שמתם לב שבזמן האחרון המון אנשים סביבכם החלו לגדל צמחים? לבקר במשתלות? להקים גינה במרפסת? גם אתם? אם כן, אתם חלק ממגמה שהתחזקה מאוד בתקופת הקורונה והשהות הממושכת בבית. פתאום, גם אנשים שמעולם לא אחזו במזמרה הפכו לגננים, ומי שנהנה מהשגשוג הן המשתלות וחנויות הצמחים שמקבלות את הדור החדש של חובבי הגינון. אבל בין כל רוכשי העציצים ישנה קבוצה של אנשים, שלא מעוניינים להוציא מאות שקלים על התחביב החדש שלהם, והם מגדלים את הצמחים שלהם מההתחלה.
כמה התחלה? מספיק עלה או גבעול בודד, שנחתכו מצמח קיים ועם טיפול נכון וממש לא מסובך הופכים לצמח בגודל מלא. אותו גבעול ראשוני נקרא "ייחור" והמשוגעים לדבר הם ה"מייחרים". ורק אזהרה קטנה - המילה "ייחור", על כל הטיותיה, תופיע עוד הרבה פעמים בהמשך הכתבה.
מה זה ייחור ואיך מייחרים?
"גוזרים גבעול או עלה של צמח במקום נכון, מניחים בכוס מים או באדמה לחה, וממתינים שיוציא שורשים חדשים", מסבירה אוראל סיסו (24) את תמצית תהליך הייחור. "בהתחלה חלק מצליח וחלק לא, אבל בסופו של דבר יוצאים שורשים, וכל עלה חדש זה מרגש".
סיסו, יועצת בתחום אבטחת מידע, החלה להתעניין בנושא בעקבות אימא שלה, חובבת גינון ומשתלות. היא הדביקה בחיידק את ידידה יותם אביטן (29), העובד בחברת תרופות בתחום הסייבר ויחד עם לילך טנא הקימו את קבוצת הפייסבוק "ייחורים בין תל אביבים". זה היה רק לפני שלושה חודשים, הבלבול והחששות מהדבקה היו בשיא, וכיום היא כבר מונה 2,300 חברים. הקבוצה מיועדת להחלפת ייחורים, מידע, עצות, שאלות ותשובות בין חבריה, והכל בחינם.
אביטן: "הרעיון הוא כלכלי-חברתי. גידול צמחים נהיה עסק מאוד יקר בגלל ההתעניינות הרבה והביקוש. יש צמחים שעולים מאות שקלים ובמקום לקנות אני יכול למצוא בקבוצה מישהו שמוכן להחליף איתי. אני חותך חלק מהצמח שלי, הוא חותך משלו ומחליפים כמו בשוק. לכל צמח יש שווי שוק ומחליפים בין צמחים באותה קבוצת ערך. בקבוצה אסור למכור אחד לשני ובכלל לערב כסף, והרעיון הוא להקריב חלק קטן מה שיש לי עבור משהו אחר. החיתוך לא פוגע בצמח, ולפעמים אפילו מעודד צמיחה. הוא אמנם מקטין את הגודל של הצמח המקורי אבל אז מקבלים שני צמחים במחיר של אחד".
מעבר לנושא הכלכלי, החברתי והסביבתי, מספיק לקרוא ולהתרשם מרוח הקבוצה כדי להבין שמדובר בסיפוק מסוג אחר לגמרי. סיסו: "זה כמו תינוק שגדל אצלך בבית. יש לי ייחורים שקיבלתי כשלושה עלים קטנים ועכשיו נשפכים בסלון. אנשים באים לקחת ייחור, בסך הכל עלה קטן, ואנחנו מדברים עליו שעות. איך מטפלים, איך הכי נכון לשתול אותו ועל כל אחד מהשלבים. בכלל, כל ההחלפה היא נתינה מדהימה".
"זאת המחאה הקטנה שלי"
גם אם רובנו שמענו על המושג "ייחור" רק עכשיו, לדברי ענבר שפירא (30), אדריכלית בתחילת דרכה, מדובר במגמה עולמית שהחלה בשנים האחרונות. "אני רואה תמונות באינסטגרם, עוקבת אחרי עיצוב חללי פנים ורואה שיש שם הרבה צמחים. אפילו בקטלוג איקאה יש יותר צמחים מבעבר. מבחינתי זה לא עוד טרנד, כי טרנד הוא בר חלוף, וצמחים לא יכולים להיות ברי חלוף למרות שהם עונתיים. הנוכחות שלהם בחיים שלנו כיצורים אנושיים זה משהו שחייב לדעתי להיות אינהרנטי, וכמה שיותר - יותר טוב".
גם שפירא הגיעה לתחום במקרה, דרך שותפה לדירה. אחרי שהתוודעה למחירים של צמחים בחנויות, הקימה את קבוצת "ייחורים בין חברים", ביולי 2018. "זאת המחאה הקטנה שלי", היא אומרת. "ברגע שנחשפתי כמה זה קל לייחר ולגדל עיצבן אותי ניצול הביקוש. בתל אביב צצו חנויות בוטיק שלוקחות סכומי ענק על עציצים, שלא כל מי שקונה יודע איך לטפל בהם וסביר להניח שתוך חצי שנה הם ימותו. הייחור זאת פעולה פשוטה, שאם נפיץ אותה ברבים, כל אחד יוכל לגדל בעצמו את הצמח שלו".
בקבוצה של שפירא חברים אנשים מכל הארץ, בניגוד לקבוצה של סיסו ואביטן המיועדת רק לתל אביבים. ההגבלה הגאוגרפית לא מגיעה מהתנשאות, אלא משיקולים פרקטיים: בין אנשים קרובים פיזית יש יותר סיכוי ואפשרויות להוציא לפועל פגישות למען החלפות. כך גם נוצרה קהילה פעילה, שאף נפגשת פעם בחודש. זה התחיל משמונה משתתפים, אבל למפגש האחרון, שנערך בשבת שעברה, כבר אישרו הגעה יותר ממאה איש. גברים ונשים, כמובן במגבלות הקורונה.
סיסו: "להרבה תל אביבים כיום אין הזדמנויות להכיר, וזאת אפשרות להכיר אנשים חדשים עם תשוקה משותפת לצמחים. מגיעים אנשים מכל הגילים, כל היופי הוא שאני בקשר עם בת 60 והיא מדברת איתי ובאה אלי ולוקחת ייחורים ובן 70 שבא למפגשים ויושב איתנו".
אחת מהמבוגרים בקבוצה היא ציפי פיינגולד, מתקשרת וסבתא לשלושה נכדים. היא מביאה איתה לקבוצה ותק של שנים רבות בתחום המיחזור בכלל והייחור בפרט. פיינגולד היא מחלוצי היישוב הקהילתי "נופית" בגליל התחתון בו גרה רוב חייה, טיפחה גינה גדולה ומיחזרה כל מה שיכלה.
"אני חיה ונושמת מיחזור כבר הרבה שנים. כל מה שאפשר לא לרכוש אלא לעשות - אני לוקחת ואני אוהבת את האתגרים האלה. עוד לפני שהנושא היה במודעות אני כבר אכלתי את מה שגידלתי בגינה, קניתי דברים מיד שנייה בחו"ל והשתתפתי במסע התנדבות אקולוגית באיסלנד".
לפני כחמש שנים עברה מהצפון לתל אביב, ומגינה גדולה למרפסת עירונית. "מהר מאוד הבנתי שכל הידע שיש לי מהגינה החיצונית זה לא ידע של גינון מרפסת. חיפשתי מקום בו אני יכולה לקבל מידע ולעשות החלפות ונתקלתי בקבוצת הפייסבוק. פגשתי שם חבר'ה מדהימים. צעירים, שרוצים לצבוע את הבתים שלהם בירוק ובצבעים אחרים. יש הפתעות של פריחות מסוימות ועלים נהדרים שמשנים את כל הסביבה שלהם ליותר מחבקת, צבעונית ונעימה".
"כולנו התחלנו בתור הורגי צמחים"
כמו לכל קבוצה עם מכנה והווי משותף, גם לקהילת המייחרים יש שפה משלה. '"אנחנו משתמשים בהרבה הטיות של המילה ייחור", מודה אביטן. "כמו המילה 'ייחורייה' על משקל תינוקייה, שזה המקום שבו האנשים שמים את הייחורים שלהם בבית".
סיסו: "אנחנו אומרים מילים כמו: להשריש, שורשי אוויר, מפרק (חלק של הגבעול). למסתכל מהצד זה בהחלט מצחיק, אבל זה עולם ומלואו. מהרגע שהתחלתי להתעניין בנושא, תוך מספר שבועות הדירה שלי הפכה מדירה תל אביבית טיפוסית לג'ונגל אורבני. בגלל שנהיה צפוף עברתי לדירה יותר גדולה".
"כולנו התחלנו בתור הורגי צמחים", אומרת שפירא. "זה ניסוי וטעייה וצריך לא להתבייש ולנסות. רוב החובבים מגדלים סוקולנטים, צמחים שדורשים הכי פחות השקיה, וטובים עם השמש הישראלית. אני מתעסקת עם זה על בסיס יומיומי. אוהבת לשים ייחור במים, לראות כמה זמן לוקח לו להשריש ואיך הצמח מגיב לשמש ולמים".
רוצים להפוך למייחרים? את "המדריך למייחר/ת המתחיל/ה" תוכלו למצוא באתר של סיסו, "הצמחולוגית".
עוד דרך לגדל צמח בית משגע מבלי להיכנס למשתלה:
