שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שמורת טבע
    הוא לוחש וזועק, הוא הכי רוקיסט, הכי אוונגארד. את פיטר האמיל לא תשמעו בגלגל"צ, וגם לא ב-MTV, אבל אי אפשר להישאר חירשים לנצח

    בכל הופעה של פיטר האמיל זה קורה: אני מביט הצידה, ומבחין בפרצופה של אישה צעירה, ש"הלם" תהיה המילה הטובה ביותר שתתאר אותו. האישה הזו חושבת לעצמה: מה לעזאזל חשבתי כשנתתי לו לגרור אותי לזה? מה זה הצרחות האלה? מה קורה פה?
    פיטר האמיל לא יעשה לכם חיים קלים. בעידן של בריטני ספירס ורובי ויליאמס – האמיל הוא שמורת טבע נדירה. הוא ידרוש מכם הקשבה, באמת הקשבה, לשירים שלו. הוא לוחש, הוא זועק, הוא קורע את גרונו בשאגות ניכור שיוצרות אפקט מחשמל כשהן באות מפי אדם בן 50 פלוס. הוא הכי רוקיסט, הכי אוונגארד, הכי מטורף.
    כל ההקדמה הזו באה לומר שעדיף להודות מראש שיש מספר מוסיקאים שלגביהם אני משוחד, ופיטר האמיל הוא אחד מהם. קחו למשל את ההופעה אמש, יום חמישי, במסגרת פסטיבל הפסנתר באולם עינב בתל-אביב: האמיל, רזה עד אימה, שעט לבמה בקלילות לבוש לבן. הוא פלט "תודה" מבוישת בעברית למשמע מחיאות הכפיים, התיישב מאחורי הקלידים – ואז זה החל. "זה", היא ההגדרה הטובה ביותר שאני יכול לתת למתקפת החושים שניהלו האמיל והכנר שאיתו, דייויד סטיוארט.
    האמיל פתח דווקא בשני שירים מוכרים יותר, אבל בחר להמשיך דווקא בחומר חדש, שגרם לחלק מהקהל לנוע בחוסר נוחות. הקהל רצה את הסבנטיז, את הלהיטים מתוך LOVE SONGS – והאמיל התעקש להשמיע לו חומר חדש, שכפי שהודה מעל הבמה, "לא בטוח שבכלל יצא אצלכם".
    הצירוף הזה, של שירים חדשים שמצריכים קשב, הזעקות והלחישות של האמיל ונהמות האש המופלאות שהפיק הכינור החשמלי של סטיוארט, שיגרו חלק מהקהל (כולל הצעירה שהזכרתי) אל הדלתות. אותם צופים חשבו בוודאי: "איזה נחמד היה אביתר בנאי" (שנתן את מופע החימום), "למה לנו הצרחות האלה?"
    ואז, בערך אחרי שעה, התרחש הקסם. האמיל עצר לרגע, הביט סביב בקהל כמי שמעריך שכעת רק מעריציו המושבעים נותרו עימו – ופרץ בשורה של שירים שהותירו את כולנו מוקסמים. AUTUMN הנפלא, העוסק בהזדקנות הבלתי נמנעת, PATIENT הנע בין מלודיה עדינה להתפרצות סוערת, FACULTY X האנרגטי והשוצף, ולבסוף, הקינוח המעודן מכל: STILL LIFE, יצירת המופת של להקת הרוק המתקדם ואן דר גראף ג'נרייטור, שהאמיל הוביל בשנות ה-60 וה-70.
    כאן באה ההופעה לסיומה, ואנשי האולם העריכו שבעקבות בריחת חלק מהקהל – הדרן לא יהיה פה. האורות הודלקו – ואז התרחש פלא נוסף, המסביר מעט מהפופולריות של האמיל: הקהל הנאמן פשוט סירב ללכת. מחיאות הכפיים נמשכו ונמשכו, עד שלא נותר אלא לכבות את האורות, להזמין מחדש את האמיל המחייך, ולשמוע את תרועת הנצחון של MODERN, אולי המקבילה ל"המנון איצטדיון" ברפרטואר ההאמילי.
    "אני יודע שקצת קשה אצלכם עכשיו, אבל אני ממש נהנה להיות פה", התוודה היוצר האנגלי בין השירים. כדאי לכם לנסות לפגוש את פיטר האמיל – יש לו רק עוד שתי הופעות בארץ. אולי לא תשמעו אותו בגלגל"צ, וגם לא ב-MTV, אבל אי אפשר להישאר חירשים לנצח.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    לאתר ההטבות
    מומלצים