הלהיט ה"מזרחי" של זהר ארגוב נכתב והולחן על ידי שני אשכנזים

השיר "צל עץ תמר" נחשב לאחד השירים הקלאסיים של המוזיקה הישראלית בסגנון מזרחי, אבל הוא נכתב ב-1945 על ידי שני אשכנזים: אפרים ויינשטיין, יליד פולין שעלה לארץ ב-1934, בהיותו ילד, כתב את המילים, וגיסו, ד"ר חיים קוברין, רופא ונגן כינור, שעלה שנה לפניו מרוסיה הלבנה, הלחין אותו בקצב הטנגו. בכתב היד המקורי של ויינשטיין נקרא השיר "בצל עץ תמר", אבל לימים הושמטה האות ב', והוא התפרסם בשם "צל עץ תמר". הנה הטקסט המקורי, שברבות השנים עבר מספר שינויים:

צֵל עֵץ תָּמָר וְאוֹר יָרֵחַ

וּמַנְגִּינַת כִּנּוֹר תַּקְסִים אֶת הַלֵּב

עוֹלֶה הַצְּלִיל, רוֹעֵד, שׁוֹקֵעַ

עַל מֵיתָרִים נִשְׁפָּךְ הַכְּאֵב.

מֵעַרְפִלֵּי עָבָר תּוֹפִיעַ

דְּמוּת אֲהוּבָה, קַוֵּי פָּנִים מֻכָּרִים

כִּנּוֹר יַשְׁמִיעַ

שִׁיר זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים.

נַגֵּן, נַגֵּן-נָא!

לְקוֹל צְלִילֶיךָ מַה נָּעִים הַחֲלוֹם

נַגֵּן, נַגֵּן-נָא!

יִשְׁמַע יָרֵחַ אֶת סוֹדִי בַּמָּרוֹם

לָמָּה – בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי

לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי

בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל.

נָדַם כִּנּוֹר, נֶחְבָּא יָרֵחַ

וּבַדְּמָמָה הֵד מַנְגִּינָה עוֹד נִשְׁמָע

לָמָּה וְלָמָּה – אֵל יוֹדֵעַ

לָמָּה עוֹלָם אַכְזָר בָּרָא?

ִכִּנּוֹר קְסָמִים, נַגֵּן שִׁירֶיךָ

מַחְרִיד הַשֶּׁקֶט וְהַחֹשֶׁךְ סָבִיב

מַנְגִּינוֹתֶיךָ

יַשְׁכִּיחוּ לִי אֶת סִבְלִי.

הקשיבו לשיר בביצוע של לילית נגר מ-1954:

כמה עשרות שנים אחרי שנכתב השיר, אימץ אותו הזמר זהר ארגוב המופלא, שהקליט אותו לאלבומו השלישי, "היו זמנים" (1981), ושינה לחלוטין את אופיו. ארגוב הוסיף את הסלסולים האופייניים לשירתו, והמילים הנוגות, המבטאות ייסורים של אהבה נכזבת, געגוע והתרפקות על זיכרונות שרק מוזיקה יכולה לשכך, השתלבו היטב ברפרטואר שלו:

לאחרונה, ולמרבה ההפתעה, חידשו אותו משתתפי תוכנית הסאטירה והבידור "זהו זה", שבימי הקורונה זכתה לעדנה מחודשת. "זהו זה" הייתה תוכנית מצליחה מאוד ששודרה מ-1978 עד 1998 בטלוויזיה החינוכית ונהפכה לקאלט. משתתפיה המרכזיים – מוני מושונוב, דב גליקמן, גידי גוב, שלמה בראבא ואבי קושניר – היו ידועים במערכונים המצחיקים, הסאטיריים והשנונים ובדמויות שהפליאו לגלם – "הפולניות", "באבא בובה", "יאצק" ועוד. במרס השנה התאחדו החמישה וחזרו למסך – הפעם של כאן 11. בעבר התרגלנו לראות אותם מצחיקים, מגחיכים פנים שונות של המציאות הישראלית, חושפים הבלים בקריצה. תמיד נדמה שהם משעשעים לא רק את הצופים, אלא גם את עצמם, שכן הם רואים כל הזמן את המטופש ולועגים לו, ישירות או בחשאי. והנה, באחת התוכניות האחרונות בחרו חמשת הקומיקאים לבצע את "צל עץ תמר" והדהימו את הצופים בביצוע אחר מהצפוי: הם היו ישירים, בלי שום אירוניה, לגלוג או הגחכה. גרסתם ישירה, חשופה, נטולת כל קריצה ומבליטה את קצב הטנגו המקורי של השיר (גם אצל לילית נגר הוא בלט, אבל בביצוע של ארגוב הוא הואט וטושטש עד שקשה להבחין בו). כל אחד מהמבצעים הפליא לשיר את חלקו, וההרמוניה הקולית ביניהם, כמו גם הכנות שבה שרו, נגעו לליבם של רבים, ששבו והוקסמו מהשיר:

מפליא להיווכח שכבר עשרות שנים השיר ממשיך לדבר אל השומעים ואל המבצעים ולספר משהו אחר לכל אחד מהם. הזמרת קרולינה, לדוגמה, שגם היא חידשה את "צל עץ תמר", אמרה בכתבה (ראו סרטון בראש הפוסט) שהשיר מזכיר לה את אהבתם של הוריה ואת האכזבות שחוו בחייהם. באותה כתבה השתתף גם רון ויינשטיין, בנו של מחבר המילים, וסיפר כי אביו כתב את השיר לאמו באוקטובר 1945, חודשיים לפני שנישאו, מתוך רגע של געגוע עמוק אליה.

הוכחה נוספת לנצחיותו של השיר, כמו גם לאוניברסליות שלו, טמונה בעובדה שלפני שלוש שנים שרה אותו ילדה רומנייה בשם אמליה אוזן בתחרות כישרונות בארצה – וזכתה איתו במקום הראשון:

אין ספק ש"צל עץ תמר" עשה דרך ארוכה מ-1945 ועד היום. שני המחברים האלמונים שכתבו אותו, בוודאי לא ציפו לכך.

שיר ידוע שלו מקבל משמעות חדשה בימי הקורונה. הקליקו על התמונה:

נתן זך. כל אחד מאיתנו, לא רק מי שנדבק וחלה, חש שהוא זקוק עכשיו לחסד מיוחד. הקליקו על התמונה (צילום: שאול גולן)