דייוויד בלות'נטל: נביא אמת, משיח שקר

תמיר גודמן, או כפי שרוב הישראלים מכירים אותו, "ג'ורדן היהודי", זכה לחשיפה אדירה בארצות הברית ובארץ הקודש, והוכר כשחקן הכדורסל היהודי הטוב בעולם. מי לא הגיע בשנתיים האחרונות ל"תלמודיק אקדמי" בבולטימור, כדי לסקר את הקונטרה העברית לאלוהי הכדורסל. מגזין ה"ספורטס אילוסטרייטד", תוכנית החדשות האמריקנית "60 דקות" וכמובן נציגי התקשורת הישראלית הגאה, וביניהם תחקירני תוכנית הטלוויזיה "עובדה" של אילנה דיין.
בפרומואים האחרונים לתוכניתה, הציגה דיין את גודמן כ"תקוה הגדולה שלנו ל-NBA". ובכן, גודמן הוא אולי התקווה הגדולה שלנו לתוכניות אירוח או אולי לעמודי הצבע בעיתונים, אך לבטח לא לאולמות ליגת הכדורסל הטובה בעולם. מי שכן זכאי לתואר הכדורסלן היהודי הטוב ביותר ובעל סיכויים מצוינים להגיע ל-NBA, הוא דיוויד בלות'נטל. לא שמעתם? אין פלא, כי חוץ מלשחק כדורסל מעולה אין לו יותר מדי מה להציע לתקשורת.

נפש יהודי הומייה

תמיר גודמן בן ה-18 היה סיפור ענק בתיכון. הנער מבולטימור (1.90 מטר ו-62 קילוגרם), בן למשפחה אורתודוכסית בת תשעה ילדים (אחד מהם הוא רב מוסמך) כיכב על הפרקט ב"תלמודיק אקדמי" והציג ממוצעים מדהימים של 35.4 נקודות, 7.5 אסיסטים ו-6.5 ריבאונדים למשחק. ההישגים הללו אולי לא מפליאים כל כך בהתחשב בכך שחבריו לקבוצה לא היו יישויות ספורטיביות במיוחד, אך השילוב הבלתי נתפס הזה, של נער לבוש ציצית וחובש כיפה המכדרר מול צעירים שחומי עור, הקנה לו שם של גאון כדורסל - לפחות כמו גאון בתורה.

תורתו אומנותו

עת הגיע שעתו לבחור במכללה ראויה, ויתר גודמן על ההצעה להצטרף למכללת מרילנד המקומית נטולת הרכז. עילת הוויתור: גודמן היה נאלץ לשחק בשבת. במקום מרילנד, פנה גודמן לטוסון הצנועה, שם גם אמורה להיקבר הקריירה שלו כשחקן כדורסל. טוסון אינה מקום להתפתח כשחקן כדורסל. הקבוצה סיימה את העונה במקום השביעי מתוך 10 קבוצות בליגה האיזורית של ה'אמריקה איסט', עם מאזן נצחונות שלילי של 12-17 (אגב, מרילנד העפילה לפיינל פור בטורניר ה-NCAA). אם לא די בכך, מאמנו היהודי של גודמן ופטרונו בקבוצה, מייק יאסקולסקי, פוטר בסוף העונה. בתור רכז מחליף בטוסון, סיים גודמן את עונתו הראשונה במכללה עם 6 נקודות למשחק (37.5 אחוזים מהשדה), 4 אסיסטים, 2.5 ריבאונדים ו-2.4 איבודים בממוצע.

ולפאתי מערב

בצד השני של ארצות הברית, בלוס אנג'לס הרחוקה, מתפתחת לה אנטיתזה לדמות הספורטאי היהודי באשר הוא (חכם, תחמן וחדור אמונה). דיוויד בלות'נטל, 2.02 מטרים של שרירי ברזל קפיציים, הוכיח השנה כי הוא הזכאי לתואר "הכדורסלן היהודי הטוב ביותר" - טוב יותר מעודד קטש, איכותי יותר מגודמן. בלות'נטל, פורוורד בקבוצת הכדורסל של מכללת דרום קליפורניה (USC), היה השחקן הדומיננטי ביותר של הקבוצה בטורניר ה-NCAA השנה, שנעצר מבחינתה רק ברבע הגמר מול דיוק (69:79 לדיוק, בלות'נטל קלע 17 נקודות וקלט 13 ריבאונדים). את עונתו השלישית ב-USC סיים כקלע השלישי בטיבו בקבוצה עם ממוצע 13.6 נקודות ב-47.3 אחוז מהשדה (77.8 אחוז מהעונשין ו-40.9 אחוזמהשלוש), ו-6.8 ריבאונדים (שני בקבוצה) ב-31 דקות בממוצע למשחק. בהתחשב בכך שחבריו, סאם קלאנסי ובראין סקאלאברין, עוזבים השנה (כנראה ל-NBA), יש בהחלט למה לצפות מבלות'נטל בעונת הסניור שלו, בשנה הבאה. אגב, כבר בעונתו השנייה במכללה הציג את יכולותיו האמיתיות והכל כך לא יהודיות, כשקלט 28 ריבאונדים (שיא עונתי במכללות בשנה שעברה), בתוספת 18 נקודות בניצחון USC על אריזונה סטייט.

עין לציון צופיה

אם לא די בקשר היהודי, לבלות'נטל יש גם קשר לישראל. בלות'נטל היה החבר הצעיר ביותר בנבחרת הכדורסל האמריקנית למשחקי המכבייה 97'. יכולתו הטובה של בלות'נטל, אז בן 17, במסגרת זו, מול עיניו הבוחנות של עוזר מאמן USC, הקנתה לו את המילגה הנכספת (זאת בנוסף לכך שסב סבו, אייזאה הלמן, נמנה בין מייסדי המכללה). ספק אם הביקור בישראל תרם לדומיננטיות שלו מתחת לסלים, אך כפי שהוא עצמו מעיד, חוויה זאת עזרה לו רבות בגיבוש אישיותו. "הביקורים בהר מצדה ובים המלח פתחו את עיני. אלו היו מראות שלא נחשפתי אליהם כנער בלוס אנג'לס", מספר בלות'נטל ומתאר חוויה מרנינה פחות בטיול ברמת הגולן. "לכל קבוצה נתלוו קבוצת מאבטחים חמושים וכשביקרנו ברמת הגולן שמענו את ההפצצות שמעבר לגבול".

עוד לא אבדה תקוותנו

דיוויד בלות'נטל הוא שם לא מוכר במקומותינו, וחבל. נכון, הוא בסך הכל כדורסלן אמריקני צעיר ומוכשר, שבמקרה משתייך לעם הסגולה. הוא לא חובש כיפה, הוא לא מגדל פיאות, הוא מוכן לחלל שבת והוא אפילו שחום עור. מצד שני הוא גם לא ממש כדורסלן אמריקני טיפוסי, כזה הפורש מלימודיו בטרם עת (בלות'נטל לומד סוציולוגיה) ופורק כל עול בדרך למקצוענות. "אנחנו גאים בכך שהוא לא מתעסק עם כתובות קעקע ושומר על תדמית נקייה", אומר אביו, ראלף.
אם בלות'נטל ימשיך להתפתח כשחקן מושלם בכל תחומי המשחק ואם יעשה את ההחלטות הנכונות עבורו, נוכל גם אנחנו, היהודים, להתגאות בשובה של הרוח היהודית ל-NBA (זאת של רד אאורבך, רד הולצמן ודולף שייס, ומייסד הליגה, מוריס פודולוף), רוח שהייתה המצע להקמתו בשנות ה-40 ולא התחדשה מאז פרישתו של דני שייס ב-99'.