בדברי ההסבר שסיפק השבוע בנק ישראל להחלטתו שלא לשנות את שיעור הריבית האפסי, 0.1% לשנה, הוטמנו ניסוחים הרומזים לשינוי במה שמכונה "סביבת אינפלציה" בארץ. היא "נותרה נמוכה אך ממשיכה במגמת עלייה מתונה". האם אפשר להסיק מכאן שבנק ישראל מודאג מאפשרות של פריצה אינפלציונית באופק הנראה לעין?
התשובה היא "לא" ברור. בבנק ישראל אין חשש משובה של האינפלציה. אדרבה, יש שביעות רצון מהתחזיות ולפיהן "אינפלציה שלילית", כלומר ירידות מתמשכות במדד המחירים, תבוא סוף־סוף לקיצה. בתריסר החודשים שחלפו המדד עדיין ירד ב־0.4% וכלכלנים בכירים בבנק היו שמחים לראותו מתקרב לקצב עלייה שנתי של 1%, כפי שאפשר להסיק מההתפתחויות האחרונות בשוקי ההון ומהערכות האנליסטים. ואם וכאשר הן יתממשו, הדבר לא יגרום להעלאת הריבית שקובע בנק ישראל. זו תישאר "ללא שינוי עוד הרבה זמן".
לסבירות הנמוכה מאוד להצתת אינפלציה בארץ מציין בנק ישראל כמה סיבות. קודם כל, ההתאוששות בשוק העבודה צולעת, בלשון המעטה, ו"עדיין על כל מקום עבודה פנוי יש 9 מחפשי עבודה ושיעור הבלתי מועסקים הוא דו־ספרתי גבוה", אומרים בבנק. האבטלה של חתכי אוכלוסייה גדולים ומוחלשים מהקורונה הופכת מזמנית לקבועה, מ"חיכוכית" ל"מבנית", ובולמת העלאה אפשרית בשכר העבודה ובמחירים. אין במשק "וקטור של שכר אינפלציוני". שנית, השקל יישאר מטבע חזק. שלישית, בבנק ישראל לא שותפים לדיבורים על חגיגת קניות וזינוק בצריכה אחרי הבלימה המוצלחת של נגיף הקורונה. לא ישתחרר פקק מבקבוק שמפניה. החזרה לנורמליות, מזהירים שם, תהיה איטית, זוחלת ומלווה בקשיי הסתגלות. הצרכנים סחוטים ומוטרדים. עסקים רבים שפורמלית לא פשטו את הרגל נמצאים בחוסר פעילות מתמשך ומחוברים למכונת הנשמה של סיוע ממשלתי. כשינותקו ממנו, לפי תוכנית משרד האוצר בעוד חודשים ספורים, ממדי המוות הקליני העסקי עלולים להפתיע לרעה ולהכביד על המערכת הפיננסית.
אמנם בשווקים של חומרי הגלם, ובייחוד חומרי אנרגיה (נפט נסחר לפני כשנה בדולרים ספורים לחבית. כיום מחירה קרוב ל־65 דולר) נרשמות התייקרויות בולטות, אך ספק אם הן משקפות ביקוש ממשי ולא רק ספקולציה הנשענת על אופטימיות יתר. כלכלת העולם, לדעת חזאי בנק ישראל, לא תשוב כהרף עין להתרחבות מואצת גם אם תדעך המגפה. ואין ערובה שאכן תדעך. בינתיים ימשיך בנק ישראל לרכוש בבורסה איגרות חוב ממשלתיות לפי התוכנית שפירסם. עד כה קנה כ־55 מיליארד שקל מהן, נשארו לו עוד 30 מיליארד שקל לקנייה בעתיד. התשואה השנתית על אג"ח סחיר של ממשלת ישראל לעשר שנים נעה סביב 0.8%, יותר מגרמניה (מינוס 0.4% –), פחות מארה"ב (1.45% +) ופחות מהגבול התחתון של יעד האינפלציה הלאומי, בין 1% עד 3%.
מכל הסיבות הללו התפרצות אינפלציונית היא כעת דאגתו הכלכלית האחרונה של בנק ישראל. "נהיה סובלניים עם סימני אינפלציה", אומרים במסדרונותיו. בראש דאגותיו הבחירות הקרובות והסיכוי להקמת ממשלה יציבה אחריהן. הנגיד פרופ' ירון אמיר נכנס לתפקידו בסוף 2018 והנה, כבר סופר מערכת בחירות רביעית בכהונתו עד כה. זו שרשרת מקוללת שאינה מאפשרת לממשלה להוציא לפועל את תוכניות ההשקעה הגדולות ואת הרפורמות הדרושות לשילוח הכלכלה הישראלית לתוואי של צמיחה. ככל שהממשלה מחלקת יותר מענקים כדי להיטיב עם הבוחרים, מבהירים בבנק ישראל, כך עומדים לרשותה פחות משאבים להשקעה בתשתיות ובפיתוח. לא אחראי, הם מוסיפים, להעמיק השנה את הגירעונות עד אינסוף. יש גבול.
עד כה חשבנו שאם תיגמר המגפה ייגמר המיתון. בנק ישראל בא ומזהיר: גם אם המגפה תיבלם המיתון עלול להישאר.
100 ימים קריטיים
באמצע השבוע ארזנו בנייר עטיפה חום מעטפה גדולה, שמנו סביבה נייר דבק בכמויות ושלחנו למשפחה באמריקה כמה עשרות מסכות פנים תוצרת מפעל סופרגום. מסכות ישראליות מקוריות, יעילות ופופולריות מדגם N98. תושב ארה"ב יכול רק לחלום לקנותן במחיר הישראלי הנמוך בבית מרקחת הסמוך למקום מגוריו.
מגפת נגיף קוביד־19 תפסה את אמריקה, מעצמת העל, לא מוכנה. הבסיס התעשייתי שלה נשחק והיא מוצפת בתוצרת סינית. היא לא הייתה מסוגלת לייצר די מסכות לפנים, די בגדי מיגון לצוותים רפואיים, די מכונות הנשמה, די מנות חיסון — עד כדי כך שנשיא ארה"ב החדש ג'ו ביידן נאלץ להפעיל חוק ישן מימי מלחמת עולם שנייה המאפשר לכפות על תעשיות אזרחיות להסב קווי ייצור לצורכי חירום ממשלתיים. בצו נשיאותי נוסף שעליו חתם ביידן, "קנה תוצרת אמריקה", נכתב: "ממשלת ארה"ב חייבת להפעיל את כלי הסיוע הפדרלי והרכש הממשלתי כדי להביא למקסימום את השימוש בסחורות, מוצרים וחומרים תוצרת אמריקה. היא חייבת לרכוש ככל האפשר סחורות ושירותים ממקורות המקדמים את כושר התחרות של העסקים האמריקאיים בענפי תעשייה חשובים ואת רווחת העובדים". הצו של הנשיא הדמוקרטי בא להחליף את הצווים של קודמו טראמפ הרפובליקני באותו נושא אך הוא נראה דווקא כהמשך ולא כהחלפה. הגנה על תוצרת מקומית הפכה בעולם מגידוף ליעד רצוי.
"בימי הקורונה למדנו", אומר ד"ר רון תומר, נשיא התעשיינים ויו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים, "עד כמה קריטית האפשרות להסתמך על תוצרת הארץ ועד כמה מגינה תשתית יצרנית רחבה על המשק ממשברי פתע".
אבל בתוכנית 100 הימים שלכם להחזרת במשק לנתיב הצמיחה והתעסוקה לא הצעתם מכסות ומכסים על היבוא.
"איננו מבקשים להפלות לרעה את היבוא. אנחנו מבקשים מהמדינה להפסיק לרמוס את תוצרת הארץ. ללכת בעקבות ממשל ביידן ולכלול התחייבות לרכש מקומי משמעותי בכל מכרז ציבורי. אנחנו גם מציעים לבטל את הפטור ממע"מ על יבוא אישי עד 75 דולר ולהמיר אותו בפטור ממע"מ על צריכת חשמל ביתי. הסכומים זהים, כ־1.7 מיליארד שקל בשנה".
תוכנית 100 הימים של התעשיינים והמעסיקים כוללת צעדים מגוונים, ביניהם סגירה הדרגתית של הסדר החל"ת במימון המדינה ומתן תמריצים לחזרה לעבודה, הפעלה מהירה של מערך ההכשרות המקצועיות, במיוחד הכשרות במקום העבודה (תומר: "בענפי משק יצרניים יש ביקוש לעובדים מקצועיים היכולים להשתכר יפה ולהתקדם בקריירה, למשל לעבור ממלצרות להפעלת מחסנים ממוחשבים"), הקלות משמעותיות בארנונה לעסקים (תומר: "לא ייתכן שהעסקים יממנו את השירותים העירוניים למשקי הבית") ומימוש ההבטחה של הממשלות לדורותיהן להקל על הרגולציה המקומית.
ראש הממשלה נתניהו חזר באחרונה ליוזמתו מתחילת המגפה להקים בארץ מפעל לייצור חיסונים. יש לכך סיכוי?
"הייתי מעורב זמן לא קצר במאמץ לשכנע חברות תרופות זרות להשקיע בהקמת מפעל חיסונים בישראל. בהתחלה הן גילו עניין, אבל כשבדקו את התנאים כאן נסוגו מהכוונה; ההשקעה לא השתלמה להן כלכלית. כדי להבטיח ייצור מקומי של חיסונים דרוש תמריץ ממשלתי משמעותי וסילוק של חסמים ביורוקרטיים ורגולטוריים. צריך שיהיה קל לייצר בישראל".
את תוכנית 100 הימים למשק צומח מפרסם ארגון המעסיקים והעסקים כדי שתעמוד במרכז עסקת חבילה חדשה בינם ובין ההסתדרות והממשלה. "הממשלה", אומר תומר, "מתנהגת כאילו כל החוכמה הכלכלית אצל שריה ופקידיה, ולכן היא נכשלת שוב ושוב. רק תוכנית כלכלית שתגובש ותיושם במשותף תימנע הידרדרות ואסון כלכלי", שהרי אחרי הקורונה, אם וכשנגיע לשם, "העולם יהיה הרבה יותר עני".
אינטל כמשל
כ־14 אלף עובדים מעסיקה אינטל בישראל. כל אחד מהם עשה בשנה שעברה יצוא של 600 אלף דולר: היצוא של אינטל ממפעליה הישראליים שבר אשתקד שיא והגיע ל־8 מיליארד דולר, בהשוואה ל־6.6 מיליארד דולר ב־2019. עלייה של יותר מ־20%. "לא הוצאנו איש לחל"ת ולא הפסדנו יום עבודה אחד", אומר בגאווה מנכ"ל אינטל ישראל, יניב גרטי, "איפשרנו ל־9,000 מעובדינו לעבוד מהבית".
אינטל, ענקית המעבדים והטכנולוגיה מענק הסיליקון, הקימה את מרכז הפיתוח והייצור הראשון שלה בירושלים עוד בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת מפני שהייתה זו הדרך היחידה לשמור בחברה את אחד המנהלים המובילים שלה, דב פרוהמן הישראלי. מאז בנתה אינטל קומפלקס מפעלים עצום בקריית־גת ובסביבתה והשקיעה בארץ עשרות מיליארדי דולרים. ישראל לא הייתה הופכת למדינה עתירת־היי־טק כפי שהיא בלי הנוכחות המסיבית של אינטל בתעשייה המקומית, שהשתקפה גם ברכישת תוצרת ישראל ב־22 מיליארד דולר, 1.8 מיליארד דולר רק בשנה שחלפה. 75% מהכנסות העסקים הקטנים והבינוניים; קו החיים שלהם.
בחלוף הקורונה העובדים יחזרו למשרדים?
"לא לשבוע עבודה מלא. אינטל מאפשרת זה עשור יום עבודה אחד בשבוע מהבית; הרוב בחר להיעדר ביום ראשון. לכן סביר שבעתיד הקרוב נראה אצלנו תעסוקה היברידית: יומיים־שלושה מהבית ויומיים־שלושה במשרד ובמפעל. הנוכחות במקום העבודה חיונית לקיום התקשורת הלא־פורמלית בין אנשים, להחלפה בלתי אמצעית של דעות ורעיונות ולהפריה הדדית".
"אינטל", מוסיף גרטי, "אינה יוצאת דופן. חברות ועסקים שהיו ברשותם כלים טכנולוגיים זמינים הצליחו לעבור לדפוס עבודה מרחוק כמעט בן־לילה. ומי שלא היו להם, מיהרו להצטייד. הטרנספורמציה הדיגיטלית תפסה את כולם". הפכה לתנאי בל יעבור להבטחת המשכיות יצרנית ושיווקית. אינטל, יצרנית של רכיבי מחשוב קריטיים, החבויים לדברי גרטי "מתחת למכסה המנוע", הרוויחה מגלי הביקושים הגואים לטכנולוגיה בכלל ולטכנולוגיית און־ליין בפרט. כל הענף הרוויח.
איך אתם מתגברים על תשתיות התקשורת הלקויות? על היעדר סיבים אופטיים, על היעדר דור סלולרי 5?
"ישראל מפגרת שנות דור בפריסה של תשתיות תקשורת מתקדמות. אנחנו באינטל איכשהו מתגברים על הפיגור, אבל המחסור מפריע ומקשה. כמות המידע הזורם בהן גדל בקצב מסחרר: עד מגפת הקורונה הוא הוכפל מדי שנה וחצי, עכשיו מדי שנה".
מתרבים האיומים על השליטה שהייתה עד כה לאינטל בשוק המעבדים. אפל, למשל, הודיעה על התנתקות מהמעבדים שלכם במחשבי המק הפופולריים שלה והחלפתם בתוצרת עצמית.
"המחשבים האישיים של אפל משרתים נישה לא גדולה של לקוחות המחפשים פתרונות מחשוב ייחודיים. אנחנו מפתחים דורות של מעבדים בעלי כוח מחשוב עצום המספקים פתרונות למגוון רחב של צרכים, והם יכולים לשרת את ההתפוצצות בצריכת המידע. בסך הכל, נתח השוק שלנו מול מתחרינו העיקריים אשתקד דווקא התרחב. אנחנו גם חברה ציבורית המציגה סדר עדיפויות ירוק, אחריות קהילתית, תעסוקה מגוונת והשפעה חברתית וחינוכית חזקה".
ב־2017 קנתה אינטל את השליטה במובילאיי, חברה ישראלית המייצרת מערכות בטיחות והתראה למכוניות, בסכום שיא (לחברה ישראלית) של 15 מיליארד דולר. הרכישה נתנה לאינטל כניסה בגדול לעולם חדש של פיתוח כלי רכב אוטונומיים, המסוגלים לנוע ללא נהג בסביבה תחבורתית ממוחשבת. ההשקעות של אינטל בתחום עדיין צריכות להוכיח את עצמן ואת כדאיותן. בריאיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" באפריל 2018 אמר בריאן קזרניץ', אז מנכ"ל אינטל העולמית, שבא לארץ להשתתף בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה־70 ("לטקס ה־75 לעצמאותכם אגיע לירושלים ברחפן", התבדח): "בעוד 10־15 שנים נשאל את עצמנו איך בכלל יכולנו לחיות בלי מכונית אוטונומית והסכמנו בעצמנו לנהוג". גרטי שותף לדעתו. "העולם", הוא אומר, "לא ילך לאחור. מכוניות הנוסעות לבדן הן העתיד. המודל העסקי שלהן מבטיח, והראיה לכך היא כניסת ענקי הטכנולוגיה לענף. כולם שם. אבל ההצלחה בשטח תלויה קריטית בפיתוח תשתיות חכמות מתאימות שיוכלו להתריע גם על בור בכביש במרחק בלימה. רכב אוטונומי יוכל לנוע בבטחה רק אם יוזן כל זמן הנסיעה במידע מיידי ורלוונטי להתנהגות בכביש".
החודש מונה לאינטל העולמית מנכ"ל חדש, פאט גלסינגר, בעל חזון יצרני חדש ותפיסת מנהיגות חדשה, ממוקדת ותובענית יותר. אנליסטים גורסים שיצטרך לחולל מהפך בחברה. איך משתלבת בתפיסתו רכישת מובילאיי?
"מובילאיי היא חברה בת בבעלות מלאה של אינטל הפועלת כישות עצמאית. פרופ' אמנון שעשוע, המייסד, חבר בהנהלה העולמית של אינטל, אחראי על תחום הרכב האוטונומי. עם מובילאיי נגיע כבר בשנה הבאה למערך מלא של בקרה, תפעול ושליטה על תשתיות התחבורה הנחוצות לנסיעה בטוחה. זה דורש כוח מחשוב עצום וזמין ויכולות התגוננות מפשעי סייבר. אין סיבה שישראל לא תהיה ראשונה בתחום הזה. אני רואה בו גם מנוף לחידוש השאיפה למצוינות שאיפיינה את ישראל בעבר. איבדנו אותה, בייחוד בחינוך. אני מצפה מהממשלה הבאה שתציב לה כיעד שיפור הדירוג של תלמידי ישראל בהשוואות חינוכיות בינלאומיות, לפחות לאחד מ־15 המקומות הראשונים".
האתגר של אינטל, אומר גרטי, זהה לאתגר האנושות כולה: לאזן בין קידמה טכנולוגית לקידמה אנושית ושימור על אקלים וסביבה. משבר הקורונה הפך את השגת האיזון להרבה יותר מסובכת. ומתסכלת.
