במשפחה הזאת מזהים זה את זה לפי מספר. אותו אחד שהצמידה להם עמותת "מתנת חיים", שמסייעת במציאת תורמי כליה אלטרואיסטים לחולי כליות בישראל. "אני תורמת מספר 616", מלכה הובר מציינת. אירית בירנבאום אחייניתה של מלכה, והחלוצה מבין תורמי המשפחה, מנפנפת ב־370. טל טיירי, אחותה של אירית, היא 777. אביחי טיירי, בעלה של טל, הוא 590. ואילו לגלעד, אחיו של אביחי, יש הכי פחות פז"ם כתורם. הוא 903. "תכלס אלה שלוש ספרות במספר הרכב שלי", גלעד מחייך ואז קובע: "אין דברים סתם!"
אז כמו שאפשר להבין, יש פה משפחה עם מוניטין של הצלת חיים. חמישה מהם תרמו כליות לאנשים שלא הכירו קודם. וכשאלה הם פני הדברים, לא ממש מפליא שהמפגש ביניהם, שנפתח בכינוס מוזיקלי סביב הפסנתר בסלון של מלכה הובר, מלא סיפורים מרגשים.
אירית בירנבאום, תושבת רבבה, מורה באולפנה, אם לשבעה וסבתא לשניים (השלישי בדרך), תרמה כליה כבר ב־2016. "גדלתי במשפחה עם המון נתינה", אירית מתארת, "אמא שלי חוה לימדה אותנו שכשעושים חסד, אז עד הסוף. יום אחד נתקלתי בעלון של עמותת 'מתנת חיים'. נחשפתי לזעקת מטופלי הדיאליזה. התחלתי בתהליך לתרומת כליה. דני בעלי חשש לי בהתחלה, אבל אחרי שנמצאתי מתאימה הוא הבין שאי־אפשר להזיז אותי. עבורי לתרום כליה היה כמו לתת חלק חילוף מגוף שיכול לגוף שחסר לו. אין בזה עניין. אני תורמת שיער, טסיות דם. אתה רואה אדם נופל בדרכך, לא תושיט לו יד? כל אדם יעשה זאת".
טל טיירי, אחותה של אירית, ואחות במחלקה האונקולוגית בשניידר, תרמה גם היא כליה, בפברואר 2020. היא הלכה בעקבות בעלה אביחי, מנהל אחזקה בישיבת נחלים, שתרם לפני כארבע שנים. האדם שעבורו אביחי תרם נפטר מאוחר יותר ממחלה אחרת. "כשהגענו להיפרד ממנו", טל נזכרת, "הוא אמר לאביחי ולי – עזרתם לי, תעזרו לאחותי שגם נזקקת להשתלת כליה. הבנתי אז שגם אני הולכת לתרום. אמנם לא נמצאתי מתאימה לאחות, אבל כשתרמתי את הכליה שלי, היא שכבה בחדר סמוך אחרי תרומה ממישהו אחר. המעגל נסגר".
לטל ולאביחי טיירי, תושבי עלי זהב, שלושה בנים. "הם מחכים כבר לרגע שיהיו גדולים ויוכלו גם לתרום", טל מספרת בהתרגשות.
גלעד טיירי, אחיו הצעיר של אביחי, אב לשישה מחשמונאים, תרם כליה בסוף 2021. "רוב חיי עסקתי בתחום הביטחון, אבל תמיד רציתי לעשות משהו משמעותי יותר בחיי", הוא מסביר, "אחרי אביחי, הבנתי שזה מה שגם אני אעשה".
וכאמור, יש את מלכה הובר, דודה של טל ואירית, מורה למתמטיקה, אם לשניים, סבתא לעשרה, שהכריזה באיזו ארוחת שישי שהיא הולכת לתרום כליה. "התגובה הראשונית של הילדים הייתה: 'אמא את מטורפת, מה פתאום'", חיים בעלה נזכר, "ואז לאט־לאט הם הבינו שאי־אפשר להזיז אותה, וראו בזה מעשה אמיץ ומציל חיים".
מלכה: "לפני הניתוח לא היה לי מושג למי אני תורמת. למחרת הניתוח, כשקמתי מהמיטה, והסתובבתי במחלקה, ביקשתי מהאחות להכיר את המושתלת. מאז אנחנו שומרות על קשר. אין דבר יותר מרגש מלהציל חיים. נפלה בחלקי הזכות".
"לבעלי היה חזון לחסל את רשימת הממתינים לתרומת כליה ואנחנו בדרך הנכונה", מסכמת הרבנית רחל הבר, אלמנתו של הרב ישעיהו הבר ז"ל, מושתל כליה שייסד את עמותת "מתנת חיים" ונפטר מקורונה לפני כשנתיים, "עם לכתו של האיש שלי, אבי ילדיי והסבא של נכדיי, אני מחויבת לקיים את צוואתו".
