כשאנחנו מתיישבים לדבר, בועז בנאי מסרב להסיר את המסכה. הוא נשאר איתה הרבה אחרי שאבא גברי ואחיו אורי הורידו. "כשהייתי צעיר הייתה לי אסטמה. יש לי כל מיני עניינים של היפוכונדריה", הוא מסביר. "גם קודם, לפני הקורונה, כשהייתי הולך לקופת חולים הייתי יושב בצד ומפחד מכל מי שעובר לידי כי הוא נשא פוטנציאלי".
"הוא באמת כזה" גברי מעיר, "אבל אפשר לצחוק איתו בכיף על זה".
"אני ישן עם המסכה וכל בוקר עושה לעצמי חיסון מקליפות ביצים", בועז צוחק. "אני חושב שלהיות אוהד הפועל גורם לחרדות".
גברי: "הוא גם מתקלח עם המסכה".
מה איתך גברי? גם אתה חרדתי?
בועז: "אבא לא חרדתי, יש לו עניינים של עין הרע".
אורי: "הוא לא מחליף תחתונים אחרי הופעה. ובועז הוא בעצם סוג של רוקח".
גברי: "זה בדיוק כמו פולי. יום אחד אשתו מצלצלת, 'פולי מרגיש לא טוב. כל הלילה הזיע'. אמרתי, אני אקח אותו למנהל המחלקה בתל השומר. הוא נכנס לאוטו, אומר, 'המצב לא טוב, גברי, המצב לא טוב. אני מזיע המון. חם לי נורא'.
"באנו לרופא ששואל, 'פולי מותק שלי, מה יש לך?' 'אני מזיע', פולי עונה. 'כי אתה לבוש חם' הרופא אומר. בחוץ 40 מעלות והוא היה עם סוודר ומתחת חולצה ומעל קפוצ'ון עם כובע. זה נגמר בזה שהפרופסור אמר לפולי 'לך מפה. יש לי חולים אמיתיים'. אז בועז הוא החרדתי. בכל משפחה יש אחד שזה התפקיד שלו. מצד שני אנחנו גם מתייעצים איתו: האם לקחת את הכדור הזה והזה, והוא אומר מה לעשות. גם פולי היה כזה. הוא היה בית מרקחת מהלך".
× × ×
לא רק קשר הדם מאחד בין גברי בנאי ושני בניו – אורי ובועז, אלא גם ההומור. אחד זורק סיפור לחלל הסלון, והאחרים משלימים. "האינסטלטור שהתקשרתי אליו לבקש שיגיע שיגע אותי", מתלונן גברי. "אמרתי, 'אדוני, אני מכיר את כל הסיפורים שלך. מהמערכונים שעשינו על האינסטלטורים קנינו את הדירה הזאת'".
אורי, שחקן וזמר, נשוי בשנית לענת גופמן ואב לשלושה. בועז, זמר ומוזיקאי, עדיין רווק. יש להם אחות, יסמין. "למדה חינוך ופסיכולוגיה ועובדת במערך של נוער במצוקה. היא יצאה הכי נורמלית", גברי אומר.
כבר שבע שנים שגברי והבנים מריצים את המופע, "כולם היו בנאי", שנוגע בתולדות המשפחה ובקריירה המפוארת של גברי — מהלהקה הצבאית, דרך התרנגולים, וכמובן עד הגשש החיוור. "אני בר מזל שיש לי את הזכות להופיע עם אבא ולבלות איתו הרבה, וגם עם בועז", אומר אורי.
מתעוררות לפעמים בעיות?
בועז: "זה אף פעם לא הגיע למצב שרבנו ולא השלמנו. בכדורגל אומרים שבזמן המשחק יש אמוציות, וכשהמשחק נגמר האמוציות נגמרות. העוגן בהופעה הוא אבא. כשהקהל בעניין ומתרגש, יש לו עוצמות שגורמות גם לנו להתרגש. הוא אוניברסיטה".
גברי: "שם המשחק הוא ליהנות. פעם אנשים היו מבקשים ממני לספר בדיחה, היום הם מבקשים סרטונים ליום ההולדת של ההורים. אני לא יודע איך משתמשים בטלפון, ואני אומר, 'אורי, תעשה טובה, צלם אותי ותשלח'".
יש יתרונות בהשתייכות לשבט הבנאים המפורסם, אבל גם הרבה מחויבויות. "עוצרים אותי הרבה ואומרים, 'איזו גאווה ואיזו תרבות אתם מביאים למדינה, אתם גורמים לנו אושר'", אומר אורי.
בועז: "אנשים חושבים שזה שאתה בן משפחת בנאי, הכל קל לך. שום דבר לא קל. לא עושים לנו הנחות כי אנחנו בנאי. לפעמים גם יותר קשה כי עושים השוואות, ואתה צריך להיכנס לנעליים גדולות, לפעמים גדולות מאוד".
גברי: "פעם ישבנו, הגשש החיוור, עם נסים אלוני (המחזאי והבמאי המנוח – י"ב) בקפה פינתי, ונסים אמר, 'לכם יש חלק בעולם הבא, כי כתוב בגמרא שכל מי שגורם שמחה לאנשים יש לו חלק בעולם הבא'. אותו דבר אני יכול להגיד על המשפחה – משפחת בנאי גורמת שמחה לאנשים ויש לה חלק בעולם הבא".
זאת רק זכות?
בועז: "פעם בכיתה א' או ב' הפרעתי בשיעור והמורה אמרה לי, 'ממך מצפים ליותר'".
אורי: "גיל שוחט פנה אליי כדי שנחדש לכמה קונצרטים את להקת 'חופים', שבה השתתפו בזמנו מאיר בנאי, משה דץ, חני ליבנה ועוד. לרגע אמרתי, 'ישוו אותי למאיר הגדול? מדובר בנעליים ענקיות', ואז אמרתי, 'אני אעשה את זה אחרת, בדרך שלי'".
גברי: "אמרתי לא מזמן ששייקה אופיר מת מצער. באחרית ימיו לא התייחסו אליו מספיק ולא לקחו אותו להופעות. הוא היה די מדוכדך. אותו דבר אני אומר על מאיר. מאיר כתב שירים מדהימים. אבל לא קיבל את הכבוד המגיע לו. אחרי מותו גילו אותו שוב".
בועז: "למאיר הייתה אמת משלו. הוא לא יכול היה להיות אחרת. מצער שזה נגמר בצורה הזאת, אבל אנחנו צריכים לשמוח על המתנות שקיבלנו ממנו בחייו. אני חושב שהשם שלו, 'מאיר', מאוד לא מקרי".
אורי ובועז, הדור הבוגר של השבט הציב לכם רף גבוה מאוד.
אורי: "כשהתחלתי את הקריירה שלי, לא אמרתי לעצמי, 'אני אעשה דברים שיעלו על הגשש'. זה רף גבוה מאוד, אבל זה לא אומר שאני לא צריך להיות מי שאני".
בועז: "בתחילת הדרך מישהו שאל אותי, 'אתה רוצה לשיר כמו מאיר או אביתר?' נורא התעצבנתי. קודם כל, כולם רוצים לשיר כמו מאיר, אבל אני רוצה לעשות את המוזיקה שלי ושיהיה לי את הקול שלי".
בועז החל את הקריירה רק בגיל 26, אחרי עבודה בערוץ הספורט ונסיעה לאמסטרדם. "הייתי צריך את החוויה הזאת של אמסטרדם כדי להתרחק קצת, ולהוריד ממני את כל הפסטיבלים שמסביב", הוא אומר. "יש אצלנו במשפחה את העניין הזה של להופיע באירועים המשפחתיים. אתה בתחילת הדרך, וצריך לעלות לשיר אחרי שאהוד שר וכולם בשיגעון, ועוד שיר שאף אחד לא מכיר, ואתה מתחבא מאחורי השיחים. אני חושב שכמוני, אהוד התחבא בשיחים 20 שנה קודם. היום לא הייתי בלחץ מזה, זו המשפחה שלי, אבל כשאתה בתחילת הדרך, אתה עדיין מנסה למצב את המקום הספציפי שלך בלי קשר למשפחה".
הדרך של אורי הייתה מהירה הרבה יותר. "כשהייתי בן 12, יובל ושלומי (ברכה) נתקעו בלי מתופף, יום לפני ההופעה", הוא מספר. "'יובל אמר לשלומי, 'אורי, הבן של גברי, מתופף. אמנם הוא צעיר, אבל הוא לומד אצל אהרלה קמינסקי תופים, והוא יכול להחזיק'. בגיל 19 הופעתי עם יצחק קלפטר ומנחם זילברמן בכל הארץ. נסעתי איתם בוואן. זילברמן נהג ואני וקלפטר מאחורה. וקלפטר הוא אליל נעוריי. עד היום אני אומר קלפטר, והשערות עומדות לי".
× × ×
גברי, בעל זהות אידיאולוגית שמאלנית, לא חושש, בניגוד להרבה אמנים, לומר את שעל ליבו. כשמירי רגב מונתה לשרת התרבות הוא כינה אותה "בהמה", ביטוי שעליו הצטער אחר כך. "לפי דעתי, אם אתה אוהד הפועל, גם הבנים שלך אוהדי הפועל, ואם אתה מצביע מרצ, גם הילדים שלך יצביעו מרצ", הוא אומר. "עזוב מרצ, לא יכול להיות שהבן שלך יהיה ליכודניק".
"מה זה לא יכול להיות?!", מתרעם בועז, "אתה מדבר שטויות. יש דברים מסוימים שאני יכול להתווכח איתך עליהם. אני נגד חרמות. אם היו רוצים שאופיע במחנה הפליטים בלאטה, או בהתנחלות, הייתי מופיע שם. אני עושה מוזיקה".
אורי: "אמא שלך (דפנה בנאי, פעילת שמאל – י"ב) לא תאהב שאמרת את זה".
בועז: "אז היא לא תאהב. בוא אני אגיד לך ברצינות, אף מפלגה שהצבעתי לה לא זכתה בבחירות. אז אני לא חושב שהליכוד עצוב שלא הצבעתי לו עד עכשיו. אבל אני יכול לשנות את דעתי. אני מקווה שאמא לא תקרא את זה".
גברי: "אמא שלו צעקה עליו כשהוא היה קטן והוא התחיל לבכות. הוא אמר לה, 'אם הייתי ערבי לא היית צועקת עליי'".
בועז: "זה לא נכון, אמרתי, 'אם הייתי פליט'".
גברי: "אמרת ערבי".
גברי, איזו עצה היית נותן לילדים שלך?
"אמא שלי הייתה אומרת, 'לך עקום, דבר ישר'".
