שופטים עלינו

בשש השנים הקרובות יפרשו שלושה-עשר משופטי בית המשפט העליון, וימונו חדשים במקומם. עם פרישתו בעוד שש שנים של נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, תהיה דורית בייניש השופטת היחידה בבית המשפט העליון, ששירתה בו לפני שנת 2000. חילופי דורות מסדר גודל כזה נדירים מעין כמותם, וצפויה להם השפעה מרחיקת לכת. על כן יש לשאול עתה יותר מתמיד: אילו שופטים אנו רוצים לשים עלינו?
מדברים לא פעם על ייצוגיות (שופט ערבי, שופט דתי, נשים ועוד). הכל מסכימים שמידה מסוימת של יצוגיות חשובה, והכל מסכימים שעדיף שופט טוב על-פני שופט ייצוגי.
הטענה הנשמעת היא ששופט עליון חייב להיבחר על-פי כישוריו המשפטיים בלבד.
האמנם די בכישורים משפטיים מעולים כדי להפוך לשופט עליון? לטעמי, לא. כישורים משפטיים מעולים אינם תנאי הכרחי ובוודאי שאינם תנאי מספיק.
בית המשפט העליון ממלא שני תפקידים מרכזיים. ראשית, הוא הבורר העליון בסכסוכים (יש שאומרים שבשנים האחרונות הוא מבקש לצמצם את מעורבותו בכך). שנית (במיוחד בעשרים השנים האחרונות) הוא הפך למעין מורה הלכה, המציג את עקרונות המותר והאסור וכובל אליהם את מוסדות השלטון ואת הפרט. בית המשפט גם מפעיל את החוק, וגם קובע מהו החוק ומפתח אותו.
כישורי ם כמו ידע משפטי נרחב, יכולת אנליטית, חוש מוסרי בריא ומזג שיפוטי נינוח חשובים מאוד לתפקידו של בית המשפט כבורר בסכסוכים. אולם אין די בהם כדי להנהיג את פיתוח החוק. כדי למלא את תפקידו השני של בית המשפט העליון, כמעין מורה הלכה, יש חשיבות לשתי דרישות נוספות.
בתחום הכישורים האישיים נדרשות משופט עליון השקפת עולם ואופקים רחבים. לא כל מומחה בתחומו יכול להיות מנהיג. לא כל שופט מעולה יכול לקבוע נכונה יעדים נורמטיביים. ממש כפי שאלוף אינו חייב להיות נהג הטנק הטוב ביותר, גם שופט עליון אינו חייב להיות המשפטן הטוב ביותר. כמנהיג הוא חייב שתהיה לו השקפת עולם, תפיסה היסטורית והכוונה מוסרית טובה.
דרישה שניה היא דרישה מערכתית. בית משפט עליון שעוסק בהנהגה חייב להכיל דעות שונות בנושאים עקרוניים. הוא חייב להיות הטרוגני. בבית המשפט העליון חייב להתנהל בכל עת ויכוח נוקב ומעמיק בשאלות היסוד (המשפטיות והחברתיות), ובכללן בשאלת דמותו ומעמדו שלו.
עד לשנים האחרונות, רוב העניינים המרכזיים, הקשים, הוכרעו בבית המשפט ברוב דעות. לעיתים אפילו ברוב דחוק. בהחלטות המפורסמות בשאלת "מיהו יהודי" נחלק בית המשפט כמעט שווה בשווה בין שתי הדעות. כך היה גם בשאלת ההתערבות בענייני הכנסת, באכיפת הסכמים קואליציוניים, בויכוחים אגב חופש הביטוי ועוד.
לאחרונה קיימת הומוגניות לא מעטה בהחלטות (אם כי בהחלט לא מוחלטת). כך, נדם הדיון הציבורי הנוקב בשאלת כוחו של בית המשפט לבטל חוקים, שאך לפני שנים אחדות עדיין היה שנוי במחלוקת עזה.
כדי לשמור על מקומו של בית המשפט העליון כגורם מאחד ומכוון, חשוב לוודא שהשופטים שימונו אליו יעמדו בשני הקריטריונים הללו. עליהם להיות בעלי כושר הנהגה משפטי, ואסור בשום פנים ואופן שיהיו עשויים מעור אחד.

דרור ארד-אילון הוא עורך דין