באמצע הנגב הפראי, צמוד למצוק הנישא המשקיף על נחל צין המרהיב, מסתתרות שתי מנהרות גדולות ומסתוריות המכונות מאגורות נחש צמא. מדובר בחללים תת-קרקעיים עצומים מעשה ידי אדם שננטשו לפני עשרות שנים. מטרות החציבה המונומנטלית לא משכו את תשומת הלב הציבורית - וכל מי שעסק בנושא פרש לגמלאות ולקח את סודותיו איתו.
חובבי נהיגת שטח שהעזו לרדת בשביל המסוכן, ולהיכנס אל המנהרות המפתיעות בגודלן, מספרים כי המקום המוזר נטוש ומפחיד, ולא ממש ברור לצורך מה שימש ומדוע ננטש. ברשתות החברתיות הדעות לגבי השימוש המקורי של האתר התת-קרקעי חלוקות, ועשירות בספקולציות ובקונספירציות. יש כאלה שטוענים כי מדובר בניסוי ממשלתי סודי להקמת מתקן חשאי לאחסון נפט, ואילו דעת מיעוט טוענת כי מדובר בבית כלא נטוש לחייזרים.
כדי לפתור אחת ולתמיד את חידת מאגורות נחש צמא החלטנו לצאת למסע תת-קרקעי בתוך בטן האדמה, לצלם את כל מה שמסתתר שם, ואולי בעזרת הקוראים הנאמנים של "סדרת הכתבות על המקומות הנטושים", ומידע חדש שיצוץ בעקבות הכתבה, נצליח לחשוף לאור השמש המחטא את הסוד הכמוס של המנהרות המסתוריות.
8 צפייה בגלריה
מאגורות נחש צמא
מאגורות נחש צמא
בעומק המנהרה השנייה
(צילום: אסף קמר)
8 צפייה בגלריה
מאגורות נחש צמא
מאגורות נחש צמא
הפתח המסתורי והאפל למאגורות נחש צמא
(צילום: אסף קמר)
8 צפייה בגלריה
מאגורות נחש צמא
מאגורות נחש צמא
הכניסה למנהרה הימנית הקטנה. דלת כמו של כספת
(צילום: אסף קמר)
שעת בוקר מדברית. נסיעת השטח אל מאגורות נחש צמא מאוד מורכבת, ועוברת דרך שטח אש צבאי שהכניסה אליו ללא תיאום אסורה. ליד המצוק המרשים של נחל צין יש ירידה תלולה, מישהו חצב כביש בזווית ממש מסוכנת, והדרך המפותלת מובילה אותנו עשרות מטרים למטה - אל מנחת מסוקים מרשים המשקיף על הנוף הקסום של המדבר. הפתחים האפלים של שתי המנהרות המסתוריות ניצבים מולנו בהתרסה, ואנחנו מחליטים לנסות תחילה את המנהרה הקטנה, בתקווה שנפתור בה את כל התעלומות ולא נצטרך להיכנס למנהרה השנייה - הגדולה והמאיימת יותר.
כדי להפריך או לאשר את "תיאוריית אחסון האורניום", ד"ר אהוד נאמן, לשעבר ראש אגף קרינה במשרד לאיכות הסביבה, הלווה לנו מונה גייגר מקצועי. מדובר במכשיר למדידת קרינה מייננת, ואם מישהו הסתיר בעבר אורניום הפולט קרינה רדיואקטיבית, המכשיר אמור למדוד את הקרינה ולצפצף. זה הזמן להזהיר את הקוראים לא להגיע למאגורות נחש צמא ללא הדרכה מקצועית ואמצעי זהירות הולמים!
דלת הכניסה למנהרה הימנית ראתה ימים טובים יותר. על קירות הסלע שרדו משקופי בטון עצומים, וצירי ברזל חלודים לימדו על הדלת המסיבית שהגנה בעבר על הסודות הכמוסים שבבטן ההר. ירון תנא, שותפי למסע לגילוי הסודות של מאגורות נחש צמא, חובב המקומות המוזרים ואחד המתנדבים הקבועים ב"סדרת הכתבות על המקומות הנטושים", ביקש בג'נטלמניות נדירה: "עדיף שאתה תיכנס ראשון - מכיוון שאתה מחזיק במונה גייגר".
שלושה צעדים לתוך המנהרה החצובה בסלע הקירטון הרך, ומונה הגייגר שקט כמו תינוק ישן. אנחנו מדליקים את פנסי הצילום הכבדים ומתחילים בהליכה איטית ומהוססת לתוך החשכה. מדובר בחציבה איכותית בגובה וברוחב של שלושה מטרים לפחות, ועל הרצפה הסלעית יש סימנים של פסי רכבת. אנחנו מגלים חדרים מסתוריים בגודל בינוני החצובים בסלע, ובהמשך המנהרה יש תאים נוספים שנחצבו, והוסיפו להם תשתית של צינורות מתכת ודלתות ברזל כבדות לאיטום טוטאלי. על הקירות יש אזהרות למכביר שאסור להיכנס ולוגו של חברת שירותי נפט בע"מ. תנא חסר הפחד פותח בזהירות את הדלת הכבדה של אחד התאים, ומבקש ממני לבדוק במונה גייגר אם יש שם קרינה.
8 צפייה בגלריה
מאגורות נחש צמא
מאגורות נחש צמא
בודקים חלל מוזר - ירון תנא, מתנדב קבוע בסדרת הכתבות על המקומות המוזרים, וצלם ynet האמיץ נדב אבס
(צילום: אסף קמר)
8 צפייה בגלריה
מאגורות נחש צמא
מאגורות נחש צמא
אסף קמר עם מונה הגייגר
(צילום: נדב אבס)
לשמחתנו הרבה המונה ישן, ואנחנו נכנסים דרך הפתח הצר, שנראה כמו דלת של צוללת עתיקה, אל תוך חלל תת-קרקעי מסריח, קובייה בגובה וברוחב של ארבעה מטרים בערך. הסלע הגירי צבוע או מרוסס בסוג של פולימר בוהק, ויש ריח קלוש של נפט באוויר.
מכיוון שקו צינור הנפט הידוע עובר במרחק של כמה קילומטרים בקו אווירי מהחדרון המוזר, משאיות דלק יתקשו מאוד, אם בכלל, לרדת ולעלות בדרך המשובשת אל פתח המנהרות. חסידי תיאוריית "מכלי הנפט הסודיים" טוענים כי אולי מדובר בניסוי, שכשל מכיוון שבוני האתר המוזר גילו להפתעתם כי סלע הקירטון הרך לא מסוגל לאגור בתוכו את הנפט, שדלף החוצה. הריח המסריח של הדלק נדבק לנו לבגדים וחודר לנו לאף, ואנחנו מחליטים לצאת במהירות לאור השמש.
הפתח של המנהרה השנייה גדול מאוד, ורכב שטח יכול להיכנס דרכו בקלות. באופן מוזר, זאת הפעם השלישית או הרביעית באותו היום שתנא, הידוע כחסר פחד וחסר מעצורים, מבקש ממני להיכנס ראשון אל האפלה. להפתעת כולנו המונה מתחיל לצפצף בפראות. אנחנו חרדים לגלות כי ככל שאנחנו מתקדמים לתוך החשכה, המספרים בצג הדיגיטלי של המכשיר למדידת הקרינה הרדיואקטיבית מטפסים ומגיעים במהירות ל-30 יחידות.
בתדריך היציאה של ד"ר נאמן נמסר לנו כי "5 עד 10 יחידות מיקרו-רנטגן לשעה הוא מצב נורמלי. אם המונה גייגר מצביע על יותר מ-50 יחידות מיקרו-רנטגן לשעה, עליכם להסתלק מהמקום במהירות האפשרית".
8 צפייה בגלריה
מאגורות נחש צמא
מאגורות נחש צמא
מחפשים תשובות מתחת לאדמה
(צילום: אסף קמר)
חוש השימור העצמי המפותח שלי מורה לי לעצור את הצילומים, לרוץ לג'יפ ולברוח מהמקום המפחיד הזה, אבל תנא המכור לאדרנלין ונדב אבס, הצלם חובב תיאוריית החייזרים, משכנעים אותי להמשיך פנימה לתוך החשכה "עד שהמונה גייגר יראה שהקרינה הגיעה ל-50 יחידות, ורק אז נסתובב לאחור - בדיוק כמו שהבטחנו לד"ר נאמן".
אנחנו מדליקים את פנסי הצילום הכבדים ומתחילים בהליכה איטית וזהירה בתוך מנהרה מאובקת וענקית, ומי שלא אוהב ללכת בתוך מנהרות עם קרינה רדיואקטיבית יכול לנסוע בה עם רכב שטח בקלות. לאחר כמה דקות של הליכה בחושך מצרים אנחנו מגיעים לפיצול. הפעם אני לא צריך שתנא יזכיר לי לבדוק את הקריאה של המונה גייגר. שלושה צעדים במורד הדרך שפונה ימינה, והמונה גייגר צורח 50. אנחנו מחליטים לצאת החוצה במהירות האפשרית אבל הצלם, שזיהה באבק עקבות של ינשוף גמדי נדיר, משכנע אותנו להמשיך קדימה: "הגענו עד לפה, אז ניכנס פנימה עד שהמונה גייגר יצפצף על 60 - כי עוד 10 זה לא ממש משנה".
הלחץ החברתי עושה את שלו, ואנחנו ממשיכים בצעידה איטית לעומק האדמה, כמו לתוך חניון תת-קרקעי הזוי באמצע המדבר. במהלך ההליכה בעומק המנהרה, החוצבים המסתוריים הגביהו את התקרה לעשרה מטרים לפחות, ומחשבות טורדניות ממלאות את הראש - וגם הדמיון עובד שעות נוספות. בניגוד למנהרה הראשונה שחקרנו ב"מאגורות נחש צמא", כאן לא נשאר דבר שעלול להסגיר את השימוש שעבורו נבנתה המנהרה הענקית והמסתורית.
כשהמונה גייגר מצפצף על 80 יחידות מיקרו-רנטגן לשעה אני כבר מזיע בטירוף, מקבל את הקריזה ומודיע לחבורה האמיצה וחסרת האחריות ש"עברנו את הגבול של הגבול - ואנחנו עושים פרסה עכשיו!".
8 צפייה בגלריה
מאגורות נחש צמא
מאגורות נחש צמא
האור שבקצה המנהרה
(צילום: אסף קמר)
כמו אוסף של קבצנים מאובקים ומפוחדים אנחנו חוזרים בהליכה מהירה בתוך החושך לצומת המנהרות, שם המונה גייגר חוזר ל-50 יחידות קרינה מפנקות. השפתיים יבשות, אנחנו שותים "מים כבדים" ומנהלים שיחה ערה על התגלית שמצאנו. תנא טוען כי ישנה אפשרות שהמונה גייגר מצביע על רדיואקטיביות מסוימת בקרקע מפני שיש באזור פוספטים, שאולי יצרו גז רדון שממלא את המנהרה. הצלם העיקש ממשיך לצדד בתיאוריית החייזרים, ודורש שנמשיך פנימה אל המנהרה החדשה - "עד הסוף!"
על הפיצול השני של המנהרה השנייה אין הרבה מה לספר: הלכנו כמה דקות מצחקקים מהלחץ, בתוך האבק והחושך והפחדים, המונה גייגר צלצל 80, וכמו ילדים טובים ובלי ויכוחים אנחנו מחליטים לעשות פרסה, לצאת החוצה ולנשום אוויר נקי ונטול קרינה.
לסיכום, מאגורות נחש צמא היו ונשארו בגדר תעלומה. לא ברור מי בנה אותן ולמה שימשו, אבל בזכות העקשנות של חברי משלחת ynet האמיצה לחקר מקומות מוזרים והמונה גייגר המקצועי של ד"ר נאמן, גילינו שיש במנהרות קרינה רדיואקטיבית. אם יש לקוראים הנאמנים שלנו פתרון הגיוני, מידע חדש ועדכני או תיאוריה משכנעת שתעזור לנו לפתור את המסתורין סביב "מאגורות נחש צמא", נשמח לשמוע על כך בדואר האדום שלנו.
8 צפייה בגלריה
מאגורות נחש צמא
מאגורות נחש צמא
ירון ואסף אחרי שיצאו מהמנהרה
(צילום: נדב אבס)

תגובות

מחברת תש"ן, שנקראה בעבר שירותי נפט בע"מ (אשר את שמה זיהינו על אחד הקירות במנהרה הקטנה), נמסר: "לאחר מלחמת יום הכיפורים ובעקבות אמברגו הנפט שהוטל על ידי חברות אופ"ק, הוחלט לבחון אחסון בארץ של נפט גולמי בתת-הקרקע, שיוכל לשמש לזיקוק בעת חירום. מיקום האתר נבחר הן בשל קרבתו לצנרת הולכת נפט והן בשל מאסת הסלע, שנחזתה כמתאימה לכרייה. לבסוף הוחלט על ידי המדינה שלא לאחסן נפט גולמי באזור זה בשל החשש לפגיעה בבתי הזיקוק, אשר לאחריה לא יתאפשר זיקוק של הנפט הגולמי, וכן איטום מאסת הסלע באתר לא צלח. יודגש כי במקום כלל לא אוחסן דלק גולמי או כל חומר מסוג זה. באשר לטענה לגילוי קרינה רדיואקטיבית חריגה, אין ולא היה לפעילות תש״ן כל קשר לכך, ויש לבדוק אם מקורה בפעילות גורמים אחרים".
ממשרד האנרגיה לא נמסרה תגובה.
ממשרד הביטחון נמסר: "הנושא אינו מוכר ולא ידוע".
תודה רבה לד"ר אהוד נאמן, לשעבר ראש אגף קרינה במשרד לאיכות הסביבה, ד”ר להנדסה גרעינית, מומחה קרינה ופיזיקאי בכיר המתמחה בבדיקות קרינה.
אזהרה: הביקור ב"מאגורות נחש צמא" מסוכן! הנסיעה בשטח אל המנהרות מאתגרת ועוברת בתוך שטח אש צה"לי. מדובר באזור דמדומים ללא חוק, ואין הבטחה לביטחון אישי. בתוך המנהרות יש סכנת התמוטטות, גזים רעילים וקרינה רדיואקטיבית העלולה לסכן את בריאות המבקרים. אין בפרסום הכתבה הזמנה לציבור לבקר באתר הנטוש.