אסטון וג'וג'ארו נפגשים שנית

בעוד אסטון-מרטין חשפה את הוונקיש המלהיבה בז'נבה, הציג המעצב האיטלקי הנודע ג'וג'ארו את העשרים-עשרים. מכונית זו מתבססת על פלטפורמת האסטון-מרטין DB7 המוכרת ובחרטומה מנוע ה-V12 החדש של אסטון שנפחו 5.9 ליטר והספקו בגרסה של ג'וג'ארו 500 כ"ס (80 יותר מל-DB7). בסיס הגלגים דומה אבל המכונית של ג'וג'ארו קצרה, רחבה וגבוהה יותר. המכונית מציגה לפי ג'וג'ארו כיצד צריכה להיראות האסטון-מרטין הפתוחה העתידית. למעשה נוקב ג'וג'ארו בשנת הדגם 2020 אבל לא צריך לתפוס אותו במילה.

הדגשת החומרים

ה-2020 עוצבה על ידי ג'וג'ארו ובנו פבריציו ואחד המאפיינים הבולטים בה הנו הדגשת החומרים המיוחדים מהם היא בנויה. וכך, חלקי מרכב צבועים אינם מסתירים חלקי אלומיניום, פלסטיק או חומרים מרוכבים. להפך, הם מבליטים אותם. קווי אלומיניום, החל מאלה שמקיפים את הגריל ונמתחים לאורך מכסה המנוע ועד אלה של המפתנים, תא הנוסעים וקשת ההגנה, מגדירים את מראה המכונית. למעשה, רוב חלקי אלומיניום אלה מהווים גם מרכיבים חשובים בשלדה עצמה. וכדי להבליטם עוד יותר האלומיניום חשוף ומחוספס למגע. כך בולטים גם צירי הדלתות החיצוניים, קשת ההגנה במרכז הרכב ואפילו צמד המפלטים הריבועיים. מאחור משולבים הפנסים בתוך פסי האלומיניום עצמם. עם זאת, למרות המראה יוצא הדופן, הרי שבזכות גריל אופייני וקווים כללים מוכרים ברור מייד שמדובר באסטון-מרטין.
למרות מראה הספיידר הדו-מושבי, מסתיר כיסוי עור שני מושבים לילדים. חוץ מזה ניתן להרכיב כיסוי מעל למושב הנהג והנוסע (בין קשת ההגנה לשמשה הקדמית). עוד פרטים מעניינים הם מכסה המנוע השקוף חלקית ויחידות התאורה הקדמיות. תא הנוסעים משלב מראה בריטי קלאסי, עם שימוש רב בחלקי אלומיניום חשופים. לצדם נעשה כמובן שימוש רב בעץ ובעור. מכונית תצוגה זו פותחה עם ברכתה של אסטון מרטין, מה שמזכיר לג'וג'ארו שהפעם האחרונה בה שיתף פעולה עם היצרן הבריטי הייתה ב-61'. אז הוא היה עדיין עובד של ברטונה (האיש וסדנת העיצוב המפורסמת) והמכונית הייתה גרסת תצוגה ל-DB4 שכונתה ג'ט.