יהונתן גפן התגעגע לחלוצים שבנו את הארץ והעלה חשש ש"זה נגמר"

בשיר "יכול להיות שזה נגמר" מביע הפזמונאי געגועים לימים של ייבוש הביצות ועצי השקמים, כש"הכל היה פשוט נפלא". אבל האם באמת "היה פה שמח"? לא בטוח

עופרה עופר אורןפורסם: 08.11.20 01:40
יהונתן גפן. בין אם יש סיבה להתגעגע אל מה שהיה בעבר, ובין אם לא, הביצוע החדש מרהיב (צילום: גל חרמוני)
יהונתן גפן. בין אם יש סיבה להתגעגע אל מה שהיה בעבר, ובין אם לא, הביצוע החדש מרהיב (צילום: גל חרמוני)
אריק איינשטיין ז"ל. אדם נוסטלגי שאהב להתגעגע (צילום: שלום בר טל)
אריק איינשטיין ז"ל. אדם נוסטלגי שאהב להתגעגע (צילום: שלום בר טל)

נוסטלגיה, על פי האתר רב-מילים, היא "געגועים אל מה שהיה בעבר". מדוע יש בכלל צורך במילה מיוחדת לגעגועים מהסוג הזה? אולי "נוסטלגיה" אינה געגועים אל מה שהיה בעבר, אלא אל מה שנדמה כי היה בעבר ונגמר? בכל מקרה, נראה שהנוסטלגיה קיימת תמיד: בני דורי מתגעגעים כיום אל ימי נעוריהם, אל שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 – אבל גם אז התגעגעו אל העבר.

 

גם אריק איינשטיין אהב להתגעגע, ובראיונות שונים הגדיר את עצמו כאדם נוסטלגי. אחד משיריו הנוסטלגיים ביותר הופיע באלבומו "ארץ ישראל הישנה והטובה" מ-1973, שכלל בעיקר שירים ישנים בגרסאות חדשות, אבל היו בו גם שני שירים חדשים; אחד מהם נכתב על ידי יהונתן גפן והולחן בידי שם טוב לוי, ושמו "יכול להיות שזה נגמר":

 

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור

על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור

 

תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד

שני עצים שקמים, אנשים יפים מלאים חלומות

ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,

כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

 

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא

היו פעם רק יתושים וביצות

אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר

אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

יכול להיות שזה נגמר.

יכול להיות שזה נגמר.

 

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

פלמ"ח, פינג'אן, קפה שחור וכוכבים

אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים

 

שפם ובלורית, כאפייה על צוואר, ירון זהבי

אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים

והיה להם בשביל מה לקום בבוקר

כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת

 

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא…

 

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי.

 

 

השיר מביע את תחושת ההחמצה של מי שנולדו, לטעמם, "מאוחר מדי", כי בניגוד להם, לבני הדור הקודם היה "בשביל מה לקום בבוקר". בני הדור הקודם הם החלוצים שחלמו על בניין הארץ, ייבשו ביצות, הצטרפו אל ארגון השומר (שפעל בשנים 1909–1920), נלחמו לצד יוסף טרומפלדור (שאמר, כך מספר המיתוס, "טוב למות בעד ארצנו" לפני שנפח את נשמתו), הקימו את תל אביב שנבנתה על "חולות אדומים", הצטרפו לפלמ"ח והיו "ירון זהבי", הלא הוא דמותו המיתולוגית של מפקד חסמב"ה מסדרת הספרים שכתב יגאל מוסינזון, ותמר, נערתו מאותה חבורה.

 

השיר של גפן רצוף מילים ושמות שכל אחד מהם מעורר נוסטלגיה ורצף של אסוציאציות. המילים "שני עצים שקמים", למשל, מזכירות לא רק את העצים שאנחנו מכירים מרחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, אלה שנשארו כלואים "בתוך אי תנועה צר, נטועים באספלט וחנוקים מפיח במרכז המסחרי הישן של תל אביב" (כפי שתיארה כרמלה רובין בספרה "בד בבד"), אלא גם את אותן "שקמים עתיקות" שצייר ראובן רובין ב-1929: "חורשה של עצים חסונים החולשים על סביבתם", כתבה רובין, "וגזעיהם הענקיים נעים כמו מכוח סמוי שאצור בהם. בתיה אדומי הגגות של העיר מבצבצים מבעד לגושי הגזעים העבותים ו'נוטעים' את החורשה בתוך המציאות".

 

המילים "לבנות ולהיבנות" מזכירות את השיר "אנו באנו ארצה" שכתב מנשה רבינא:

 

 

"ילקוט הכזבים", ועימו "מכנסיים קצרים", "כאפייה על צוואר" ו"בחורות יפות", מעוררים מחשבות על סיפוריהם של דן בן אמוץ וחיים חפר, על ה"צ'יזבטים" – כך כינו אז סיפורי מעשיות – מימי הפלמ"ח. כשהשיר "יכול להיות שזה נגמר" הופיע, דן בן אמוץ טרם איבד את ההילה שזהרה סביבו. זה קרה שלוש שנים אחרי מותו ב-1989, כשאמנון דנקנר פרסם ביוגרפיה שלו, ובה חשף מעשים נלוזים שביצע האיש, ביניהם פגיעות מיניות חוזרות ונשנות בילדות. נראה שכיום אף אחד לא היה נלהב להביע נוסטלגיה אל דמותו של דן בן אמוץ.

 

ואולי, אם נבחן את כל הגעגועים הללו אל העבר, נגלה שאין באמת אל מה להתגעגע, ושכל מה שמצטייר באור רומנטי ומלהיב כל כך, היה בעצם קשה, מייגע ומתסכל? ואולי הגעגוע איננו אל מה שעשו האנשים בשנות ההקמה של המדינה, אלא אל החלום שחלמו, ואל התחושה שהם משתתפים במימוש חלום שהעניק לחייהם משמעות? לפיכך, השאלה המעניינת באמת היא אם גם בעוד כמה עשרות שנים יהיה אל מה להתגעגע.

 

לאחרונה יצאה גרסה חדשה לשיר "יכול להיות שזה נגמר", בביצוע תיקי דיין (שבקולה אפשר לשמוע נימה של אירוניה כשהיא שרה "והכל היה פשוט נפלא"), חנה לסלאו, מיקי קם ורבקה מיכאלי ובהפקת יהודה עדר ואמיר לקנר:

 

 

בין אם יש סיבה להתגעגע אל מה שהיה בעבר, ובין אם לא, הביצוע הזה מרהיב.

 

 

     

    שיר מפורסם אחר של גפן הוקדש לבתו. הקליקו על התמונה:

     

    שירה גפן. שיר האהבה נעשה שיר זיכרון לקורבן של שנאה. הקליקו על התמונה (צילום: עידו קינן, חדר 404, cc)
    שירה גפן. שיר האהבה נעשה שיר זיכרון לקורבן של שנאה. הקליקו על התמונה (צילום: עידו קינן, חדר 404, cc)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים