מעפולה לפאלו אלטו: דן בלטר לא ישכח את היום בו הגיעו לכיתה בה למד בתיכון בעפולה נציגי עמותת יוניסטרים, שמכשירה בני נוער מהפריפריה ליזמות עסקית וחברתית וליצירת סטארטאפים. "הייתי אז בכתה ט', במגמה למדעים ולאמנויות", הוא מספר. "הם שאלו אותנו מי רוצה ללמוד איך לבנות סטארט-אפ. אף אחד לא הרים את האצבע, כי פשוט לא ידענו מה זה. ואז הם שאלו מי רוצה לעשות הרבה כסף. כמובן שכל האצבעות הורמו, ביניהן גם שלי, כי מאז שאני זוכר את עצמי, נושא הביזנס עניין אותי".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מאז עברו כ-15 שנה ובלטר, אחד מיזמי ההיי-טק הצעירים, הוכיח שלא רק שהוא מתעניין, הוא גם יודע לעשות ביזנס. באמצע משבר הקורונה, שבועיים לפני יום הולדתו ה-30, וכמה ימים לפני שהוא אורז את הבית, וביחד עם רעייתו נטע ובנם התינוק ליאם, יטוס לפאלו אלטו שבעמק הסיליקון, ויקבע שם את מושבו לשנים הקרובות. בריאיון ל-ynet הוא מספר על הדרך אותה עשה מאז אותו רגע בכתה ט'.
מיליונר בגיל 22
את המיזם הראשון שלו הקים בגיל 17, וכשהיה בן 22 כבר הפך למיליונר, לאחר שמכר את הסטארט-אפ שלו מתחום הביו-טק ב-14 מיליון דולר. פרק נוסף בחייו הוא תפקידו כסמנכ"ל Startau, מרכז היזמות של אוניברסיטת תל אביב, אותו עזב לטובת המקום בו הוא נמצא היום, שותף מנהל ומייסד של חברת DUCO, שמקדמת יזמות בארגונים גדולים. לפני כמה שבועות שינתה החברה את שמה ל-spyre.
"שלושת שותפיי ואני מעצבים, מפתחים ומנהלים פתרונות צמיחה מתקדמים עבור הלקוחות שלנו, באמצעות פעילות פנים וחוץ ארגונית, שכוללת בין היתר שותפויות עם חברות הזנק, הכשרות ופיתוח מערכי יזמות, הקמה והובלת אקסלרטורים (תוכנית האצה לחברות הזנק, י.ו)", הוא מסביר. לעמק הסיליקון יגיע, כדי לחלוש מקרוב על פיתוח החברה ברחבי ארה"ב.
6 צפייה בגלריה
אסף וייס, מנכ"ל יוניסטרים, רוני צארום, מייסד ויו"ר יוניסטרים, ודן בלטר
(צילום: מהאלבום הפרטי)
בלטר נזכר בהרצאה הראשונה שהתקיימה בחלל העבודה של יוניסטרים בעפולה, שם פגשו החבר'ה הצעירים את רוני צארום, מייסד העמותה, ואת איציק אורן, מייסד שילב, שהגיע על תקן מרצה - מנטור. "זו הייתה תחילתו של תהליך, במהלכו צארום וכל השותפים לעשייה, עשו הכל כדי שאוכל, כנער מהפריפריה, להצליח לשבור את תקרת הזכוכית של עצמי. הקשר עם רוני נמשך עד היום", אומר בלטר.
המיזם של הקבוצה העפולאית היה בניית אב טיפוס של כיסוי לטלפונים סלולריים נגד שריטות, מים וחול. הקבוצה זכתה במקום הראשון בתחרות הארצית, ובסכום הכסף שקיבלו, השתמשו בלטר וחבריו, כדי לרשום על המוצר פטנט. בהמשך גם גייסו כסף למיזם, וחשבו להתחיל לשווק אותו, אבל אז התגייס לצבא. "במשך השירות הצבאי, שהעברתי בשיריון, כל אחד מאיתנו היה בשירות שלו, והקפאנו את הפרויקט. כשהשתחררנו, כבר היו טלפונים מתקדמים, היו אין סוף כיסויים נגד מים, ושלנו לא התאימו. הבנו שאין לנו מה לעשות עם המיזם הזה, וכל אחד הלך לדרכו".
יצרו חומר ביולוגי שמגרש יתושים
בשלב זה, בלטר נסע לחו"ל לבדו, למעין טיול אחרי צבא, אבל גם במהלכו הוא לא הפסיק לחשוב ביזנס. באחד מאירועי החדשנות בהם ביקר, פגש חוקר ביולוגיה והם הקימו את המיזם לוטוס פארמה. "יצרנו חומר ביולוגי טבעי, שמבטל את הריח של הפחמן הדו-חמצני שיוצא מהגוף, ביטול שמביא לגירוש יתושים ולמניעת עקיצות בקרב בני אדם" הוא מסביר.
6 צפייה בגלריה
דן בלטר בתור חניך, עם אלי אפללו, לשעבר ח"כ וחבר מועצת העיר עפולה, ואבי אלקבץ, ראש עיריית עפולה
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"לאחר כשנתיים רכשה רשת בתי המרקחת בוטס (Boots) את החברה והפעילות ב-14 מיליון דולר. כל אחד קיבל את חלקו, זה סידר אותי לתקופה"
"הטמענו אותו בתוך בגדים, והתחלנו למכור. בישראל לא הצלחנו להחדיר אותו בגלל בעיות רגולטוריות, אבל באמריקה הלטינית זו הייתה תקופה שהיה פחד נוראי מיתושים, הבינו את הסכנה שבהם. שם מכרנו אותו בכמויות, לכוחות משטרה, לצבא ולבתי חולים. החומר שהטעמנו בכל מוצר טקסטיל לביש, נשאר בבגד עד 70 כביסות. לאחר כשנתיים רכשה רשת בתי המרקחת בוטס (Boots) את החברה והפעילות ב-14 מיליון דולר. כל אחד קיבל את חלקו, זה סידר אותי לתקופה".
סידר אותך לתקופה? הפכת למיליונר כשאתה בן 22. זה לא לעוף על החיים?
"ברמת העיקרון את צודקת, כסף יכול להשפיע מאוד בקלות. אבל זו החלטה שלך, מה לעשות עם הכסף, אם לתת לו לשנות לך את החיים או לא. אני בחרתי לשים אותו בצד, ולחיות כאילו שמעולם לא קיבלתי אותו, כאילו הוא לא פונקציה בשבילי. התחלתי לחפש עבודה".
"כל מה שאדם צריך זה 30 שניות של אומץ"
"לתקופה זו נכנסת במקרה יוניסטרים. באחד מאירועי העמותה פגשתי את ערן תור, שהיה אז מנכ"ל iDigital. לא הכרתי אותו. ניגשתי אליו, לחצתי את ידו, והצגתי את עצמי כבוגר יוניסטרים. אמרתי לו שאני מחפש עבודה. הוא השיב שיש לו הרבה חנויות, והציע שאגש לאחת מהן וידברו איתי.
"לא שחררתי את היד ואמרתי לו: 'אתה לא מבין. אני מחפש עבודה כמפתח עסקי'. הוא ביקש שאשלח קורות חיים באתר. עדיין לא שחררתי לו את היד, הבטתי בעיניו והוספתי: 'אני שוב מצטער, אבל אולי לא הסברתי את עצמי נכון. אני מחפש לעשות קריירה". ואז ערן הביט בי בצורה מוזרה, הוציא כרטיס ביקור, ואמר: 'שלח לי מייל. אני אטפל בך'".
מאיפה החוצפה?
"באותו רגע לא חשבתי שזו חוצפה, אלא נזכרתי באחד הסרטים שראיתי: מקום לחלום עליו, שמבוסס על סיפורו האמיתי של עיתונאי שמבקש לתת התחלה חדשה לילדיו, לאחר שאיבדו את אימם. באחד הקטעים בסרט האב אומר לבנו: 'כל מה שאתה צריך בחיים, זה 30 שניות של אומץ'. באותה סיטואציה הייתי בתוך 30 השניות האלו.
"ערן נתן לי את ההזדמנות, התמניתי למוביל המכירות של כל הסקטור העסקי של iDigital, אבל לאחר כמה חודשים הבנתי, שזה לא מה שחיפשתי. הרגשתי בורג קטן במערכת, שבכלל שייכת לאפל, והחלטתי לחזור ליזמות".
"הרווחתי הרבה, אבל זה לא הספיק לי"
לאחר שעזב את iDigital, התקשרה אליו ילנה דונץ, אז מנכ"לית מרכז היזמות של אוניברסיטת תל אביב, StarTAU, וביקשה שיגיע לנהל את התוכנית. "התחלתי לעבוד שם, בזמני הפך המרכז לעצום ומוביל בישראל ובעולם, מעל 4,000 יזמים בכל שנה. בהמשך קודמתי לסמנכ"ל".
גם שם לא נטע בלטר יתד, ולפני כשלוש שנים עזב את המרכז. "המרכז המשיך לצמוח, אבל בתוכי הרגשתי, שאין הרבה תכלית לכל אותו פסטיבל חדשנות שהתקיים בישראל באותה תקופה. המרכז הרוויח מזה הרבה כסף, גם אני, אבל לא הייתי שלם עם המכלול. לא הספיק לי".
ולא דיברנו על לימודים אקדמיים שלך.
"כי אין על מה לדבר. במהלך העבודה התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, אבל הבנתי שאני לומד תיאוריה בזמן שאני מתעניין בעסקים אמיתיים, והפסקתי. אמנם, לכל אחד מהוריי, שעלו לישראל מארגנטינה, יש תואר שני, הם עמלו קשה ותמיד דיברו בזכות החינוך האקדמי. אבל אני בחרתי במסלול אחר, הלכתי נגד הזרם, והם קיבלו את הדרך שלי.
"התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, אבל הבנתי שאני לומד תיאוריה בזמן שאני מתעניין בעסקים אמיתיים, והפסקתי. אין לי תארים, אבל לרגע לא הפסקתי לעבוד, והצלחתי"
"בין יתר הערכים שהם הנחילו לי, היה החשיבות של חשיבה מחוץ לקופסה והעשייה. אין לי תארים, אבל לרגע לא הפסקתי לעבוד, והצלחתי. כמובן שבדרך יש כישלונות, וכיזם סדרתי לקחתי את זה בחשבון ונכשלתי לא אחת, כמו אותו סטארט-אפ בתחום התוכן, שהקמתי עם חבר, ונכשל. קמתי והמשכתי הלאה".
מה גורם לך בכל פעם לעזוב אזור נוחות אחר ולהמשיך הלאה?
"האג'נדה שלי אומרת, שאם אתה שלם עם הדרך שלך, אתה נושא באחריות. מאד נוח להישאר באזור נוחות, אבל זה לא יגרום לך להיות עם אש בעיניים, שתיקח אותך הכי רחוק שאפשר. ממרכז היזמות יצאתי לבנייה של DUCO, אותה הקמנו ארבעה: ילנה, שהיא בעלת ניסיון בייעוץ לתאגידים בנושאים הקשורים לבניית קהילה וכניסה לעולם הסטארטפים, אביחי כהן, יועץ ארגוני, אחי גבירצמן, מלווה ארגונים גדולים, ואני. מטרת היזמות פה הייתה להביא חדשנות אפקטיבית".
6 צפייה בגלריה
"מפאלו אלטו יהיה לי יותר קל לפתח את פעילות הסניף האמריקני". דן בלטר בסן פרנסיסקו
(צילום: מהאלבום הפרטי)
בלטר מספר, שהחברה, שכאמור שינתה את שמה ל-spyre משיקולים מותגיים, פרוסה היום עם משרדים בארבע יבשות, מעל 660 מיליון דולר הושקעו בסטארטאפים שהיא סייעה לפתח, עם מעל ל-250 תאגידים לקוחות בעולם, וקהילה בינלאומית פעילה של מעל ל-5,000 מנהלי חדשנות. "ממקום מושבי בפאלו אלטו, יהיה לי יותר קל לפתח את פעילות הסניף האמריקני", הוא מדגיש.
רגע לפני שתעלה משפחת בלטר הצעירה על המטוס, ותנחת בעמק ההיי-טק הקליפורני, יצפה בלטר בזום בתחרות יזם השנה של יוניסטרים, בה יתחרו השנה למעלה מ-100 סטארטאפים של 3,500 בני נוער, שמגיעים מ-85 יישובים בפריפריה. כמה ימים לפני האירוע נפרד בלטר מצארום בפגישה קצרה בבית קפה תל אביבי. "הוא חיבק אותי ואמר שיסייע בכל דבר שאצטרך", מחייך בלטר.
"אסייע ליוניסטרים להצמיח בני נוער כשם שהם הצמיחו אותי. אני שם כדי שיבינו שזה אפשרי"
עבורך זה אירוע פרידה מיוניסטרים?
"ממש לא. יוניסטרים תישאר איתי לכל אורך חיי. אהיה להם לעזר, ואסייע להצמיח בני נוער, כשם שהצמיחו אותי. לאורך כל השנים המשכתי את הקשר עם העמותה, שימשתי מנטור ומרצה, אבל זה לא הספיק. לכן היום אני תורם לה, ובינואר האחרון הפכתי חבר דירקטוריון. אני שם, כדי למנף את תוכנית הבוגרים של יוניסטרים, כדי לקדם טאלנטים, שיוכלו לקדם את היוזמות שלהם בעולם העסקים, שיבינו שזה אפשרי".
כשאתה מגיע לעפולה, מה אתה מרגיש? ומה, לדעתך, מרגישים אליך שם?
"אני כבר מזמן לא חי בקצב החיים ובאורח החיים, שחייתי בעפולה. אני חי בתל אביב, מייסד ושותף בחברה מצליחה, משחק גולף, מסיים עכשיו קורס סקיפרים, כי זה עושה לי כיף ושקט ומשחרר אותי מהלחץ, ועובר השבוע להתגורר בעמק הסיליקון. אבל בסוף, אני לא שוכח, שאני אותו נער, שגדל בעפולה. פשוט למדתי לחיות עם ההזדמנויות שיש.
"הוריי מתקשים עם הנסיעה שלי, אבל מאוד תומכים בה. הם עלו לישראל כי זיהו הזדמנות, וכך הם בירכו אותי, שאסע ואצמח. באשר לעפולה, בלי ציניות וחלילה שלא יישמע מזלזל, אחד הדברים שאני מודה לרוני צארום הוא, שבלעדיו, כנראה שעד היום עוד הייתי בה. כנראה הייתי עושה תואר בתחום שלא באמת מעניין אותי, ממלצר כדי לשלם את שכר הלימוד, ועובד בעבודה כלשהי. הייתי חי חיים שקטים ואפורים.
"רוני נתן לי את ההזדמנות המטורפת הזו, לחשוב שהכל אפשרי, ולהוכיח את זה. כשאני מגיע לעפולה, בעיקר עצוב לי. מצד אחד אני גאה במקום שנולדתי בו, ברמה שחונכתי, אבל חבל שיש ממנו בריחת מוחות. צריך שיגיעו לשם אנשים, שיביאו אותה לנקודה הבאה שלה, שיממשו את הפוטנציאל, שקיים בה".
מה הסיכוי שאחד מבני הנוער שם יהיה כמוך בעתיד?
"כשיוצא לי לדבר עם בני נוער מעפולה, כמו עם בני נוער מאור יהודה או מתל אביב, אני אומר להם שאין שום קשר לאיפה הם נולדו. אני מייעץ להם לקחת הזדמנות בשתי ידיים, ולטוס לאן שהחיים שלהם מובילים אותם בשיא המהירות והעשייה.
"לקח לי זמן להבין שאין שום דבר רע באיפה שנולדים, שאין במה להתבייש. להפך. היום אני יודע, שדווקא אלו שהגיעו מהפריפריה ויודעים לזהות הזדמנות, הם אלו שיגיעו הכי רחוק שאפשר".
