בבוקר ההוא ישבתי בחדר העבודה שלי בוושינגטון, מרחק עשר דקות נסיעה לפנטגון, שקועה בכתיבת מאמר לעיתון. מכשיר הטלוויזיה שלי היה מחובר לרשת סי־אן־אן ללא קול, כדי שאוכל להתרכז בכתיבה. מדי פעם העפתי מבט חטוף אל המסך. ואז זה התחיל.

תחילה דווח על תאונה: מטוס התנגש באחד ממגדלי התאומים. מדהים ככל שזה היה, איש לא הצליח אפילו להתחיל להעלות בדעתו מה באמת קורה לעולם כולו מול העיניים. ואז הגיע המטוס השני.

כל כתבה שיכולתי לכתוב באותו רגע כבר לא הייתה רלוונטית. יצאתי בנהיגה מהירה לעבר בניין הפנטגון: מה שהפליא אותי באותו רגע היה שרחובות הגישה אליו לא היו חסומים. אפילו השוטרים ואנשי הביטחון עדיין לא הבינו, לא עיכלו את גודל הקטסטרופה. ראיתי את האש ואת תמרות העשן ואת גוף המטוס המפויח שרבץ על האגף. ברגעים ההם, מול פני האימה, לא יכולתי להעלות בדעתי שאני מתעדת את הרגע שבו השתנתה אמריקה, הרגע שבו החליף העולם את סדריו.

בבוקר הנורא ההוא למדה אמריקה על בשרה, באופן האכזרי ביותר מה הן מגבלות הכוח, מה מחיר היוהרה. באותו בוקר נותצו הסמלים שבנתה גבוהים מדי, זקורים באופן מוגזם, כדי לסמל את מעמדה כמנהיגת העולם החופשי. ובתגובה היא התעטפה לצד היגון בפרצי פטריוטיזם ורגשות נקמה עוצמתיים.

יכולתי לראות איך הרגעים ההם, של התוהו ובוהו וההתפכחות שבאה אחריהם, הפכו את ארה"ב לחשדנית פי כמה, כזו שמרגלת ומאזינה לא רק לחשודים אלא גם לאזרחיה, כזו שמשתמשת בעינויים הברוטליים ביותר כלפי חשודים באימוץ אידיאולוגיה קיצונית או בשותפות בארגון טרור. אמריקה היפה והנהדרת, זו שהביאה לעולם את רוח הסקס, סמים ורוקנרול, את מרטין לותר קינג ואת טוני מוריסון, איבדה את זוהרה ואת נשגבותה באותו יום.

פיגועי 11 בספטמבר הובילו את ארה"ב בבערת הנקמה למלחמה שקרית ובלתי מוצדקת בעיראק. הם הטביעו אותה בבוץ האפגני למשך 20 שנה, במלחמה ללא תוחלת ממנה נאלצו לסגת כשהטליבאן משפיל אותם ומאפשר לטבוח בחייליהם ובאזרחים אפגנים ששיתפו עם האמריקאים פעולה ונזנחו לגורלם.

מאז אותו יום ניהלה ארה"ב את מלחמותיה לא בתחבולות אלא ביצרים. כמו בעיראק, כך באפגניסטן, מאות אלפים שילמו בחייהם, רבים מהם חפים מפשע. האירועים האלה החלישו את מעמדה של המעצמה האמריקאית. מי שפעם הייתה כל יכולה החלה מאז לנוע לאחור.

ביום ההוא, 11 בספטמבר לפני 20 שנה, בו זרחו שמיים כחולים בוהקים, בלי ענן אחד שמבשר רעות, החל להיכתב פרק אחר בהיסטוריה. מתוך הריסות הסמלים המפוררים צמח הבלגן העולמי החדש.