משה עממי: מטס הצדעה לאווירון

נכון, הוא באמת לא חריף כמו אייל ברקוביץ', לא עטוף בעיתונאים-יחצ"נים כמו אבי נמני, לא פיקח ולבבי כמו חיים רביבו ואפילו לא סימפטי כמו גדי ברומר. למרות כל החסרונות האלה, בכל זאת יש משהו באווירון. משהו שהופך אותו להכי ישראלי שיש.
פעם כשהייתי קורא ראיון איתו, היית נשכב על הרצפה מצחוק. כל פעם היה אלון מזרחי מסתלבט, שלא במודע, על עצמו. תמיד היה מדבר בגוף שלישי, מנפח לעצמו את החזה כאילו היה מינימום נפוליאון. כנראה שככה זה כשאתה ילד. מזרחי כבש אז בלי הפסקה וירה שטויות בצרורות. עם הזמן המשיך להבקיע, אך את כמות השטויות הוריד במעט ואף תיבל במעט צניעות. מצד שני, ותחזיקו חזק, מזרחי למד להשתמש עם השנים בטכניקת האנדרסטייטמנט.
השנה האחרונה לא היתה קלה למזרחי. מי שהיה רגיל לעשות מבצעי אווירונאוטיקה, מצא את עצמו פתאום על הספסל של אלי גוטמן. בקושי גמר משחק עד הסוף. החמצה היתה מורידה אותו מיד לקווים. מזרחי, חשוב להבין, הוא איש של כבוד. תתן לו, תקבל את הכל. הבעיה היא שגוטמן הוא קודם כל איש של משמעת, לא של כבוד. זה ההסבר להתנגשות החזיתית בין השניים. מזרחי כעס, פתח את הפה ועשה שביתונת איטלקית. אפילו אבוקסיס נכנס במזרחי אז ראש בראש, ועם ראש כמו של אבוקסיס נכנס בך, קשה לצאת מזה שלם. כל התקופה הקשה הזו המשיך מזרחי לעשות את מה שהוא יודע - לשחק כדורגל.
והאוהדים? הם דווקא נשארו נאמנים לאווירון בתקופה הקשה. ידעו שמדובר באיש של כבוד. הבינו שלמרות העונה האיומה של בית"ר, מי שיוציא אותה אולי לאור יהיה מזרחי. גם כשיכול היה להכניס לגוטמן קטנה, הוא מחא כפיים והוריד את הראש. ממנו לא יעשו סמרטוט.
אפילו בנבחרת מזרחי לא ליקק דבש. לחלוצים ברמתו נותנים לשחק בכל נבחרת אירופית בלי הגבלה. מבינים שחלוץ חייב זמן, מרחב, בטחון וכבוד. לרוע מזלו של מזרחי נכנע נילסן לתחושת הרחוב, הנחית את האווירון על הספסל ובמקומו אפילו לא הרכיב חלוץ אחר. כאילו אמר נילסן למזרחי: "אתה גמור. לא רק שאתה לא משחק, אני אפילו חלוץ לא שם במקומך. העיקר שתשב בלול".
ושוב מזרחי לא נשבר. אכל דשא ושתק. חיכה לרגע שלו. 60 דקות ישב על הספסל מול האוסטרים. הרגליים קפאו לו. איך שנכנס קיבל כדור בעמדה חלומית והחמיץ. האמת גם אנדי קול לפעמים מחמיץ מול שוער. אז מה, פרגסון מוריד אותו כל משחק לספסל? מוציא אותו במחצית? נילסן גילח למזרחי את הבטחון ואח"כ ציפה שהוא זה שיביא לו כבוד. אבל בשביל כבוד צריך לעבוד. תשעים דקות. לא בתור מחליף זמני.
אתמול בשכונה הראה מזרחי לכולם שלמרות הכל הוא עדיין ספורטאי ענק. אחד שמסוגל לשים בצד ולבוא לעבוד. כבש, בישל, הזיע, מה לא בעצם? העביר את הכדור ישר לנילסן שעכשיו צריך להחליט: או שהוא נותן לאווירון רשיון טייס מחודש, או שילך לחפש לו פייפר אחר.

משה עממי יישמח לקבל תגובות. גם קללות הן סוג של תגובה.