"אני גאה בכל שם שנבחר, ויודעת שהבחירה מושלמת. כל שם מתאים לכל ילד", חנית מנדלסון מחיפה אומרת כשסביבה חמשת ילדיה: דבש, נוגט, מוסקט, קשמיר וארגמן.

זה התחיל, חנית נזכרת, עוד לפני לידת הבת הבכורה. "השם שלה הגיע אליי במהלך ההיריון. אמרתי לאבא ישראל, 'נקרא לה דבש'. הוא אמר, 'ממש לא'. אמרתי לו, 'אוקיי, יש לך עוד חצי שנה, תחליט'. ואז כשהיא נולדה היה ברור לשנינו שהשם שלה דבש.

"ואז נולדה בת נוספת, ואי־אפשר לקרוא לה בשם רגיל", חנית ממשיכה, "בהתחלה לא היה לה שם. אחרי כמה שבועות אמא שלי באה עם השם נוגט. איך ששמענו נוגט, אמרנו זה יהיה השם. האבא כבר זרם".

מהיכן השם נוגט? "כשהייתי ילדה אהבתי את השם נוגה", הסבתא רחל אור מגלה, "אמרתי בלב שאם אציע את השם נוגה, יהרגו אותי. חשבתי, אם יש לנו דבש, אז תהיה נוגט".

חנית: "כשהייתי בהיריון עם מוסקט, ראינו חדשות בשישי בערב. הייתה כתבה על התקליט מוסקט של שלום חנוך ואריק איינשטיין. איך ששמעתי את השם, ידעתי שלבן שלנו נקרא מוסקט.

"גם לקשמיר לא מצאנו שם בהתחלה. קראנו לה תקופה מסוימת התינוקת. ואז ראינו פרסומת, מרכך שיער עם תמציות קשמיר. כשהייתי בהיריון עם הבת האחרונה ארגמן, ליוויתי טיול בבית הספר של מוסקט. שיחקו שם משחק, והמדריכה אמרה לילדים את הצבעים אדום־סגול. אז בא לי בראש ארגמן. באותו רגע שלחתי לאבא הודעה, יש לי שם לילדה".

איזה תגובות את מקבלת מאנשים?

"לצד תגובות מפרגנות, יש גם תגובות כמו: 'בטח הילדים שונאים אותך', 'הם מחכים לגיל 18 להחליף את השם'. האמת שלא משנות לי התגובות, משנה לי מה הילדים".

אז בודקים עם הילדים. "אני מאוד אוהב את האנרגיה של השם שלי", אומר מוסקט, תלמיד כיתת מחוננים בבית הספר "לאו באק". "אני ממש מזדהה איתו. מעולם לא יצא לי לשמוע תגובות שליליות לגביו. כל מי ששומע את השם שלי, נותן מחמאות. שואלים אותי אם יש לי אחים ואחיות, ואם גם להם יש שמות כאלה. ואז אני משתף. זה פותח שיחות לפעמים".

"יש לי בכיתה ילדים עם שמות כפולים, ארגמן נוסף אין בבית הספר שלי", אומרת ארגמן, שלומדת בבית ספר "דוד ילין", וחולמת להיות שחקנית. "גם המורים אוהבים את השם הזה".

נוגט מודה שהיא אוהבת לאכול מתוק. "כשהייתי ילדה לפעמים היו מציקים וצוחקים עליי", היא מתארת, "בבית הספר היו לפעמים מעירים לי 'במבה נוגט'. אף פעם לא נעלבתי מזה. עם הזמן למדתי שהשם שלי הוא כוח. ככל שגדלתי רק מפרגנים".

קשמיר היא תלמידת כיתה ח' בביה"ס "חוגים". אוהבת ספורט, לומדת תיאטרון. "לא שמעתי על עוד שם כמו שלי. הוא מתאים לי בול לאופי", היא אומרת, "לא יכול להיות לי שם אחר. יש בנות שמתנהגות אליי מגעיל בגלל השם. מעירות על השמות של האחים שלי. אני מסתדרת עם זה, וגאה בשם שלי".

"שאלתי את ההורים שלי למה בחרו בשם הזה", מספרת דבש, "והם אמרו כי את השיא של המתיקות. תמיד אומרים לי, 'את מתוקה כמו דבש'. מי שמכיר אותי, יודע שאני לא תמיד דבש", היא אומרת בצחוק.

וכשאת תהיי אמא, תבחרי לילדים שלך שמות רגילים?

"לא. אי־אפשר. אני לא מתחברת לשמות רגילים. יש מגמה של שמות מיוחדים. למה לא לעוף עם זה? שכל אחד ילך עם הדמיון שלו. אתה רוצה לקרוא לבת שלך תפוז? תפוז!"

האחים מודים שיש להם כבר שמות מוכנים לילדים שיהיו להם, אבל מסרבים לנקוב אפילו באחד. "דבר איתנו עוד עשור, ואז נמסור לך את השמות של הילדים שלנו", הם אומרים בחיוך.