איך נולד הסוס הטרויאני, והאם המשורר שכתב עליו היה אדם אמיתי

שמו היה הומרוס, הוא חי ויצר במאה השמינית לפני הספירה, ושתי יצירותיו הידועות ביותר, "האיליאדה" ו"האודיסיאה", שרדו תחילה כשירה שנמסרה בעל פה מדור לדור, וכך נשמרו, עד שהועלו לראשונה על הכתב, כ-200 שנה אחרי שחוברו. יש מי שסבורים שכלל לא היה אדם אחד כזה, ושאת האפוסים המפורסמים המיוחסים לו חיברו משוררים רבים. מכל מקום, שתי היצירות הללו, "האיליאדה" ו"האודיסאה", נשמרו, למרבה המזל, ונותרו כנכס צאן ברזל של התרבות המערבית.

"האודיסיאה" היא סיפור מסעותיו של אודיסאוס, מלך איתקה, לאחר ששב ממלחמתו בטרויה. זוהי פואמה ארוכה שמחולקת ל-24 בתים (או "ספרים"), המתארים את הרפתקאותיו של אודיסאוס במשך 12 השנים שבהן היה בדרכו הביתה. המשורר שאול טשרניחובסקי תרגם את שני האפוסים הללו לעברית וגם כתב להם מבוא, שבו ביאר, בין היתר, מהו אפוס. "בניגוד לסיפור-מעשה סתם, למשל לאגדה, האפוס מקבל צורה יציבה ומגובשת, הן בבניין והן במנגינה", הסביר. הוא גם התייחס לדרך שבה התגלגלו לדעתו היצירות עד שנהפכו לאפוס. "ברבות הימים", כתב, "כשכבר קיבל הסיפור את צורתו המגובשת והתפתח בכמותו, הוא נופל בידי 'בעלי כישרונות', מחוננים בזיכרון טוב ובכוח יוצרים ודמיון מפותח; הוא עובר לרשותם של 'בעלי מקצוע' בסיפור". בשלב הבא מגיע יוצר גאון, "אמן אחד גדול" והוא, להערכת טשרניחובסקי, זה ש"צר את כל המחזורים ביחד, מאחד את כל הנוסחאות ומרכז את כולם מסביב למאור אחד גדול ביותר".

טשרניחובסקי מספר במבוא גם על הספק בעניין מלחמת טרויה: האם אלה "דברים שלא היו ולא נבראו על מלחמות שלא היו ולא נבראו ועל עיר של נבראה מאת משורר שלא היה ולא נברא, אלא משל היה?" אפשר למצוא את התשובה לשאלה, כך הוא כותב, בתגליתו של הארכיאולוג הגרמני היינריך שלימן, שהאמין בסיפור על טרויה, ואכן, הגיע למקום המשוער שבו שכנה, חפר באדמה, "וגילה את האגדה הנפלאה, את חלום נעוריו, ומצא את טרויה שלו על מסד מגדלה הגדול אשר מרמתו השקיפו הזקנים והלנה המלכה על פני צבא הצרים", כדברי טשרניחובסקי.

אחד הסיפורים המוכרים ביותר שנשארו מ"האודיסיאה" הוא זה של הסוס הטרויאני, המתנה האפלה והמסוכנת שהונחה לפתחה של העיר הנתונה במצור – סוס עץ גדול, שהסתתרו בו חייליו החמושים של אודיסאוס. אנשי טרויה הכניסו את הסוס לעירם, ולעת לילה פרצו מתוכו החיילים, וכך הצליחו להביס את טרויה. תיאור התכסיס של הסוס הטרויאני מופיע בספר השמיני ב"אודיסאה", כאן בתרגומו של טשרניחובסקי:

אֵיךְ הִפְלִיגוּ בַיָּם כָּל-הָאַרְגֵּאִים בִּסְפִינוֹת

יְפוֹת-הַצְּלָעוֹת, וְשִׁלְּחוּ הָאֵשׁ בָּאֳהָלִים נָטָשׁוּ.

וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְאַסְּפוּ מִסָּבִיב לְאוֹדִיסֵס הַמְהֻלָּל,

בְּשָׁכְבָם בְּבֶטֶן הַסּוּס, הִגִּיעוּ עַד שׁוּק אַנְשֵׁי טְרוֹיָה,

יַעַן הִכְנִיסוּם הַטְּרוֹיִים, הֵמָּה בְּעַצְמָם, לַמְּצוּדָה.

כָּכָה עָמַד הַסּוּס שָׁם, וְהֵמָּה מִסָּבִיב מַכְבִּירִים

מִלִּים אֵין לָהֶם שָׁחַר, כִּי נִפְרְדוּ שְׁלשׁ עֲצוֹתֵיהֶם:

לַהֲרֹס בִּנְחשֶׁת אַכְזְרִיָּה בִּנְיַן הָעֵצִים הַנָּבוּב,

אוֹ לְהַסִּיעוֹ לַמְּצוּדָה, לְהַפִּילוֹ מִשָּׁם מִן-הַסְּלָעִים,

אוֹ לְהַשְׁאִירוֹ, – וְהָיָה אוֹת-חַטָּאת וְתִפְאֶרֶת לָאֵלִים.

וְקָמוּ וְהָיוּ הַדְּבָרִים, הָעֵצָה הַיְעוּצָה נֶעֱשָׂתָה,

יַעַן כִּי נִגְזְרָה כְלָיָה עֲלֵיהֶם, לִכְשֶׁתִּפָּתַח

עִירָם לְסוּס-עֵץ הָאַבִּיר, אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ כָּל-טוֹבֵי

חֵיל-הָאַרְגֵּאִים לְהָבִיא כִלָּיוֹן וּמָוֶת לַטְּרוֹיִים.

שָׁר אֵיךְ הֶחֱרִיבוּ בְּנֵי-הָאֲכַיִּים הַקִּרְיָה,

פּוֹרְצִים מִבֶּטֶן הַסּוּס, וּבְגִיחָם מִמְּקוֹם מַאֲרָבָם,

אֵיךְ פָּנוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ, מְהָרְסִים הָעִיר הַנִּשָּׂאָה,

אֵיךְ הִתְפָּרֵץ אוֹדִיסֵס, וּכְמַרְאֵה אָרֵס מַרְאֵהוּ,

עִם-מֶנֶּלָּאוֹס הַדּוֹמֶה-לָאֵלִים אֶל-בֵּית דֵּאִיפוֹבּוֹס,

אָסַר בִּגְבוּרָה וְעֹז-לֵב מִלְחֶמֶת הַמָּגוֹר וְהַדָּמִים,

וְנִצַּח לְבַסּוֹף, כִּי לִימִינוֹ עוֹמֶדֶת אַתֵּנָה הַנְּדִיבָה.

הקשיבו לעופרה עופר אורן קוראת את הטקסט של הומרוס:

השם "אודיסאוס" זכה לקיום משלו. כך, למשל, נושא אותו, בגרסתו הלטינית, הספר "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס, כמו גם השיר "אודיסאוס" של אלפרד טניסון. גם המילה "אודיסאה" חדרה לשפה כמושג, ולא רק במשמעות של "כינוי למסעות ולנדודים ארוכים, מלאים קשיים ואירועים יוצאי דופן ומסוכנים", כפי שהיא מבוארת באתר רב מילים: יש תוכנית אודיסיאה למדענים צעירים, יש כתב עת ומרכז מעבדות שנקראים "אודיסאה", ואחד מסרטי המדע הבדיוני המפורסמים ביותר הוא "2001 אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק.

מפעים לחשוב על כך שרעיון או שם שנטבעו לפני אלפי שנים בשורות של שיר, ממשיכים להתקיים עד עצם היום הזה, והם עדיין משמעותיים.