3 צפייה בגלריה
בוז'י הרצוג
בוז'י הרצוג
יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג
(צילום: חורחה נובומינסקי)
מדי שנה, בבוקרו של יום הכיפורים, אני פותח בחרדת קודש את תיק הטלית ששמור במיוחד ליום הזה. בתוכו מקופלת טלית עתיקה ובראשה עטרת כסף. אני מתעטף בה, כמו אבי חיים הרצוג ז"ל לפניי, שהתעטף בה כאביו וסבי הרב אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל לפנינו. בכל דור ודור. ביחד עם הטלית מתפזרים מיד בחדר זיכרונות, מורשת של יהדות, מסורת ובעיקר משפחה. עטוף בטלית וטעון געגועים אני מגיע אל בית הכנסת, שם אני נושא בגאווה את התפילה לשלום המדינה, תפילה שחיבר סבא ונאמרת כל שבת וחג בבתי הכנסת בארץ ובעולם. "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנו".
כמו הטלית, בשרשרת הדורות המשפחתית שלנו עוברת כחוט השני ההתייצבות בחזית המאבק כנגד שנאת ישראל, אנטישמיות וגזענות. ב-1939 פרסמה ממשלת המנדט הבריטי את "הספר הלבן". סבא, אז הרב הראשי לארץ ישראל, קרע בפני אספת עם בירושלים את הספר ואמר: "הספר הלבן הפך לכתם שחור, אני חושש שהשחור עוד ייהפך חלילה לאדום".
מעשהו זה היה להשראה לאבי, כשניצב בשנת 1975 כשגריר מדינת ישראל מול עצרת האו"ם, שעמדה לקבוע שהציונות היא תנועה גזענית. הוא לא הצטדק ולא התנצל. הוא תקף את חברי העצרת, שייסדו את האו"ם כברית אנטי-נאצית עם תום מלחמת העולם השנייה, והנה הוא הופך למוביל המתקפה על הציונות ועל הדת היהודית כולה. את הנאום, שלימים יוכרז כאחד החשובים בהיסטוריה, אבא סיים באומרו: "עבורנו, העם היהודי, החלטה זו אינה יותר מפיסת נייר - וכך גם נתייחס אליה" - וקרע את נוסח ההחלטה לגזרים.
גם כיום, בחלוף כמעט שמונה עשורים מהשואה, המאבק לא תם. האנטישמיות מתוחזקת ומופצת בצורות שונות של שנאת ישראל. דוח מרכז קנטור שפורסם אתמול (יום ה') מעלה ששנת הקורונה הביאה עמה גל עצום של מתקפות אנטישמיות, שכללו הפעם את האשמת היהודים בהפצת הקורונה. הרשתות החברתיות הפכו את הפצת השנאה לפשוטה מאי-פעם. צלבי קרס מרוססים על בתי כנסת ובתי ספר באמריקה, ויהודים מותקפים ברחובות אירופה. פוליטיקאים לא מעטים בתבל תומכים באנטישמיות, בהכחשת השואה ובשלילת זכות העם היהודי למדינה. אל מול אלה מנהיגי העולם נדרשים לצאת כנגד, לא לעמוד מנגד. לגנות את האירועים האנטישמיים ולעשות הכל כדי לסכלם.
ב-15 באפריל 1945 נכנסו כוחות הצבא הבריטי לברגן בלזן ועמדו בפני הניצולים ששכבו כשלדים. אחד הקצינים הבריטים קרא ביידיש: "יהודים, שתדעו לכם שנותרו עוד יהודים בעולם". הקצין הזה היה אבי
לא לעמוד מנגד הייתה דרישתו של סבא מנשיא ארה"ב בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשיאו של מסע דיפלומטי אליו יצא כרב הראשי לשכנוע מנהיגים ובכירי ממשל לסייע ליהודים הנטבחים באירופה. בפגישתם בבית הלבן ב-1941 אמר הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לנשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט: "בפי יש רק תחינה וגם אזהרה. התחינה – הצילו את אשר ניתן להציל. האזהרה – כל אלה אשר עמדו מנגד עתידים לתת את הדין על כך. אני קורא לכבודו בשם המצפון האנושי, בשם חירות האדם, בשם הצדק, ייפסק הטבח ביהודים!".
ארבע שנים מאוחר יותר, ב-15 באפריל 1945, נכנסו כוחות הצבא הבריטי למחנה הריכוז הגרמני ברגן בלזן לשחררו. הם עמדו בפני מראות זוועה. הניצולים שכבו כשלדים חיים בתוך הזוהמה, ממאנים להאמין. לפתע נעמד אחד הקצינים הבריטים על ארגז הפוך וקרא בקול ביידיש לניצולים: "יהודים, יהודים, שתדעו לכם שנותרו עוד יהודים בעולם". הקצין הזה היה אבי.
3 צפייה בגלריה
חיים הרצוג בנאום באו"ם
חיים הרצוג בנאום באו"ם
חיים הרצוג בנאום באו"ם
(באדיבות משפחת הרצוג)
את הסיפור הזה שמעתי מתמר לנדאו, שורדת שואה, בטקס ביד ושם, כשכבר שימשתי כיו"ר הסוכנות היהודית. בקור הירושלמי תמר סיפרה על הקור מקפיא הדם של אירופה המושלגת. על הילדה-נערה בת ה-13 שהייתה, רועדת מרעב וממתינה לתורה להישלח לצעדת המוות. אך לצד התופת והגעגועים שלא נגמרים לבני משפחתה שלא שרדו, תמר סיפרה גם על בניית החיים מחדש: ההכרות עם שמחה, בעלה המנוח, בתום המלחמה, העלייה לארץ ובניית בית במדינת ישראל.
ההיסטוריה המשפחתית הפרטית שלי לימדה אותי לעולם לא לקחת כמובן מאליו את דבר נס קיומה של מדינת ישראל. להקפיד לשקוד על פיתוחה וקידומה, לעסוק בצורכי ציבור באמונה ובשירות העם, להירתם למאבק שמלווה את העם היהודי משחר ההיסטוריה, מאבק שעובר אצלנו במשפחה מדור לדור. המחויבות לנצח ישראל דורשת מכולנו לצקת היום את המשמעות שתהפוך להיסטוריה של מחר. שהרי גם בימיו הקשים ביותר של עמנו, כמו גם היום, התעצמות כוחנו מותנית בהטיית השכם זה לזה, בהתגייסות המשותפת, בביחד הישראלי, שעל אף כל חילוקי הדעות והבדלי ההשקפות בינינו הוא-הוא כוח עמידתנו ועוצמתנו הלאומית.
בסוכנות היהודית, הארגון היהודי הגדול בעולם, עומדים לרשותנו היום כלים רבים ומשוכללים יותר להיאבק באנטישמיות בחזית רחבת היקף ומרובת אתגרים. אנחנו דואגים לצורכי האבטחה הדרושים כדי להגן על ביטחון הקהילות היהודיות ועל בתי הכנסת ברחבי העולם כולו. רק לאחרונה פורסם בעיתון הנחשב "ניו יורק דיילי ניוז" מאמרו של אייזיק דה-קסטרו, סטודנט יהודי באוניברסיטת קורנל, שתיאר את החוויות הקשות שעוברים תומכי ישראל בקמפוס כאינקוויזיציה של ממש, אפילו כנגד מי שרק מעז להציג את זהותו היהודית בגאווה. לצדו של אייזיק, כמו גם לצידם של רבים כמוהו בקמפוסים בחו"ל, עומדים השליחים הצעירים שלנו, "עמיתי ישראל", שניצבים בקדמת קרב ההסברה מול תומכי ה-BDS.
השבוע המורכב ביותר בלוח השנה שלנו עובר מהתהומות האפלים של שואת העם היהודי, דרך תקומת עמנו והמחיר הכבד מנשוא של עצמאותה הריבונית של ישראל. זכרם של הנספים, תעצומות הנפש של השורדים, והגעגועים הבלתי נגמרים לחללי צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון, ששילמו על חירותנו בנפשם. ודווקא מתוך הכאב ומהיקפו הבלתי נתפס של מחיר קיומנו, נחגוג כולנו את 73 שנות עצמאותה של ישראל, מדינה שהצליחה להפוך עם שהיה מפורד ומפוזר בין העמים לבית לאומי לעם היהודי.
  • יצחק הרצוג הוא יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com