טרובדור כחול-לבן: הזמר ששר שירים פשוטים על הליצן, המלח ורגל מעץ
כשרוב האמנים הישראלים ביצעו שירים פטריוטיים מלאי פאתוס, בני ברמן העדיף לשיר על האדם הפשוט. את רוב שיריו הלחין בעצמו - וזה לא היה הכישרון היחיד שלו
ההופעה הראשונה של להקת דורלקס סדלקס, אימת הציבור מגבעתיים, התקיימה במועדון התיאטרון שברחוב מנדלי בתל אביב, וזה היה אלים, חשוך, דוקרני והופך קרביים. בעלי המקום, שעד כה שימש בעיקר כאכסניה למועדון הרגאיי של גיל בונשטיין, נבהלו, ואת ההופעה השנייה של הלהקה שנערכה באותו מקום, הפסיקו באמצע.
למועדון, שנהפך באותן שנים, שנות ה-80 המוקדמות, לאולם הופעות חתרני, הייתה היסטוריה חתרנית משלו, שהחלה כבר בסוף שנות ה-50, כשהוא הוקם על ידי יוסף מילוא ויצחק קדישזון, מנהלי התיאטרון הקאמרי דאז. כוכבי הבית – חברי רביעיית מועדון התיאטרון – העזו בימי הצנזורה המפאי"ניקית לשיר שירים מתריסים, בדרך כלל על דת, מדינה ופוליטיקה. באותו מועדון היה גם מעין כוך, שבו שרו אמנים מתחילים, בהם ריקה זראי, אסתר ואבי עופרים, אריק לביא ומי שהיו צמד הדודאים בהתהוות – בני אמדורסקי וישראל גוריון. בין הכישרונות שהתבלטו שם היה גם זמר בעל קול מחוספס וצרוד, שליווה את עצמו בגיטרה ונחשב ליוצא דופן משום שנהג להלחין את רוב שיריו בעצמו – תופעה לא מוכרת באותן שנים. זה היה בני ברמן: זמר, מלחין, גיטריסט, אקורדיוניסט – ומעל הכל, ימאי בנפשו.
ברמן, יליד נתניה 1938, אהב את הים מגיל צעיר ולמד בבית הספר הימי במכמורת. בצבא שירת במספר להקות – התחיל בלהקת הנח"ל והמשיך כנגן אקורדיון בלהקת פיקוד צפון, שם הכיר את מרדכי לבנון, שהיה מפקד הלהקה וכתב לו את המילים לאחד מלהיטיו הגדולים, "הליצן":
השיר הזה, שנחשב לאחד העגומים והמרטיטים ביותר במוזיקה הישראלית, לא נכתב על ידי נפש מיוסרת. עם כל הכבוד למילים הנוגות, וכמובן לפרשנויות ולניתוחים המלומדים, השיר למעשה נכתב על זיכרון ילדות של מרדכי לבנון מבית הספר, והיה יותר גרוטסקי מדיכאוני. בתו של לבנון סיפרה שנים אחר כך שהשיר נכתב במסגרת תחרות שנערכה בלהקת פיקוד צפון אחרי שחבריה חזרו מהופעה של קרקס מדראנו המיתולוגי, ובה הם התחרו מי יכתוב שיר יותר מהר. השיר התאים היטב לברמן, שבניגוד מוחלט לאתוס הפטריוטי של אותן שנים ולשירים על אהבה וחלומות, אהב לשיר על האדם הפשוט ולבצע שירים פשוטים, נעדרי פאתוס ובעלי אופי טרובדורי; שירים על יורדי ים, קבצנים, חיות ואנשי קרקס.
אלבומו הראשון, "חיי אדם", יצא ב-1959 וכלל את מרבית השירים שפרסמו אותו. אחד מלהיטי האלבום היה "בפונדק קטן", שאת מילותיו כתב המשורר אהרון שבתאי, ושבהקלטתו השתתף אריק מחקה החיות, עוד דמות בולטת בתרבות הישראלית של אותן שנים:
ההצלחה של ברמן הייתה קצרת מועד. אחרי שפגש את מי שהייתה אשתו האמריקאית הראשונה, שנעשתה אחר כך מאלפת אריות (כמה שזה מתאים לאשת זמר שאחד משיריו המפורסמים עוסק בחיי הקרקס), עקר לארצות הברית, שם שיכלל את מיומנויות השיט שלו. הוא חזר לארץ מספר פעמים, אבל לא הצליח לשחזר את ההצלחה ושב לארצות הברית. אשתו השנייה, גם היא אמריקאית, הייתה לינדה ארפ, שחקנית בברודוויי, שהביאה לעולם את בנו היחיד, רן. בשנים הרבות שבהן חי באמריקה, התפרנס מהשטת קרוזים של יאכטות לאיים הקאריביים. הוא גם עסק בטיס והתנייד באמצעות מטוס ססנה. את הקריירה הימית שלו המשיך גם בדרום אפריקה.
אחרי עשרות שנים מחוץ לישראל, חזר לכאן ומצא את עצמו בלי קריירה ובלי עבודה. בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991, נעשה צלם עיתונות וכן כתב וערך עבור רשתות שידור שונות. עם זאת, הוא המשיך לעסוק במוזיקה והרבה להשתתף במועדוני שירה. הוא גם הוציא אלבום חדש, שאותו הפיקה לו חברת התקליטים של האחים ראובני: החברה אמנם התמחתה במוזיקה מזרחית, אבל כיבדה זמרים ותיקים ונשכחים והעניקה בית חם גם ליפה ירקוני. קליפים מאותה תקופה מציגים את ברמן כזמר אהוב מאוד, שהרבה להופיע בפני קהל, לעיתים לצד אמנים אחרים.
צפו במפגש שלו עם שלמה ארצי:
בשנותיו האחרונות הוא התרכז בקריירה העיתונאית שלו, ועל אף שהתמודד עם מחלת סרטן קשה, לא הפסיק לעבוד. בראיון מרגש שהעניק למשה רונן ב"ידיעות אחרונות" כשנה לפני מותו, ביכה את הזיכרונות שצבר במהלך השנים ושיאבדו לנצח לאחר מותו. "המוות לא מפחיד אותי", אמר. "אני רק מקווה לדחות אותו ככל האפשר. הרי כשאתה מת, אתה כבר לא זוכר שחיית".
שבוע לפני שהלך לעולמו, עוד הופיע בפסטיבל עין גב, במופע שהוקדש לשירי שנות ה-50. הוא נפטר ב-8 באפריל 2002, בגיל 63. על קברו רצה שיתקינו פסל של קברניט עם רגל מעץ – הדמות שמוזכרת בלהיטו "בפונדק קטן". עשר שנים לאחר מותו העלה תיאטרון גבעתיים מחזמר שהתבסס על סיפור חייו – "קברניט עם רגל מעץ" מאת דודו באוכנר, עם אריק סיני כאמן אורח. בעיר הולדתו נתניה קראו רחוב על שמו, וכמה סמלי שרחוב בני ברמן מצטלב עם הרחוב שנקרא על שמו של אריק לביא – הזמר שגם הקריירה שלו החלה במועדון התיאטרון בתל אביב.
לאריק לביא היה סיפור חיים מורכב, כמעט מופרך. הקליקו על התמונה:
