נכון, זו הייתה שנה מבאסת, אבל עשיתי בה צעד מאוד משמעותי

ביי-ביי 2020. בימים האחרונים הפייסבוק שלי מתמלא פוסטים שמסכמים את השנה הבעייתית הזאת, וכולם, ממש כמו השנה עצמה, דרמטיים וקיצוניים להחריד: או שזאת הייתה השנה הכי מזעזעת, איומה, משברית ונוראית, או שזו הייתה שנה מדהימה, מעצימה ומחזקת. במקרה שלי, גם וגם. אין ספק שזאת הייתה שנה מבאסת, ושזרקתי הרבה תוכניות לפח. מצד שני, כתבתי את הבלוג ב-Xnet שאתם קוראים עכשיו, ראיינתי במסגרתו כמה מהאמנים הכי גדולים בארץ ונהניתי מכל רגע. גם הייתה לי הפתעה ענקית לקראת סוף השנה, כשהשיר "לעוף", שאני שותף בכתיבה שלו, זכה במקום הראשון במצעד שירי הפסטיגלים ופסטיבלי הילדים. והכי חשוב: מתוך התקיעות הממושכת בבית, מתוך הסגרים והגעגועים להופעות, עשיתי צעד מאוד משמעותי בשבילי והוצאתי סוף-סוף אלבום סולו ראשון.

במשך שנים המחשבה להוציא אלבום סולו הפחידה אותי. התאבלתי על אלבום שהקלטתי בתקופת "כוכב נולד" ושנגנז, הביטחון העצמי שלי היה בקרשים, ולא מצאתי כוחות להתחיל את המסע הזה מחדש. אז נתחיל מהסוף: בשבוע שעבר האלבום יצא, והשמיים לא נפלו. להפך. לשמחתי, האלבום, ששמו "שלם", מקבל ביקורות מעולות וזוכה לפרגון בתקשורת. אני כותב את השורות האלה בדרכי להקלטת תוכנית מיוחדת שתוקדש לי בכאן ג' ושתשודר ביום שלישי הקרוב (5.1); מחר (1.1) אתארח אצל גלית ואילנית בקשת 12, ויש עוד הרבה תוכניות על הפרק, אבל לפני שלוש שנים, כשהתחלתי את המסע לעבר האלבום, הייתי מלא פחדים וחששות.

הקשיבו לדואט עם דיאנה גולבי שמופיע באלבום:

אני אשתף אתכם בחלום שחלמתי, ושלמעשה הניע אותי לצאת לדרך (כשאני חוזר עליו בקול, אני מבין שאין בו יותר מדי היגיון, אבל ככה זה בדרך כלל בחלומות, לא?). חלמתי שאני בווילה ענקית ומפנקת של האח הגדול, בחדרה (אין לי מושג למה דווקא בחדרה. אני בכלל גדלתי בפתח תקווה). הייתי שם לגמרי לבד. כל הבית עמד לרשותי (יכול להיות שזכיתי במיליון?). בהתחלה הרגשתי מדהים. החלפתי לבגד ים וקפצתי לבריכה. ככה עפתי עם עצמי במשך כמה שעות, עד שפתאום התחילו להגיע כל מיני אנשים לבית. פועלים התחילו להרכיב במה ענקית בחצר, צוות צילום התמקם לידה, ניידת שידור הגיעה, אבל אותי זה לא ממש עניין, והמשכתי להשתכשך בבריכה. שאלתי מתוך סקרנות את אחד העוברים והשבים על מה המהומה, והוא אמר לי שבערב יש הופעה גדולה בשידור חי, ושגם אני מופיע עם השיר החדש שלי, אז כדאי שאצא מהבריכה ואתחיל להתכונן. חייכתי בביטול, חשבתי שהוא בטח מסתלבט עליי, והמשכתי לשחות.

עברה עוד שעה, הבית מתמלא באנשים – צוותי סטיילינג, מאפרים, רקדנים, שחקנים, זמרים. יצאתי מהמים, לבשתי חלוק והתחלתי להסתובב בבית. פגשתי שם את רמי קלינשטיין, את רוני דלומי, את קרן פלס ועוד אמנים שהתארגנו להופעה שלהם. נזכרתי שאני אמור לשיר שיר חדש, אבל אין לי מושג במה מדובר. חיפשתי איזשהו רמז. אולי השארתי דף מילים איפשהו בבית הגדול הזה? חיפשתי את הפלאפון כדי להתקשר ליחצנית שלי, אולי היא יודעת משהו, אבל זה בית האח הגדול, ולא היו שם פלאפונים. התקדמתי לכיוון החדר שלי בבית כדי לבחור בגדים להופעה, וגיליתי שהחדר ריק, וכל הבגדים שלי נעלמו. התחלתי להילחץ. עליתי לקומה השנייה, לחדר שבו כולם התארגנו, והרגשתי אבוד. בינתיים הערב יורד, המופע עוד רגע מתחיל, ואני עדיין עם חלוק. ניגשתי בהיסטריה קלה לאחת המפיקות, והיא שלחה אותי לבדוק בארגז תלבושות, אולי אמצא שם בגד שיתאים לי. פתחתי את הארגז, וכאן מגיע חלק קצת מטריד: כל בגד שניסיתי לתפוס, החליק לי מהידיים. איבדתי שליטה על התנועות שלי. נכנסתי ללופ אינסופי ומגושם עם עצמי.

ברקע קלינשטיין שר "מתנות קטנות". המופע ממשיך, רוני דלומי עולה לשיר את "כמו תפילה" של מדונה, ואני מתפלל שהקטע שלי לא יגיע. קרן פלס חוזרת ל"לייק וואנקה", ובזמן שהיא שרה, אני מתחיל להשלים עם העובדה שבעוד כמה דקות אעלה לבמה עם חלוק ואעשה לעצמי פדיחות בשידור חי. הרגע הגדול הגיע, אני עם פרפרים בבטן, מתכונן לגרוע מכל. צמד המנחים (שדווקא את זהותם אני לא זוכר) מודים לכולם, והמופע נגמר. בתוך שתי דקות כולם נעלמו, ושוב אני לבד, בבית האח הגדול, עדיין עם חלוק. לכאורה, הייתי אמור לשמוח: התחמקתי מהשפלה פומבית בפריים-טיים, תפילותיי נענו, קיבלתי את מה שרציתי. אבל באותו רגע הלב התכווץ. הרגשתי נורא. כעסתי על עצמי: איך ויתרתי על ההזדמנות הזאת?

הקשיבו לשיר "שבת בבוקר" מתוך האלבום החדש:

עברו שלוש שנים מאז אותו חלום. למזלי, בזמן הזה פגשתי חברים שעזרו לי להתגבר על הפחד: תותי אבירן, שליוותה אותי בצעדים הראשונים, עידו אוחיון המוכשר, שבזכותו מצאתי מחדש את הקול שלי, אוהד אלימלך, שעטף את השירים בקליפים רגישים ומדויקים – והנה, זה סוף-סוף קרה, אלבום הסולו שלי בחוץ.

מסקנה: אל תברחו מהחלומות שלכם, כי הם ימשיכו לרדוף אתכם עד שתאזרו אומץ ותגשימו אותם.

שתהיה שנה אזרחית טובה ובריאה לכולנו.