ראיתי ציפור רבת יופי והתאהבתי ביצירתו המופלאה של נתן זך

לפני שבע שנים, כמה חודשים אחרי שרבקה זהר ואני התחלנו לעבוד ביחד, התקשרו אליי מגלי צה"ל והציעו שנקליט שיר של נתן זך לתוכנית מיוחדת שהוקדשה למשורר, חתן פרס ישראל, שהלך לעולמו בסוף השבוע שעבר. המפיקה שלחה לי רשימת שירים מולחנים של זך לבחירה, ואני כבר סימנתי את "עץ השדה", שהלחין שלום חנוך. כשהתקשרתי לרבקה, בראש כבר היה לי עיבוד לשיר הזה, אבל עוד לפני שהספקתי להוציא מילה, רבקה אמרה: "ציפור שנייה". לא הכרתי את השיר, אבל סמכתי על האינסטינקטים של רבקה.

אחרי שסיימנו את השיחה, הקשבתי לביצוע המקורי של השיר, שאותו הקליט הצמד סוזן ופרן ב-1972. לא הייתי שלם עם הבחירה. חשבתי להתקשר לרבקה שוב ולנסות לשכנע אותה ללכת על "עץ השדה" – על אף אף שהיא נשמעה מאוד החלטית בבחירה שלה ב"ציפור שנייה", ואני כבר ידעתי שכשרבקה מחליטה משהו, קשה לשנות את דעתה – אבל החלטתי לתת לציפור עוד ניסיון. הוצאתי את האקורדים של השיר, שרתי וניגנתי אותו בגיטרה, ואז קרה קסם: הדרך שבה המילים מתגלגלות על הלשון, החיבור המושלם עם הלחן של מישה סגל – התאהבתי. כמו שרבקה אמרה בראיון לאותה תוכנית: "בין הציפור לנתן זך עובר משהו מלא פליאה. הוא נוגע בנצח בשיר הזה".

הקשיבו לביצוע שלנו:

כשעיינתי ברשימת השירים שנשלחה אלינו, נתקלתי גם ב"איך זה שכוכב", ב"הנה פתחתי חלון", ב"כלבלב הו בידי בם בם" ובעוד הרבה מילים שכתב זך, ושכולנו נהנים לשיר. זך היה אחד המשוררים הישראלים המולחנים ביותר, וזה גרם לו לפרוץ אל מחוץ למעגל הספרות ולהיות שם מוכר בכל בית.

התופעה הזאת, של הלחנת שירי משוררים, מרתקת וייחודית למוזיקה בארץ. עד לפני כמה שנים, כמעט כל הזמרים הגדולים כאן שרו את מילותיהם של נתן אלתרמן, נתן זך, נתן יונתן, לאה גולדברג, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, יונה וולך או אברהם חלפי. במקרים רבים השידוך בין השירה הכבדה למוזיקה הקלה זכה להצלחה, אף שכמוזיקאי אני יכול להעיד שהלחנת טקסט של משורר, שלמעשה לא נועד להלחנה, היא משימה כמעט בלתי אפשרית. זה כמו צניחה חופשית: אין משקל וחריזה שאפשר להיאחז בהם, לפעמים מופיעות מילים גבוהות שהאוזן לא רגילה לשמוע בשיר ברדיו, צריך להפגין יצירתיות וגמישות כדי ליצור מהטקסט תבנית מוזיקלית קליטה שיהיה אפשר לשיר אותה – וכמובן, חייבים לשמור על הרוח המקורית ועל כוונת המשורר.

כשזה מצליח, מדובר באושר גדול שבהחלט שווה את המאמץ. דוגמאות בולטות: "עטור מצחך זהב שחור" (אברהם חלפי, יוני רכטר), "נאסף תשרי" (נתן יונתן, צביקה פיק), "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" (נתן זך, מתי כספי).

החיבור בין שירי משוררים ישראלים למוזיקה פופולרית אכן הוליד אינספור שירים מופלאים, אבל בשנים האחרונות הוא די נעלם מהנוף, והסיבות לכך מובנות. נחזור שנייה אל רבקה ואליי. לפני שנתיים עבדנו על מופע חדש, שכלל ביצוע של רבקה ל"נחל שלי" (לאה גולדברג, סשה ארגוב). שנינו מאוד התרגשנו מהשיר והצענו ליחצנית שלנו להוציא אותו כסינגל לקידום המופע. היחצנית, איך נאמר במילים עדינות, לא עפה על הרעיון. היא הסבירה לנו שהשיר איטי ודורש הקשבה, בזמן שהרדיו אוהב להיטים קצביים. בהתחלה כעסנו, חשבנו שהיא לא מבינה כלום, אבל בסופו של דבר הבנו שהיא צודקת: שירי משוררים הם ריצה למרחקים ארוכים, ואילו עולם המוזיקה של היום דורש ספרינטים מהירים.

כשזמר היה עובד על אלבום שלם, ובו עשרה עד 14 שירים, היה לו החופש להעז, לחפש, להראות מגוון צבעים באישיות שלו, והחיבור עם שירי משוררים היה טוב ומועיל לשני הצדדים: הזמר היה מקבל את העומק שהוא חיפש, והמשורר היה זוכה בהכרה רחבה ובהשמעות ברדיו. היום, כשתעשיית המוזיקה פועלת בשיטת הסינגלים, לזמר יש רק הזדמנות אחת להבקיע שער – וללכת על שיר "כבד" זה כבר לא אופציה. ועדיין, פה ושם יש הבלחות קסומות. רק בשבוע שעבר הוציאה יהודית רביץ את "תאר לך" (זיכרונות חמים) – שיר חדש שהלחין עבורה דודו טסה למילים של דליה רביקוביץ, וששובר שתיקה בת חמש שנים שהיא גזרה על עצמה:

יש סיכוי שזה יעשה חשק לעוד זמרות? לא הייתי בונה על זה. אני משער שהסינגל הבא של נועה קירל לא יהיה שיר שכתבה יונה וולך, על אף שאם יש למישהי מהכוכבות החדשות את האומץ והסוואג לעשות את זה, זאת רק היא. אז נועה, הכדור בידיים שלך, מה את אומרת?

לנתן זך יש שיר מפורסם שקיבל משמעויות חדשות בימי הקורונה. הקליקו על התמונה:

כל אחד מאיתנו, לא רק מי שנדבק וחלה, חש שהוא זקוק עכשיו לחסד מיוחד. הקליקו על התמונה (צילום: שאול גולן)