תמר ש., בת 81, צלולה, שזופה וחזקה. מבקשת שאחתום לה על אישור רפואי להשתתף במשחה חציית הכנרת לאורך. 21 קילומטר במתכונת שליחים. בעשר השנים האחרונות תמר שוחה כל בוקר 3 ק"מ בים. קיץ וחורף. כבר חצי שנה היא מתאמנת עם מאמנת לאתגר. זה הדבר הכי חשוב בחיי. אתה צעיר ולא תבין את זה. רק זה מעסיק אותי.
עינם ד. בן 46. ללא מחלות כרוניות או כל טיפול קבוע. לפני שנה וחצי סיים את מרתון פריז, החמישי בחייו. קבע שיא אישי. שעה וחצי אחרי המרוץ התמוטט במסעדה. הובהל לחדר צנתורים לאחר שאובחן אוטם גדול בשריר הלב. צונתר ויצא ללא פגע. חזר להתאמן.
יש סטטיסטיקה מבהילה על מוות של אחד מתוך כ-75 אלף משתתפים במרוץ מרתון. בעיקר גברים בגילאי 30-50. בהתחשב בזה שבמרוצים הגדולים בעולם משתתפים עשרות אלפים בכל תחרות, יש צפי שאחד העומדים על קו הזינוק לא יסיים את המרוץ בחיים.
מה זה האישור הרפואי לאימוני חדר כושר או השתתפות בתחרויות. מה המשמעות שלו? אנסה להתרחק מההיבטים המשפטיים של האחריות ולדון על השותפות של הספורטאי ושל הרופא בשמירה על בריאות המתאמן. הדיון מעלה שאלה עמוקה ורחבה יותר. מי בעצם אחראי על הבריאות שלנו? המטופל? הרופא? הגורל? כוח עליון? מוזר, אבל אחרי 20 שנה במרפאה ובמסלולי האימונים אין לי ממש תשובה.
אנסה לתאר שני מצבי קיצון. במקרה אחד גבר בן 40, גרוש ואב לשלושה, משקל עודף, עישון כבד, טרום סוכרת וללא כל ניסיון ספורטיבי, יבקש אישור למרוץ K10. ברור לכל אחד שמדובר פה בסוג של התאבדות. איש לא לגמרי בריא רוצה לצאת למרוץ ארוך וקשה. יש לבצע הערכה רפואית ולהתחיל אימונים באופן הדרגתי, עדיף עם מאמן שיוביל אותו בבטחה לקו הסיום.
במקרה השני, אישה בת 40, גרושה ואם לשניים המתאמנת שנים בקבוצת טריאתלון, כולל כמה תחרויות חצי איש ברזל, מבקשת אישור למרוץ מרתון. כדאי לבדוק אותה, למרות שזה פחות חשוב, מפני שהיא מבצעת באימוניה המסודרים מבחני מאמץ לא פורמאליים ועוברת אותם בשלום.
לא מדעי לומר, אבל צריך גם מזל
אז איזה בירור צריך לעשות לפני תחילת אימונים בחדר כושר, או השתתפות במשחים או במרוצים ארוכים? דבר ראשון אישור מעצמכם. כבר כמה שנים שבישראל הבינו שהצורך באישור רפואי מרחיק אנשים מאימון, ואצל מתאמנים ללא מחלות כרוניות מסתפקים בשאלון רפואי.
היו לכם קשיים בפעילות גופנית בעבר? בבית הספר, בצבא? התעלפתם באימון? התקשיתם יותר משאר החברים? במשפחה שלכם היו אירועים של מוות פתאומי ולא מוסבר? כבדו את הגוף שלכם ואמנו אותו יפה. בסבלנות. שווה לשלב איש מקצוע בתמונה. התייעצו עם המאמן בחדר הכושר, תמצאו לכם מאמן ריצה או רץ מנוסה שיבנה לכם תכנית אימון המתאימה לכם, ואל תקפצו מעל הפופיק. עלול להיות לזה מחיר כבד.
ואיזה בירור רפואי יש לבצע? חשוב לשוחח עם הרופא שלכם על הרצון להתאמן. זה מבורך, וחשוב, וישפר כל תחום בחייכם ובבריאותכם, הגופנית והנפשית. אחרי שיחה על ההיסטוריה הרפואית והספורטיבית שלכם חשוב שימדדו לכם את לחץ הדם ויאזינו לקולות הלב. חשוב לראות שיש בדיקות דם מהעת האחרונה, ואצל בני ארבעים ומעלה גם לבצע בדיקת אק"ג. לכל ספורטאי המשתתף במרוצים אני אוהב לבצע גם אקו לב לראות שאין איזה פגם מבני בלב שעלול להפתיע אותנו. אם מדובר בחולה כרוני עם היסטוריה של מחלת לב אני נוהג להתייעץ עם הקרדיולוג המטפל בו. וזה נותן בטחון מלא? לא ממש. זה לא מדעי לומר, אבל צריך גם מזל.
הישיבה הזו גומרת אותנו
כעת לכו ללבוש בגדים נוחים ונעלי ספורט וצאו להליכה או ריצה קלה, זה הכי פשוט, הכי זמין והכי בריא. בלי שעון עצר או מד דופק. אולי תנסו לשחות? כובע הים לא עושה לכם טוב לשיער? אז מה לגבי ריקוד? ריקודי עם, סלסה, הכל הולך. רכיבה על אופניים דורשת רכישת ציוד והתעסקות אתו לפני כל אימון, אבל זו השקעה שמחזירה את עצמה מהר מאוד.
מה לגבי יוגה או צ'יקונג? מחזק ומשחרר, בלי שדיברתי על סגולות הריפוי של תורות עתיקות אלה. העיקר שתקומו מהכיסא המשרדי או מכורסת הטלוויזיה ותניעו את הגוף. לא ממש משנה איך, רק לנוע. הישיבה הזו גומרת אותנו. איפה שאין תנועה יש חולי. אם אצטרך לתת עצה בריאותית אחת בלבד למטופל היא תהיה להתחיל פעילות גופנית. ויפה שעה אחת קודם.