תערוכת היחיד של ארז נאבי-פנה יועדה לשבוע העיצוב של מילאנו, אך הקורונה שיבשה את התוכנית. בחודש שעבר נפתחה סוף סוף "מילאנו הטרופית" במתחם vie5, במסגרת אירועי מילאנו דיזיין סיטי. נאבי-פנה עצמו נשאר בישראל המסוגרת, ולא הגיע לחגוג את הפתיח. "כיף לי פה בארץ בתקופה הזאת", הוא מודה. "אחרי שנים בחו"ל, חיים בסוג של מרדף תמידי, פתאום רגוע, שלו, שקט. אפשר להיכנס לדברים לעומק".
חלל הגלריה הוחשך, מטע בננות בזעיר אנפין הוצב בין קירותיו, ובמרכזו, במעין קרחת יער, כיסא נוח לאדם אחד מזמין לשבת. על המסך שמולו מוקרנת עבודת וידאו בת 60 דקות שביים נאבי-פנה, מלווה בפס קול מקורי של יוצר הטראנס גורוביץ'. צילם עופר קן -תור, "חבר שגם הוא בוגר איינדהובן".
המיצב "מילאנו הטרופית" מדמיין תרחיש עתידי אפוקליפטי, שבו בעקבות שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית מילאנו מוצאת את עצמה שרויה במזג אוויר טרופי, רווי לחות ויתושים, והיא נאלצת להתבסס על גידול חקלאי אחד בלבד: בננה. החברה התוססת מתפרקת, הפעילות האנושית מצטמצמת לכדי הישרדות, ובני האדם מתנהלים בכובד, באיטיות ובבדידות.
"רצינו ליצור חוויה טוטאלית", מסביר נאבי-פנה את הלך הרוח שלו ושל אוצרת התערוכה, מריה כריסטינה דידרו. "המסך גדול והמבקרים שנכנסים לחלל אחד-אחד, בהתאם להנחיות הקורונה, יושבים בין עצים וחווים את מילאנו הטרופית שאולי עוד תגיע. ניסיתי להביא לתודעה את שינויי האקלים מתוך מבט אל העתיד, ליום שבו נחיה עם תוצאות ההתחממות הגלובלית. כבר עתה אנחנו חווים את השלכותיו, אבל מכיוון שמדובר בתהליך איטי, רבים עדיין מתעלמים. אם לא נחליט לייצר את השינוי בעצמנו, התחממות כדור הארץ תימשך ואף תגבר, ותגרור שינויי אקלים קיצוניים עוד יותר, שבעקבותיהם יתחיל צמצום בשפע שאליו אנחנו רגילים היום".
"מילאנו הטרופית" היא התערוכה השנייה של נאבי-פנה שאוצרת מריה כריסטינה דידרו. כשתערוכתם הראשונה, "עיצוב טבעוני", הוצגה בשבוע העיצוב של מילאנו 2018, היה נאבי-פנה לאחד הקולות הבולטים שהציפו את הרעיון לתודעה הציבורית. "עיצוב טבעוני או אמנות הצמצום", בשמה המלא, עוררה התעניינות רבה. "מריה כריסטינה היא אקטיביסטית בכל רמ"ח אבריה, וכשהייתה הזדמנות לשתף פעולה, בחרנו להתרכז בטבעונות". נאבי-פנה ודידרו פרשו אז את תוצריהם של המחקרים הראשוניים שלו בחומרים ובתהליכי ייצור שאינם עושים שימוש בבעלי חיים. חמישה חומרי גלם – מלח, אדמה, חרס, טקסטיל ואשפה – נערמו על הרצפה, ולצדן הוצבו התוצרים שעיצב ויצר מכל אחד מהם.
לאחר התערוכה, במהלך ביקור בהודו, הבין נאבי-פנה שכדי שתהיה לו ודאות לגבי מקור חומרי-הגלם, עליו לגדלם בעצמו. "כיסא עץ, למשל, נתפס אולי כטבעוני", הוא מסביר, ''אבל לרוב אינו כזה, משום שבתהליך הייצור משתמשים בדבקים ובציפויים המכילים מרכיבים מן החי. התעשייה ממקסמת ומנצלת כל חתיכה מהחיה – בשר, עצמות, עור, שיער, ציפורניים, דם – ותעשיות הניצול השונות מתחברות להן בשרשרת ייצור, כך שהחומרים שיש בהם מרכיבים מהחי נמצאים ברהיטים, מוצרי נוי, טקסטיל, אפילו בדף A4''.
בצפון הודו שהה במחיצת קהילה מקומית שעסקה בגידול גומי ובמבוק. בדרומה נחשף לראשונה לתהליך הפקת חוטים מבננה. "אחרי שהצמח נותן את הפרי, צריך לכרות את הגזעול כדי לקבל פרי חדש. השורש כל הזמן מייצר עוד ועוד גזעולים והתהליך הוא מחזורי. מהגזעולים האלה מפיקים סיבי בננה, שמהם מייצרים חוטים. בחרתי לי מספר צמחים משלי במטע הבננות, והייתי האחראי לטיפול בהם. אחרי חודשיים הצלחנו להפיק מהם חוטים במשקל של כארבעה קילוגרם".
עם ארבעת הקילוגרמים של חוט הבננה הגיע נאבי-פנה לארץ, והחל להתנסות כאן, על גג הסטודיו שלו, בגידול ליפות, מיני במבוק (שלא עולים כל כך יפה בינתיים) וצמחי בננה. "כשיש כל כך מעט חומר", הוא מסביר, "תהליך העיצוב הרבה יותר קשה וארוך. הרצון הוא לחסוך בחומר, וזה הופך את העיצוב להרבה הרבה יותר משמעותי, מתוחכם ואחראי". הוא אומנם ניסה לייצר חוט בארץ, "אבל הגענו רק לסיב, ולכן האובייקטים משלבים בין החוט שהבאתי איתי מהודו, שנראה כמעט תעשייתי לגמרי, לבין הסיבים, שאותם קל יותר לייצר". בהתמודדות עם המורכבות והאתגרים, מספר נאבי-פנה, נעזר בין היתר ביצרן החוטים "ארתא תעשיות חוטים", במעצבת הטקסטיל נועה דנזיגר ובגיל באומן, סטודנטית לעיצוב טקסטיל בשנקר ובתה של המעצבת הקרמית והמרצה שלומית באומן.
שלושה אובייקטים הצליח מחוט הבננה ומהסיבים שעמדו לרשותו, ובשניים מהם הסתייע בחומרים מן המוכן: Vegana Banana Bag Chair – מעין פוף גדול, המזמין להשתרעות; Steamy Banana Hammock – ערסל המשמש גם ככילה; ו-Tropical Banana Rocking Chair – כיסא נדנדה בגובה שני מטרים, שנועד להרחיק את היושב עליו מהאדמה ולקרבו לפרי שבמרומי הצמח. "כשהתחוור לי שלא אוכל להישען כרגע אך ורק על חומרי הגלם שגידלתי בעצמי, נאלצתי להוסיף חומרי גלם שאספתי. קלקר מפוף שנזרק ובקבוקי פלסטיק שגרסתי נוספו כמילוי למושב, וכמותם המוטות ששימשו לשלד כיסא הנדנה. היה חשוב לי לא לבזבז משאבים של כדור הארץ, אלא לתת הזדמנות שנייה לחומרים שמצאתי ברחוב".
האובייקטים ותהליך ייצורם הם חלק מהמחקר ומהניסויים שהוא עורך במסגרת הדוקטורט שלו בנושא טבעונות בעיצוב, באוניברסיטת לינץ האוסטרית. את החיוניות לעבור לעיצוב טבעוני קושר נאבי-פנה לשינוי ההתנהגות האנושית המתחייב כדי למנוע את אסון האקלים.
עבודת הווידאו צולמה במטע הבננות של גיא גז, "ביקורת על החברה שלנו, שהייתה צריכה להתעורר כבר אתמול. אבל עדיין אפשר לשנות ולהקטין את הנזקים. מחקרים עדכניים מראים שהדרך המהירה ביותר לצמצם את טביעת כף הרגל שלנו על כדור הארץ היא מעבר לתזונה טבעונית. אחד המחקרים, שנערך באוניברסיטת אוקספורד, מצא כי מעבר האנושות לטבעונות יוביל לצמצום טביעת כף הרגל האנושית על פני הכדור ב-70%. וזה מבלי להזכיר את הרווח המוסרי העצום של חיים ללא פגיעה שיטתית ואכזרית ביצורים אחרים, שגם הם ברואי עולמנו. ישראל נחשבת למעצמת טבעונות, ואולי מכאן תצא בשורת הגאולה לכדור שלנו".
