האסטרטג שילמד אתכם לעוף על עצמכם, למרות הקורונה והכאוס

"היום היה אצלי חבר שנמצא ארבעה חודשים בבית בלי עבודה", מספר לי האסטרטג השיווקי יובל לב. "הוא צריך לפרנס את הילדים שלו, אין לו ברירה, אז הוא לקח עבודה כשומר בגן ילדים תמורת 25 שקלים לשעה".

נו, אני שואלת, ומה רע להיות שומר בגן כשלמאות אלפים אין עבודה? "לא רע", אמר לב. "השאלה היא אם זה מה שאתה בוחר לעשות, או שאתה עושה את זה כי החרדה מפעילה אותך".

ומתי אתה רוצה שאנשים יהיו חרדים לפרנסתם, אם לא עכשיו, בקורונה, אני ממשיכה ושואלת. הרי רצון זה עניין פריבילגי במצב הנוכחי. "פריבילגי? הרי הבן אדם מת מבפנים", אמר לב. "בן אדם מת לא יכול לפרנס את הילדים שלו. בן אדם שלוקח עבודה מתוך חרדה, גוזר על עצמו המשך של הדכדוך והפחדים. אם הוא היה נהנה מהעבודה בגן, הייתי אומר לו לקחת גם משמרת שנייה ושלישית, כי הוא נהנה. אבל הוא סובל".

ואכן, קשה לטעון שהחלטות שמתקבלות מתוך מקום חרדתי והישרדותי, פועלות לטובתנו. החרדה משתקת, והחוכמה היא למצוא דרך לעקוף אותה, גם בימי קורונה. למצוא את הדרך ואת האומץ לקפוץ חזרה למים של העשייה, של החיים, לאחר שהקורונה העיפה אותנו החוצה. רק שאין לנו כל כך מושג איך עושים את זה. אז יובל לב (שאין בינינו קשר משפחתי, למי שתוהה) אומר שהוא פיצח את השיטה, והוא הוציא עכשיו מדריך דיגיטלי מיוחד לימי קורונה שנקרא "לעוף על עצמנו" ושמלמד חמישה עקרונות התנהגותיים, שאם נזייף אותם בהתחלה, ואז נאמץ ונהפוך אותם לטבע שני, נצליח להפעיל אותם על אוטומט לטובת עצמנו. כן, טוען לב, גם כשקשה, גם כשיש מגפה עולמית, אנחנו צריכים להתאמן כדי להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, כאילו אנחנו מרתוניסטים שמתאמנים למרוץ הבא.

הכירו את יובל לב:

יובל לב, נשוי ואב לחמישה, תושב רמת השרון, היה בעבר מנכ"ל חברת התוכן של מקאן אריקסון, סמנכ"ל פיתוח עסקי בקבוצת BBR-Israel (כיום PUBLICIS-Israel), סמנכ"ל שיווק ואסטרטגיה בחברת הסטרטאפ פלאנט-סוהו ועוד. ב-12 השנים האחרונות הוא בעלים של חברה לייעוץ שיווקי, ובמסגרת עבודתו חקר את תחום ההתנהגות היישומי ופיתח את שיטת "לעוף על עצמנו" ככלי עזר להשגת היעדים והמטרות שלו ושל לקוחותיו.

"בזמן הזה, של הקורונה, רובנו חפויי ראש", הוא אומר. "אנשים עוברים טלטלות אישיות עמוקות. הם מרגישים שאין משמעות לחייהם, כי אין להם עבודה, והם לא רואים אופק. אבל במקום להיות מבוהלים, חשוב לזכור שרק כשאנחנו מתנהלים מתוך הגרסה הכי טובה של עצמנו, אנחנו מנצחים כל פחד. מדובר בתהליך אבולוציוני פשוט: בטבע, לא החזק שורד, אלא המסתגל, ולכן הקורונה נותנת הזדמנות לאנשים להבין שאיך שהם יתייחסו למצב, ואיך שהם יתנהגו – זה מה שיקבע".

יופי, סיסמאות זה נחמד, אבל איך עושים את זה? רגע לפני שנצלול לעומק העצות, אספר שאת יובל לב הכרתי לפני כמה שנים, בעקבות טעות במספר. מכיוון שלאשתו לשעבר קוראים ענת לב, וגם היא עובדת בתקשורת, פעמים רבות היו מגיעים אליי דברי דואר שלה ואנשים שניסו להשיג אותה. כבר התרגלתי להחזיר לה גם את השיחות וגם את הדואר, תוך ששתינו צוחקות על דרישת השלום שהיקום שולח לנו. מאז אני עוקבת אחרי יובל ברשתות, וגם נתקלת בו מדי פעם בחיים, ושמה לב שהבן אדם הוא בלתי עציב: כל לימון קשה-קליפה שנוחת על ראשו, מיד הופך אצלו למוחיטו שמח. "את מרגישה עכשיו שאני מדבר איתך עם 38 מעלות חום ורעידות בכל הגוף?" הוא שואל. "לא, אל תברחי, אין לי קורונה. סתם מקורר. אבל לשיחה איתך אני מביא את הגרסה הכי טובה של עצמי, כי אני כבר מיומן בזה. אני יודע מה לעשות".

לב. "אנחנו יכולים להביא את עצמנו למצב שבו אנחנו במיטבנו בכל רגע"(צילום: אלבום פרטי)

ומה שהוא עושה, זה לקחת עקרונות שהוא עובד איתם כאסטרטג שיווקי, ולהפוך אותם לכלים שעוזרים להתגבר על הדכדכת הקיומית שהעולם נכנס אליה. הוא לא יגיד לכם שהכל לטובה, שהקורונה היא מתנה של היקום, שצריך ללמוד לרקוד איתה יחפים בגשם. אבל הוא כן ייתן לכם נבוט בראש כדי לגרום לכם להיות הגרסה הכי טובה של עצמכם גם כשמסביב הכל מתפרק ושוקע. והוא נשבע שזה אפשרי.

מה אפשרי? אנשים בלי עבודה, בלי אופק.

"ומי הבטיח לנו שתמיד יהיה טוב? אבל גם כשהמצב האובייקטיבי מאתגר, אנחנו צריכים ללמוד להיות במיטבנו, ובמקום לחפור בלמה ומדוע, להתעסק באיך".

באיך מה?

"נכון שלפני הקורונה היו לנו ימים שבהם נראה היה כאילו האלים סידרו לנו הכל בשורה? שאנחנו נראים טוב, הדברים שלנו מצליחים, ואנחנו גם מדביקים אחרים בהתלהבות שלנו? כשהבנתי שאלה הימים שאני הכי אוהב, התחלתי לחקור אותם והבנתי שכדי להיות הגרסה הכי טובה של עצמך, אתה צריך להיות ביהביוריסט, התנהגותי. כלומר, לעשות את הדברים כמו שצריך לעשות אותם, לאורך זמן ובהתמדה, כדי ששינויים כמותיים יהפכו לתוצאות איכותיות.

"קחי דוגמה. אם אלך כל יום עשרת אלפים צעדים, ואתמיד בכך, אגלה אחרי חודשיים שהלב שלי במצב בריא יותר. זאת אומרת, אני מאמץ הרגל שאני מכניס לשגרת החיים ובכך תורם לבריאות הלב שלי ולאריכות חיי. באופן הזה גיבשתי כמה אלמנטים התנהגותיים, ביהביוריסטיים, שברגע שהם הופכים להיות לנו טבע שני – כלומר, ברגע שאנחנו מתרגלים לעשות אותם כל הזמן עד שהם חלק מאיתנו – אנחנו יכולים להביא את עצמנו למצב שבו אנחנו במיטבנו בכל רגע".

כלומר, לשיטתו, יש כמה דברים פשוטים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם, אבל אם נלמד לעשות אותם על אוטומט, נצליח לתפקד גם בכאוס הקורוני. "כשאת נכנסת לאוטו, את מיד חוגרת את חגורת הבטיחות ואפילו לא מסתכלת לאן השחלת את האבזם, כי מדובר בזיכרון שריר", הוא אומר. "זה משהו שעשית כל כך הרבה פעמים, שזה הפך לטבע שני".

ואיך זה קשור לקורונה?

"גם אני בזמן הקורונה מצאתי את עצמי בבעיה, ולא ידעתי מה לעשות, והייתי מבולבל והתהפך עליי עולמי. מצאתי את עצמי עם חמישה ילדים בבית, בעולם שהתהפך – כשאני עדיין צריך להיות במיטבי כל יום, גם כדי לקבל החלטות נכונות, גם כדי להמשיך את העסק שלי, גם כדי שאדע שאני יכול לסמוך על עצמי שיש לי יכולת להמשיך לפרנס את הילדים שלי. ברירת המחדל היא לקבל החלטות מתוך מצב חרדתי, כי העולם התהפך על הראש, אבל כשנצמדים להוראות ההפעלה ההתנהגותיות ועושים את מה שצריך על אוטומט, מגלים שאפשר לקבל החלטות עוקפות חרדה, ולא להתפשר גם אם נדמה לנו שחייבים להתפשר".

"מצאתי את עצמי בקורונה עם חמישה ילדים בבית, בעולם שהתהפך"(צילום: אלבום פרטי)

אז כל אדם, מסביר לב, גם אם הוא מורה בבית ספר שעבר לגור בזום, וגם אם הוא בעל חנות שלא ראה קופה כבר חודשים, צריך להיות מפוקס וממוקד במטרות שהוא רוצה להשיג, ולהתחיל לחשוב כמו יזם, להיות מלא ביטחון עצמי וכריזמה.

איך אתה גורם לאנשים להיות מלאי ביטחון בתקופה מעורערת כל כך?

"נתחיל מהדבר הכי בסיסי: נשימה. אנשים לא נושמים נכון. אנחנו צריכים ללמוד לנשום כמו ספורטאים וזמרים ולהכניס חמצן לגוף. כל אופציה אחרת, פירושה שאנחנו נושמים נשימות קצרות ושטוחות, ושהלחץ מנהל אותנו. מי שלא נושם כמו שצריך, לא מסוגל לכבוש את החדר, גם אם החדר הוא בזום. זה מה שאני מלמד אנשים: לעלות לזום ולהיות האנשים הכי מהפנטים בקובייה. לתת לכריזמה שלהם להתפרץ, כי הם יודעים איך לעשות את זה. הם למדו. והדבר הנוסף, והחשוב ביותר, זה האינטואיציה. כן, כולנו בבהלה, בחרדות, והאינטואיציה מרכינה ראש, כי כשאנחנו בלחץ, אנחנו פחות סומכים על עצמנו ועל הניסיון שלנו. אנחנו נותנים לחרדה לנצח. אז החרדה לא תנצח. אתה תבהיר לה שאתה כמו מכונאי עם ניסיון של 25 שנה שפוגש רכב על הרמפה. מכניס ראש לקרביים, ותוך שנייה יודע מה הבעיה. זה נקרא אינסטינקט מושכל - ללמוד להקשיב לאינטואיציות שלך, אבל בהתבסס על ניסיון. אני לא מבטיח עולם מושלם. אני מבקש מהאדם מולי רק דבר אחד: להיות במיטבו כשהוא מקבל החלטות. לא לתת לדכדכת להשתלט עליו כשהוא מתחיל את היום שלו. להחליט שהוא הגרסה הכי טובה של עצמו בזמן שהוא מתכנן את העתיד שלו, ולדעת איזה כלים קבועים הוא מפעיל באופן אוטומטי כדי להשיג את זה".

תן לי דוגמה לכלי כזה.

"להתחייב בפני כולם. לספר לכולם בעולם האמיתי ובדיגיטל מהו החלום שלך, איך אתה מתכוון להשיג אותו, ומה אתה הולך לעשות כדי שהוא יקרה. יש לי עכשיו כמה מתאמנים שנמצאים בשלב הזה. לכולם יש חלומות לתקופה הזו של הקורונה, והם הולכים לנצח את החרדה שלהם ולהגשים אותם. הדבר הראשון ששלחתי אותם לעשות, הוא ספורט: לא כדי להפוך אותם ליעל ארד של אנשי העסקים, אלא כדי לגרום להם להבין שאתה מנצח את המיינד שלך, לא משנה מה יקרה. כי הבנתי שכל הסיסמאות שמלמדים אותנו, הן נכונות. אחרת הן לא היו נעשות סיסמאות. הן קלישאות כי הן אמיתיות. ולכן אני לוקח מספר קטן של אלמנטים שעבדו בשביל כולנו כל השנים, והופך אותם לטבע שני. למשל, אני מלמד אנשים לנשום נכון מהסרעפת ולא מבית החזה, להיות עם תחושת ערך עצמי גבוה. אלה כלים שעוזרים. הם לא אומרים לך במה את לא בסדר: הם רק מלמדים אותך להיות במיטבך כשאת מקבלת החלטות. כי כשאנחנו במיטבנו, אנחנו מקבלים החלטות יותר טובות".

אחד התרגילים של לב שהכי מדברים אליי הוא "יום של התנהלות אינטואיטיבית": אתם בוחרים יום שבו תקבלו את כל ההחלטות בצורה אינטואיטיבית. בא לכם לשיר ברחוב? עופו על עצמכם. בא לכם לעבוד מסירה בלב ים? אתם הקפטן. בא לכם עוגת שוקולד במקום ארוחת צהריים? תשאירו לי ביס. אבל שמרו על גבולות. "אל תקבלו ביום הזה החלטות משנות חיים. אל תקנו בית, למשל. אל תחליטו שאתם עוברים לגור במדבר", מזהיר לב. תרגיל נוסף שלו שאני אוהבת: להיות הגיבורה הראשית בסרט של החיים שלי. להתהלך בעולם כאילו כל רגע מצלמים אותי, ולהיות מלאה בחזון שאני מביאה לעולם בכל רגע נתון. "חקרתי הרבה אנשים מצליחים, והבנתי שההבדל בין טוב למצוין נמצא בחזון", אומר לב. "אנשים שמתהלכים בעולם כשהם מלאים בחזון שלהם, הם במוד תמידי של סטארטאפיסים. וכשאתה סטארטאפיסט, אתה לא רואה כלום חוץ מאשר את הבייבי שלך, אתה מלא בו, ואתה מדביק אחרים".

אתם מוזמנים להתחיל להדביק.