בניין משרדים באזור מסחרי שוקק בבירה. בקומת הקרקע אולם תצוגה למכוניות יוקרה חדשות, כאלו שצריך להיות הייטקיסט או קבלן כדי לרכוש אותן. זו שעת צהריים, וכמה קומות למעלה מתנהלת במסדרון תפילת מנחה. מסביב פינות עבודה עמוסות צגים, וחלונות זכוכית שנוסחאות מסובכות נכתבו עליהן בטוש מחיק.
כתבות נוספות למנויים:
3 צפייה בגלריה
גאים במה שעושים, אבל מכוונים את הילדים ללמוד בישיבות
גאים במה שעושים, אבל מכוונים את הילדים ללמוד בישיבות
גאים במה שעושים, אבל מכוונים את הילדים ללמוד בישיבות
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לכאורה עוד שילוב ירושלמי כל כך של קודש וחול. אבל השילוב הזה יוצא דופן ביותר ממובן אחד. המתפללים הם כולם מומחי סייבר מהטובים בארץ, שעבודתם מגינה על כמה ממערכות הנשק הלאומיות החשובות בישראל. על תיבת הדואר בחוץ לא תמצאו את שמה של המעסיקה שלהם: יצרנית כיפת ברזל, טילי ספייק, מערכת מעיל רוח, ועוד – חברת רפאל.
"אני גאה מאוד במה שאנחנו עושים כאן, ובכל האנשים שגייסנו", אומר ש', מייסד ומנהל מרכז מחקר ופיתוח סייבר של רפאל בירושלים, וחרדי בעצמו. "אבל האם אני רוצה שילדיי ילכו בעקבותיי? אני בא מקהילה שמעריכה לימודים בפוניבז' ובישיבת חברון. אני מכוון את הילדים שלי לכיוון הזה. ישיבה גדולה זה המינימום. רק אחר כך, אם ירצו ובהתייעצות עם הרב, יוכלו לחפש את מקומם בהיי-טק.
"יש לי בן שכבר מגלה עניין בתחום, אבל קודם שיסיים ישיבה גדולה. זה מה שיבנה אותו מבחינה רוחנית. וזה סדר העדיפויות. אני אישית רציתי להמשיך בישיבה, אבל ההורים רצו שאלמד מקצוע, אז למדתי הנדסה".
בכתיבה על אנשי התעשיות הביטחוניות יש כללי צנזורה קבועים. בלי לחשוף את הפנים, בלי שם משפחה. אבל המרואיינים הפעם קשוחים יותר מהקב"ט שלהם. מספרים פרט, ואז מבקשים למחוק אותו, מחשש שיזהה אותם בסביבתם. ש' ביקש להשמיט את שמו הפרטי. אחת העובדות ביטלה את הראיון בדקה ה-90, לאחר התייעצות עם הרב שלה ועם בעלה. החשיפה אינה קלה להם.
רפאל פעלה מסורתית בעיקר בצפון הארץ, שם מוקמו מכוני המחקר ומתקני הייצור שלה. היא ניהלה שיתוף פעולה הדוק עם הטכניון, ומהאזור הגיעו רוב העובדים שלה. אבל ככל שהחברה גדלה, וגברה התחרות על עובדים מתחום הטכנולוגיה, היא החלה להתפשט לאזורים נוספים. ב-2001 הוקמה השלוחה הירושלמית, שעסקה בראייה ממוחשבת, תחום משמעותי כיום כדי לאפשר לפצצות ולטילים למצוא בדיוק את מטרתם.
3 צפייה בגלריה
הודיה וש' השבוע במרכז של רפאל. ''הלימודים בישיבה הרגילו אותנו לחשוב על כל מיני פתרונות''
הודיה וש' השבוע במרכז של רפאל. ''הלימודים בישיבה הרגילו אותנו לחשוב על כל מיני פתרונות''
הודיה וש' השבוע במרכז של רפאל. ''הלימודים בישיבה הרגילו אותנו לחשוב על כל מיני פתרונות''
(צילום: עמית שאבי)
ב-2017 קיבלה החברה פנייה מקבוצת אנשי סייבר שעבדו ב-NDS הירושלמית, חברה טכנולוגית חשובה בבירה שהתמחתה בעיקר בקידוד בטלוויזיה בכבלים, והעסיקה כבר אז לא מעט חרדים. NDS נרכשה כמה שנים לפני כן בידי הענקית האמריקאית "סיסקו" , אך בעקבות שינויים במיקוד העסקי בחברה האם, חיפשו שם את הבית הבא.
"מעברים כאלה לא חריגים בהיי-טק", אומר ש'. "חיפשנו מקום שיוכל לקלוט את כולנו, ויאפשר לנו להישאר בירושלים. עברתי בין לא מעט חברות, כולל בין-לאומיות. חלק נרתעו מהרעיון של פתיחת משרד בירושלים. אחרות מהכיפה השחורה. ברפאל חיפשו אנשי סייבר וגילו עניין".
מקבוצה של תשעה אנשים במקור גדל צוות הסייבר הירושלמי ל-25 איש כיום. "העבודה שלנו היא להגן על המוצרים של רפאל מתקיפות סייבר, ולוודא שגם אם ייפלו בידי אויב, הסודות שלהם יישארו מוגנים". לא מדובר בתסריט תיאורטי: שלשום צולם בצפון איראן מל"ט מתאבד מתוצרת התעשייה האווירית, שנמכר לאזרבייג'אן והופעל בקרבות בנגורנו-קרבאך. מסיבה לא ברורה התרסק אחד הכלים באיראן, כמה עשרות ק"מ מאזור הקרבות. באחת התמונות צולם הראש הקרבי שלו, שלא התפוצץ, עם סמל רפאל.
אם נשים בצד את שיתוף הפעולה המשמח בין שתי החברות הביטחוניות היריבות, יכולות התמונות המטרידות לעורר חשש שהאיראנים יוכלו ללמוד כעת את סודות הכלי ואולי אף להעתיק אותו, כפי שעשו בהצלחה מוגבלת למל"ט האמריקאי החמקן שהנחיתו בשטחם לפני כמה שנים. אירוע מסוג זה עשוי להיות רגע המבחן של צוות הסייבר הירושלמי.
הקליטה ברפאל הייתה מאתגרת לשני הצדדים. איך עושים תחקיר ביטחוני לקבוצת עובדים שלא שירתה בצה"ל, וחלק מחבריה בכלל גדלו ולמדו בחו"ל? עבור הקב"טים של החברה זה היה אישיו לא קטן, לעבור על קורות חיים וקהילות פחות מוכרים מבחינתם. נניח במקרה של ש', בן 45 ואב ל-7, יליד ספרד ובוגר המכון הפוליטכני במדריד.
"היה לנו מעבר מרתק, בין חברה כמו סיסקו שפועלת בתרבות אמריקאית, לחברה ישראלית", אומר ש'. "מההיי-טק האזרחי הלא תמיד יציב, לחברה ביטחונית עם היסטוריה ארוכה וביטחון תעסוקתי. וכמובן בליבת העיסוק: ב-NDS עבדנו כדי להגן על שידורי טלוויזיה. השקענו והתאמצנו, אבל פחות התחברנו לעבודה, בטח כשלאף אחד מאיתנו לא הייתה טלוויזיה בבית. כאן זה לא רק שיא הטכנולוגיה, זה להגן על יהודים בארץ ישראל".
לשלוחה בבאר-שבע אותה הוא מנהל במקביל מגייס ש' גם עובדים חילונים, אבל בירושלים צוות הסייבר כולל כיום רק עובדים דתיים-לאומיים וחרדים. "לסטודנט ירושלמי חילוני במקצוע שלנו יש הרבה אופציות. לסטודנט דתי, שרוצה להישאר בעיר קרוב למשפחה ולקהילה, יש פחות. ולחרדים יש קושי למצוא עבודה בתחום, בעיקר לבנות החרדיות. אגב בסיסקו היו מסלולים לגיוס ערבים וחרדים, אבל הרגשתי לפעמים פחות הצלחה עם החרדים, וזה כאב לי. כל הזמן חשבתי שגם במגזר החרדי אפשר למצוא כישרונות". אך ברפאל, כמו בכל שאר התעשיות הביטחוניות, לא נהוג להעסיק עובדים ערבים, כך שבמידה רבה שינוי הפוקוס היה מתבקש.
כיום במקביל לעבודה מלמד ש' בשתי המכללות הטכנולוגיות לקהל הדתי בירושלים, מכון לב לבנים ומכון טל לבנות. ש' מכשיר את הדור הבא, ומחפש כישרונות, כמו שעושה במקביל פרופ' אמנון שעשוע, שממשיך ללמד באוניברסיטה העברית במקביל לניהול מובילאיי שאותה ייסד.
אברהם, בן 34 ואב ל-6, היה תלמיד של ש' במכללה. הוא נולד וגדל בירושלים והתחנך בחינוך הליטאי. עד גיל 20 למד בישיבת פוניבז' ואחר כך המשיך בכוללים. "נחשבתי לבחור טוב בישיבה ובכולל, עם נתונים גבוהים. אבל בגיל 26, בעודי אב לשניים ושלישי בדרך, החריפו קשיי הפרנסה. הרב אמר לי 'תחפש מקצוע וצא אליו', אז חיפשתי עבודה עם משמעות".
בהתחלה היה אברהם מנהל לוגיסטי אצל הוריו, ובתפנית חיפש משהו טכנולוגי, בעקבות אשתו שלמדה הנדסה. בתוך שנה השלים מכינה של ארגון חלמיש, 5 יחידות במקצועות אנגלית, פיזיקה ומתמטיקה, "כשהתחלתי הידע שלי במתמטיקה היה ברמת חילוק ארוך". אחרי פרויקט תכנות החליט ללכת בכיוון, עבד בתעשייה האווירית ואז הגיע לקורס הסייבר של ש'. לאחר קורס סייבר יוקרתי של קרן רש"י ומשרד רה"מ עבר לעבוד בסיסקו, שם שמע על השלוחה שמקים ש' ברפאל.
"כשיצאתי לעבוד ראיתי בהתחלה מודעת גיוס של השב"כ, שדרשה רקע טכנולוגי או ביטחוני. לא היו לי לא זה ולא זה. התחום הביטחוני סיקרן אותי, וההגעה שלי בסוף לתעשייה האווירית ולרפאל נתנה סיפוק עצום. יש כאן קבוצה אחת מהמקצועיות שקיימות, תחושה שהשמיים הם הגבול. ובמקביל אין כאן בעיה של מניין לתפילה, מה שחריג בתעשייה".
איך היה המעבר מכולל ללימודים טכנולוגיים?
"מגיל קטן אתה לומד לשבת, להתעמק, לקרוא ולחשוב כל היום. זיצפלייש, קוראים לזה ביידיש, כלומר לשבת וללמוד, אני חושב שיש לזה ביטוי אחר בעברית. אתה לומד ללמוד. לקחתי את הלימודים ברצינות. אבל אחר כך בעבודה, בסיסקו, הייתה תחושה שאתה עובד בשביל הבונוסים של המנהלים. כאן זה אחרת".
ועדיין, אברהם לא ממהר לנפנף בעבודתו החשובה. "כשלמדתי הנדסה שמרתי את זה בסוד, היום יודעים רק שאני עובד במחשבים. בבית יש לי מחשב ואינטרנט כשר רק לצורכי עבודה. לילדים אין גישה אליו, רק לאשתי ולי".
בדומה לש', אברהם ממשיך אחרי שעות העבודה ללמוד בכולל ערב, אומר שגם עבורו "התורה היא הערך העליון. זה גם מה שאני מעביר לילדים שלי. אם ירצו אחרי שלמדו עד גיל 24־25 ללכת לפרנס את המשפחה, זה בסדר. אבל ללימוד מקצוע צריך להגיע מיושב. ראיתי אנשים צעירים יותר שהלכו ללמוד ולעבוד והעולם שלהם התפרק".
גם הודיה הכירה את ש' כמרצה. היא בת 26, רווקה, במקור מצפת, בת להורים שהם חצי חב"דניקים וחצי דתיים לאומיים. עד גיל שמונה למדה במוסדות חרדיים, ואז עברה למוסד חרד"לי באולפנה והרחיבה מחשבים ותנ"ך. אחרי שנת שירות לאומי באולפנה בעפולה עברה לגור בירושלים, ולמדה תואר ראשון בהנדסת תוכנה במכון טל. ב-2018 הגיעה לרפאל.
"כשעשיתי 5 יחידות מתמטיקה הייתי בין הבנות היחידות. לא היו הייטקיסטים בסביבה שלי. היה לי חשוב ללמוד במקום טוב עם ערכים, וככה הגעתי למכון טל. לא קל למי שלא בוגר יחידה טכנולוגית צבאית להתקבל לעבודה בחברת סייבר טובה. אבל ברפאל קיבלו אותי בידיים פתוחות. זה שונה מסטארט-אפ כי אתה יודע שלעבודה יש משמעות ומצד שני אין עבודה בערב מהבית. הסביבה מאוד-מאוד תומכת. מקפידים על כשרות, וכשיש ימי כיף לעובדים מוצאים דברים שכולם יכולים לעשות יחד, או שמוצאים לנו דברים בנפרד. יודעים לבוא לקראתנו, חוץ מאשר בדרישות המקצועיות. בזה אין הקלות לאף אחד".
איך בסביבה שלך התייחסו לבחירה?
"יש כאלה שמקבלים בברכה, יש כאלה שתוהים אם זה בסדר שהמעסיק אינו תורני. הבחירה הקלאסית לבנות דתיות היא ללכת לחינוך, אבל היא כבר לא היחידה. מגיעות אליי בוגרות סימנרים ומתייעצות איתי לגבי לימודים טכנולוגיים. יש להן את מי לשאול, מה שפחות היה כשאני חיפשתי את דרכי".
את ממליצה להן על המסלול שעשית?
"אם יש מישהו שמרגיש שזה הכיוון שלו, שילך על זה. זו גם דרך לשרת את העם. ולא צריך לחשוש שלא יקבלו אותך כחרדי".
ב-2023 השלוחה הירושלמית הקטנה כבר תזכה לבניין משלה עם שבע קומות. מנכ"ל רפאל, יואב הר-אבן, אומר ש"בשנים האחרונות רפאל מובילה מדיניות של התרחבות והקמת שלוחות ברחבי הארץ. הפעילות שלנו בירושלים שתלך ותתרחב עם השלמת הקמתו של בניין רפאל בהר חוצבים, כמו גם הפעילות שלנו בבאר-שבע ובת-אביב, מקנות לנו את האפשרות להמשיך להוות כוח משיכה למוחות המוכשרים והיצירתיים ביותר".
ש', שעבד בחייו עם הרבה מהנדסים, חילונים ודתיים, נהנה לעבוד גם עם תלמידיו לשעבר. "הם יכולים לשבת המון זמן על סוגיה מקצועית. יש להם המון יצירתיות, כי הלימודים בישיבה שולחים אותם לחשוב על כל מיני פתרונות ולפרק סוגיות להרבה חלקים. ובתוך כל זה חשוב להבהיר שאנחנו גם מאוד סלקטיבים בבחירה, ולא מתאימים לכל אחד. לאחרונה בחרנו עובד אחד מתוך 30 ראיונות שעשינו".
3 צפייה בגלריה
המנהל עמרי (משמאל) וש'. החבורה החרדית נטמעה ברפאל בצורה מהירה שהפתיעה את כולם''
המנהל עמרי (משמאל) וש'. החבורה החרדית נטמעה ברפאל בצורה מהירה שהפתיעה את כולם''
המנהל עמרי (משמאל) וש'. החבורה החרדית נטמעה ברפאל בצורה מהירה שהפתיעה את כולם''
(צילום: אלכס קולומויסקי)
את השלוחה בירושלים מנהל עמרי, שגם קלט למקום את ש'. "הקבוצה החרדית הגיעה עם המון ניסיון. אנשים מאוד חריפים עם המון מוטיבציה. צורת חשיבה אחרת, שאני לא יכול להגיד אם הגיעה משנות הלימודים הארוכות במוסדות חרדיים, או מהניסיון הארוך שצברו. הם נטמעו ברפאל בצורה מהירה שהפתיעה את כולם. למדנו אחד את השני. עכשיו בסוכות דאגנו ביחד עם חברה שכנה שתהיה סוכה משותפת".
אברהם נותן את הזווית שלו לקשרים עם קולגות חילונים. "נכון שהקשרים הם בעיקר מקצועיים, אבל יש ארוחות צהריים משותפות, הולכים יחד למקומות עם הכשרות המתאימה, או במטבחון בימים שלפני הקורונה כל אחד עם האוכל שלו. כל ארוחה מדברים על נושא אחר, גם על פוליטיקה.
"עבורי זה היה מעבר גדול לפגוש אנשים וסגנונות אחרים. להתרגל למשל להסתכל על אישה כשאני מדבר איתה. לפני כן הייתי רגיל שלא להסתכל. הייתי צריך לעבוד על עצמי לא להוריד את העיניים. ואז כשמדברים, אני שומע שוב ושוב ש'אתה לא חרדי כמו כולם'. אנשים מופתעים לגלות כמה משותף יש בינינו, הרבה יותר מהמחלוקות. כולנו נתקעים באותם פקקים ומתעצבנים על מס הכנסה".
פורסם לראשונה: 08:39, 16.10.20