היום (שבת) אנו מציינים חמש שנים להסכמי האקלים בפריז. בשלהי שנת 2015, כ-200 ראשי מדינות התכנסו בבירת צרפת והתחייבו להפחית את פליטות גזי החממה במטרה להגביל את התחממות כדור הארץ "הרבה מתחת לעלייה של שתי מעלות" ועם שאיפה להתקרב להתחממות של מעלה וחצי בלבד לעומת העידן הטרום תעשייתי (שנת 1850). בשיחות הוסכם שהפחתת הפליטות תעשה על ידי הגדרת יעדים שאפתניים למעבר לאנרגיה מתחדשת, להתייעלות אנרגטית, לשמירה על היערות ועוד.
3 צפייה בגלריה
מחאה בוועידת פריז ב-2015
מחאה בוועידת פריז ב-2015
מחאה בוועידת פריז ב-2015
(צילום: MCT)
כצעד ראשון לקראת מימוש החזון השאפתני, כל מדינה הצהירה על יעד וולונטרי של הפחתת פליטות עד לשנת 2030. מדינות מסוימות הציגו יעדים שאפתנים, כמו למשל האיחוד האירופי עם הפחתה אבסולוטית של 50%, ואחרות פחות - כמו למשל היעד הישראלי (26% הפחתת לנפש לעומת תרחיש עסקים כרגיל) שהיה הנמוך ביותר מבין מדינות ה-OECD. אולם מדובר היה רק בצעד המשמעותי הראשון במאבק במשבר האקלים המחריף: בחודש שחלף נציגי ממשלות מכל העולם אמורים היו להתכנס בגלזגו שבסקוטלנד לוועידת אקלים נוספת (cop26) ולהתחייב לצעדים שאפתנים הרבה יותר מהקדימון של שנת 2015. הממצאים המדעים שהצטברו מאז הסכם פריז מעידים על כך שקצב ההתחממות מהיר ממה ששיערו ושרף המעלה וחצי עלול להיחצות בפעם הראשונה כבר בשנים קרובות, מה שהופך את הצורך בפעולה ובהגדלת היעדים לדחופה עוד יותר.
אבל אז הגיע הקורונה וטרפה את כל הקלפים: אוכלוסיית כדור הארץ נכנסה לסגר, כלכלות התמוטטו או טולטלו ועודנה מטולטלות בחוזקה וגם ועידת גלזגו החשובה נדחתה בשנה. מנגד, אסטרטגיית היציאה ממשבר קורונה הייתה ועודנה יכולה להיות הזדמנות פז למימוש חזון שאפתני לחברה אנושית המתמודדת יחד באומץ עם אתגר האקלים, ומונעת את קריסתן של מערכות אקולוגיות לצד ייצור של עשרות מיליוני משרות במסגרת המעבר לכלכלה דלת פחמן וצודקת יותר. בינתיים, במהלך המשבר, 20 הכלכלות החזקות בעולם (ה-G20) תמכו באופן ישיר ועקיף בתעשיית הנפט והגז בסכומים של 239 מיליארד דולר, לעומת השקעות בסך 157 מיליארד דולר באנרגיות נקיות.
ישראל לא נותרה מאחור בכל הנוגע לתמיכה בתעשיית הדלקים הפוסילים שפוגעת באקלים: בחודש אפריל פרסם משרד האנרגיה תוכנית חלוץ כלכלית ובה על פי ההצהרות, דגש על קידום אנרגיות מתחדשות: בפועל קרוב ל-75% מההשקעות המתוכננות בסכומים של מיליארדי שקלים הופנו לטובת תעשיית הגז והנפט. תוכנית ״החילוץ״ של שר האנרגיה שטייניץ הייתה רק השלב הראשון במפולת של בשורות מרות לאדם ולטבע שעליהן התבשרנו בחודשים האחרונים: תמיכה של המשקיעים המוסדיים בדלק של תשובה; נובל אנרג'י נרכשה על ידי ענקית הנפט האמריקנית שברון; תוכניות חדשות לבניית תשתיות שינוע של גז ונפט לאורכה ולרוחבה של ישראל, ומתקנים להנזלת גז. נוסף על כל אלה משרד האנרגיה מקדם תוכניות להפקת נפט בשיטה הרסנית של כריית פצלי שמן במישור רותם, כ-15 קילומטר בלבד מים המלח.
על אף נזקי הקורונה שאיפשרה לקדם בקלות יחסית תוכניות הרסניות והזרמת הטבות בשווי מילארדים לתעשיות כושלות והרסניות, מוקדם עדיין לקבור את הסכם פריז. נצחונו של ג'ו ביידן בבחירות בארה"ב ומינויו של ג'ון קרי לנציג מיוחד לנושא משבר האקלים מבשר על שינוי דרמטי בתוכניותיה של הדמוקרטיה הגדולה והמזהמת ביותר במערב. יחד עם האיחוד האירופי שממשיך להוביל גישה שאפתנית למאבק במשבר האקלים ושורה ארוכה של מדינות שהכריזו על יעדים ש להשגת אפס פליטות, עשויה להיווצר דינמיקה של מחויבויות ופעולה למען האקלים שתוביל גם לגל השקעות למעבר לאנרגיה ירוקה ולמס פחמן שיגביל שיתמחר את הנזק האמיתי של תנועת סחורות שפוגעות באקלים.
מדיניותה של ישראל בנושאי אקלים ואנרגיה מאז חתימת הסכם פריז ועוד לפניו מלמדת שישראל בחרה בפועל בצד של מחוללי המשבר החמור ולא של מי שנחוש לפתור אותו. חלק ניכר מכך טמון בהנחת היסוד השגויה שאנחנו לא משמעותיים במשבר האקלים, שאנחנו שווים "רק" 0.2% מפליטות גזי החממה הגלובליות. לכן, מה זה כבר משנה אם אנחנו מקדמים קצת פחות או קצת יותר את היעדים של ישראל? מלבד ההיבט המוסרי , השאלה האמיתית היא לא מה חלקה של ישראל בבעיה של משבר האקלים אלא מה משקלה של ישראל במתן פתרונות לאתגר הגדול ביותר הצפוי לאנושות במאה ה-21. נוסף על כך צריך לזכור יש לזכור שכאשר מודדים את שיעור הפליטות הפחמן לנפש בישראל היא מהמובילות בעולם המלמד על אורח שיהיה חייב להשתנות על מנת לקיים תנאי מחייה ראויים לאדם על פני כדור הארץ גם בעתיד. 

3 צפייה בגלריה
 ד״ר יונתן אייקנבאום
 ד״ר יונתן אייקנבאום
ד״ר יונתן אייקנבאום
(צילום: גרינפיס)
על מנת שישראל תיקח חלק משמעותי במאמץ הבינלאומי למיגור משבר האקלים עליה לקדם יעדים שאפתנים בהרבה להפחת פליטות גזי חממה ולאמץ חוק אקלים אשר יעגן את מדיניותה: 50% חשמל מאנרגיה מתחדשת וב-2030, בנייה מאופסת אנרגיה, תחבורה חשמלית מונעת מאנרגייה סולארית ועוד. מדיניות שאפתנית כזו לא רק שתועיל לכדור הארץ אלא גם תפתח את תעשיית הקלינטק הישראלית ותסייע לכלכלה, לחברה ולבריאות של כלל הציבור הישראלי.
ד״ר יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל