פה קבור המלך: הרודיון וחידת קבר הורדוס
(צילום ועריכה: רון פלד)
מי שמבקר בגן לאומי הרודיון יכול לחוות ברגליו ובעיניו ארבע תקופות מרתקות בתולדות ארץ ישראל: סיור בארמונו ובחלקת קברו של המלך הורדוס, מגדולי בנאי ישראל, מכניס אותנו למאה הראשונה לפני הספירה; ישיבה בסלון שהוסב לבית כנסת בימי המרד הגדול ברומאים במאה הראשונה לספירה, אשר בסופו נפלה מצדה; ירידה במנהרות אותם בנו לוחמי בר כוכבא נגד הרומאים מובילה אותנו למאה השנייה לספירה ולקינוח צלבים ביזנטיים מהמאה הרביעית עד השישית חרותים על קיר בית המרחץ של הורדוס. ברוכים הבאים להרודיון, כי מה שהיה טוב למלך, טוב גם לנו.
בשנת 40 לפני הספירה הורדוס, שליט הגליל דאז, נאבק על חייו. מתיתיהו אנטיגונוס, המלך החשמונאי האחרון, חבר אל הפרתים שהגיעו מהמזרח במטרה לגרש את הורדוס מהאזור. הורדוס שרד את הניסיון וייתכן וכבר אז החליט שיבוא יום, כמעט 20 שנים מאוחר יותר, ובמקום שבו ניצח את הפרתים, יבנה לעצמו ארמון מפואר אותו גם ייעד לחלקת קברו בסוף חייו. תכנן וגם ביצע. והביצוע? אפילו קיסרי רומא לא היו מתביישים במתחם המפואר. היו אלה חז"ל שכתבו על בית המקדש בירושלים, אותו שיקם הורדוס, כי "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו". בית המקדש לא שרד, אבל מי שיבקר בהרודיון, יבין איכות בנייה הרודיאנית מהי.
הלוויה מלכותית ארצישראלית
פסגת ההרודיון דמוית גבעה מלאכותית שימשה מבצר וארמון. ארבעה מגדלי שמירה, טרקלין מפואר לאירוח, בית מרחץ משוכלל שבו שרדה בחדר המרכזי (החדר הפושר) כיפת אבן מהעתיקות בעולם.
יוסף בן מתיתיהו תיאר במילותיו הוא בספרו מלחמת היהודים: "...לאחר שהציב זכר עולם לבני משפחתו ולידידיו, פנה הורדוס לשמר גם את זכרו שלו במרחק 60 ריס (כ-11 קילומטרים - ר"פ) מירושלים בנה תל, מעשה ידי אדם, שצורתו צורת שד, וקרא לו בשם זה (הרודיון - ר"פ), ואף עיטר אותו ביתר פאר. את ראש התל הקיף מגדלים עגולים, ועל השטח המוקף מגדלים אלה בנה ארמון מפואר מאוד: לא רק מראה החדרים בפנים הארמון היה מרהיב ביופיו, אלא גם הקירות, הכרכובים והגגות בחוץ היו מעוטרים בעושר רב". כשתטפסו למעלה תראו על מה הוא דיבר.
אבל לבסוף זה קרה. השליט הכל יכול, שמלך על יהודה יותר מכל מלך אחר בהיסטוריה של יהודה, הלך בדרך כל בשר. הוא הגיע לשיבה טובה במונחים של אותם ימים, והלך לעולמו בארמונות שביריחו, נווה המדבר שבו הפיקו עבורו רווחים אדירים מגידולי תמרים, ובעיקר מהפקת בושם האפרסמון המבוקש.
היסטוריון החצר של הורדוס, ניקולאוס איש דמשק, תיאר בפירוט את מסע הקבורה שלו להרודיון, חלקת הקבר אותה הכין עוד בחייו ושנקראה על שמו. כתביו של ניקולאוס לא שרדו, אבל למזלינו היה זה יוסף בן מתיתיהו שזכה לעיין בהם ולהשאיר לנו טקסט המתאר את מסע הקבורה. אין ספק שהייתה זו תהלוכת קבורה שטרם נראתה כמוה:
"מיטת המת הייתה כולה עשויה זהב טהור, משובצת באבנים טובות ופרוש עליה מרבד ארגמן רקום בשלל צבעים. על המרבד הייתה מונחת גופת המת עטופה בארגמן, העטרה לראשו ועליה זר זהב, ולימינו שרביט המלוכה. סביב גופת המלך הלכו בני המלך וקרובי המשפחה הרבים, אחריהם שומרי הראש וגדוד התראקים, וגרמנים וגאלים, כולם חגורים את כלי נשקם, כערוכים למלחמה. לפניהם הלכו שאר אנשי הצבא על כלי נשקם, ובראשם מפקד הצבא וקציניו, ערוכים בסדר למופת, ואחריהם חמש מאות משרתים ועבדים משוחררים נושאי קטורת. גופת המלך הובלה למרחק מאתים ריס אל הרודיון ושם הוטמנה כמצוות המת".
ההיסטוריון כנראה הבין את גודל השעה, שכן הוא מסכם את האירוע באמירה – "ובזה תמו דברי ימי הורדוס".
תם עידן, המלך מת, ועמו השגשוג האדיר שהביא, יוזמות הבניה המגלומניות, וגם המדיניות האכזרית כלפי כל מי שחשב או חשד שחותר תחתיו. מדיניות זו גרמה לו לדוגמה להוציא להורג את אישתו, את חמותו, ואת שלושה מבניו. למעשה עם מותו בני משפחתו נשמו לרווחה, שכן חייהם יצאו מסכנה. ככה זה, תענוג להשתייך למשפחה מלכותית.
מנגד, יוספוס לא טרח לספק כל פרט על מבנה הקבורה, או מיקומו בהרודיון. עובדה אולי זניחה, אבל היא שאפשרה פתח למיתוס ומסע חיפוש רב שנים אחר הקבר הנעלם.
חידת הקבר הנעלם
חידת מקום קבורת המלך הורדוס הגדול תהפוך לכתב חידה שתרתק את הארכיאולוגים למעלה ממאה חמישים שנה, ויש שטוענים שהיא עדיין לא התגלתה. זכות הראשונים לזיהוי הרודיון שמורה גם היא לחוקר האמריקני הדגול אדוארד רובינסון, המוכר לחלקינו מקשת רובינסון בכותל המערבי.
רובינסון ערך במאה ה-19 מסע שבו ביצע סקר גיאוגרפי מדוקדק ברחבי ארץ הקודש וזיהה עשרות אתרים מהעת העתיקה. ואכן, ג'בל פורדיס, השם בערבית של האתר, משמר את שמו היווני של הרודיון – הרודיס – ומתאים היטב לתיאוריו של בן מתיתיהו – הוא במרחק הנכון מירושלים (60 ריס, שהינם כ-11 ק"מ), צורתו מזכירה משהו צורת שַד אישה כפי שכתב, והוא אכן מורכב מעיר עליונה ועיר תחתונה ממש כפי שתאר. בינגו.
כבר בימים ההם החוקר הצרפתי דה-וו חפר בעיר התחתית בחיפוש אחר הקבר האבוד. בשנות השישים של המאה שעברה, בחסות הירדנים, חפרו הפרנציסקנים את כל העיר העליונה. משנות השבעים החל לחפור ולחקור את האתר פרופסור אהוד נצר ז"ל. נצר היה רשם המשלחת של ידין למצדה, וכתב דוקטורט על ארמונותיו של הורדוס. אבל שאיפתו הגדולה ביותר הייתה לחשוף את הקבר של הורדוס, שסביר שהיה מפואר ביותר. חלום שהפך לפרויקט חייו.
נצר חפר בהרודיון קרוב לארבעים שנה בתנאים קשים, ובהפסקות שנכפו עליו בימי האינתיפאדה הראשונה והשנייה. בשנת 2007, עם שוך האינתיפאדה השנייה, הוא שב לחפור בהרודיון פעם נוספת, אחרונה, בתקווה למצוא את הקבר האבוד. בניסיון הנראה כנואש הוא החליט לחרוץ את צדי העיר העליונה בתקווה לראות אם שם יתגלו שרידים הקשורים לקבר. ואכן, בפאה הצפון מזרחית, הוא מצא את מבוקשו – מסד של מבנה גזית גדול ומרשים, עם הרבה פריטים ארכיטקטוניים מעוטרים, וביניהם שברים של ארון קבורה גדול (סרקופאג), עשוי אבן ורדרדה מיוחדת, ארון המוצג כיום לקהל במוזיאון ישראל. אף שלא התגלתה כתובת לדידו של נצר לא היה ספק – זהו הקבר האבוד. הוא זימן מסיבת עיתונאים, והחדשות הפכו לכותרות ראשיות ברחבי העולם. הורדוס לא היה רק מלך בשר ודם, הוא היה גם דמות שטנית, שרצחה את כל תינוקות בית לחם לפי הברית החדשה והמסורת הנוצרית, מה שגרם לעניין רב בכל העולם המערבי.
על קרוקודיל בחדר צפייה V.I.P בן 2,000 שנים
העניין הרב הביא גם תקציבי מחקר גדולים, וכעת נצר יכול היה לנהל בנחת את המשך החפירה סביב מתחם הקבר והפתעות נוספות החלו לצוץ: מערכת המדרגות לתוך האתר וכן מבנה תיאטרון קטן לצרכיו הוא ולאורחיו, ומעליו חדר צפייה V.I.P שאם תבקרו בו תבינו לעומק את משמעות המשפט האלמותי של מל ברוקס: "Its good to be a king". בחדר זה ציורי קיר מפוארים ובין השאר ציור של חלון תלת ממד ובו נוף הנילוס וקרוקודיל. הורדוס לא הסתפק בהבאת רומא למדבר יהודה אלא גם חשקה נפשו בנילוס המצרי. הסרטון המוקרן על הקירות בעזרת טכנולוגיית Video Mapping מחייה לרגעים נדירים את החדר ממש כמו בחייו של הורדוס. מהחלון המלכותי נשקפת ירושלים למרחוק כולל המגדלים כיום שעל הר הזיתים. גן עדן מלכותי זה כאן.
אבל ההפתעה הגדולה ביותר הייתה גילוי שני ארונות קבורה במתחם הקבורה. האמנם זהו קבר הורדוס? או אולי של מי מבני ביתו? כתובת. חסרה לנו עד היום כתובת. הגילויים החדשים יצרו ענין עצום באתר, ומוזיאון ישראל החליט ליצור תערוכה מיוחדת, תערוכה שמשכה קהל רב ביותר. לצערנו, נצר לא זכה לראות את התערוכה. לאחר מפגש בהרודיון לקראת הקמת התערוכה, הוא מעד באזור התאטרון ונפצע קשה. הוא נפטר בבית החולים כעבור יומיים. יהי זכרו ברוך.
פרט לפאר הרב מימי הורדוס ומתחם הקבורה, החפירות הארכיאולוגיות לימדו שהרודיון שימשה גם מורדים יהודים, הן במרד היהודי הגדול (73-66 לספירה) שבמהלכו הוסב הטרקלין של הורדוס לבית כנסת, והן במרד בר-כוכבא (136-132 לספירה). ייתכן אף שבימי מרד בר-כוכבא נראה שהמתחם שימש מפקדה אזורית, ופה הונפקו מטבעות של המרד, ואולי כאן אף ישב בר-כוכבא עצמו תקופה מסוימת במרד. מהרודיון שלחו הלוחמים מכתבים למעוזי מורדים נוספים. כמה מכתבים שכאלו שמקורם כאן בהרודיון התגלו במערות מפלט שליד עין-גדי.
כיום בהרודיון ניתן לראות ריכוז של אבני דרדור ליד הכניסה הראשית, כמו גם מנהרות טקטיות שנוצרו בין בורות המים לאפשר לחימה גרילה של היהודים כנגד הצבא הרומי. אבל אולי הממצא המרגש ביותר היה העדות להסבת אולם האירוח בארמונו של הורדוס לבית כנסת, וחציבת מקוואות לידם. נראה שגם בצוק העיתים המורדים השתדלו עד מאוד לשמר את מנהגי דתם, והקפידו על טהרה, וקריאת התורה בפרהסיה. כל אלה מחכים לכם. לא לשכוח מצלמה כי לא תפסיקו לצלם.
כיום הרודיון הוא גן לאומי באחריות רשות הטבע והגנים, ובשנים האחרונות הוא נהנה מפיתוח חסר תקדים. בכניסה ישנו מרכז מבקרים קטן ובו סרטון עם אנימציה ממוחשבת המציג את תהלוכת קבורת הורדוס. מי יודע אלו הפתעות וסודות נוספים מסתתרים מתחת לפני השטח של הרודיון. הייתכן וישנם קברים נוספים המחכים לחשיפתם? דבר אחד בטוח – צריך להמשיך את המחקר באתר.
