זאבה בלי שיניים

מיכל זאבי, בתו של המיליונר גד זאבי, ביקשה מתנה קטנה מאבא בקיץ האחרון: את בית"ר ירושלים. זאבי, 29, הגיעה לירושלים עם המון רצון טוב. היא נולדה בחיפה, התחנכה במיטב הפנימיות היוקרתיות של אירופה ועכשיו היא בטדי. הבחירה שלה להיכנס דווקא לעומק עסקי הכדורגל הישראלי מצטיירת בעיקר כמסע שורשים אנתרופולוגי של בת אצולה המחפשת זהות. פסיכולוגים קוראים לזה לפעמים 'להתחבר לעצמך'.

הנערה מהחלומות

הזאבה הצעירה ביקשה למצוא ברחובות הצפופים של שוק מחנה יהודה וביציעי טדי הלוהטים אישור לחיבור. אז היא מקשיבה לכולם. למאות ואלפי היועצים שיכולה לספק לה עיר הבירה. הם הרי ישרים וחמים ולא מבקשים לעצמם כלום. רק טובת הקבוצה עומדת לנגד עיניהם. בית"ר היא הרי הנשמה שלהם, והיא, הנערה מהחלומות, חייבת להאזין.

אנטי-דמוקרטי

הטעות הבסיסית של זאבי נעוצה בחוסר ההבנה שלה, כי עסקי הכדורגל יכולים להתקיים רק כדיקטטורה. מקסימום דיקטטורה נאורה. דמוקרטיה טובה במקרים אחרים, בכדורגל חייב להיות בעל בית. באנגליה עד היום מכנים השחקנים את המנג'ר בתואר בוס. ככה ורק ככה זה עובד באמת.

כרישים מצולקים

המודרניזציה הולידה ליד המנג'ר המקצועי את הנשיא, או הבעלים או היו"ר. אלה שני האנשים היחידים שצריכים לנהל את העסק. ככה זה עובד בעולם וזו השיטה שאומצה בצדק גם בישראל. הקולגות של זאבי בצמרת הכדורגל הישראלי הם כרישי עסקים ותיקים ומצולקים. בחיפה, תל אביב ופתח תקווה מתקיימת היררכיה ברורה במועדוני הכדורגל הנמצאים בידיים פרטיות. ובבית"ר של זאבי? מהומת עולם. מתחילת העונה מסתובבים בטדי בעלי תפקידים ואינטרסים שונים ולכל אחד מהם תשובות שונות, הצעות ייעול ופתרונות יצירתיים.

מיכל, רומוס ורומולוס

מיכל זאבי מזכירה את אגדת הזאבה מרומא: אחרי טבח איום מצאה זאבה שני תאומים קטנים, רומוס ורומולוס, בשדה. היא הניקה וטיפלה בשניים עד שגדלו והקימו מחדש את בירת איטליה. הפסל של הזאבה והתינוקות הפך לאייקון עולמי.
אם היו מייצרים פסל דומה שיתאר את העונה של בית"ר ירושלים, היה צריך לצייר שובל ארוך של פעוטות הממתינים לחסדיה של הזאבה. לכולם יש חובות עבר, והתחייבויות ישנות והבטחות בכתב וצ'קים בלי כיסוי. זאבה שתרצה להשביע את כולם, עלולה בעיקר להתייבש.

הזמן לחשוף שיניים

השבוע, במשחק ההפסד להפועל באר שבע בגביע, נחשפה מחדש האמת העירומה - עד כמה מבולבלת ולחוצה היא בית"ר-זאבי-ירושלים. מעומק הבילבול הבית"רי, נולדה הסינדרלה התורנית של משחקי הגביע.
אם הזאבה מירושלים תמשיך לנהל את העסק באותה צורה גם בהמשך, אין ספק שצפויים עוד הרבה לילות של נחת לשונאי בית"ר והרבה כאב לאוהדים האמיתיים של הקבוצה. הדרך היחידה להצלחה בית"רית חייבת להתחיל בחשיפת שיניים מאיימת של הזאבה. אחרת תימשך הדמוקרטיה ויימשך הבאלגן.
כמו ברומא, גם בירושלים, צריכים רק שניים להיות מחוברים למקור העוצמה. מנג'ר מקצועי ויושב ראש. כל השאר צריכים לחזור למקום הטבעי - לטריבונה.
אם יש לקח שמיכל זאבי לא למדה מאביה הוא שבעסקים לא צריך להיות נחמד. צריך להיות מצליח.