שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חנייה בשדה התעופה: סיוט לטווח ארוך
    מגרשי החנייה לטווח ארוך בנתב"ג מספקים אינספור תלאות למי שרוצים להשאיר את המכונית בשדה. שירותי הסעה איטיים, סחבת מיותרת ונסיון למניעת תשלום בכרטיס אשראי הם רק חלק מחוויות החזרה לארץ

    בכל פעם שאני נוחת בישראל אחרי חופשה קצרה בחו"ל או נסיעת עבודה, טורחים עובדי נמל התעופה בן-גוריון להזכיר לי שהנה שבתי לארץ, ועליי להתרגל במהרה להווי המקומי. הטיפול הרשלני בנוסעים בנמל התעופה נמשך כבר חמישים שנה, אבל בכל שבוע מצליחים עובדי הנמל לשכלל את המוצר ולהציג הפתעות חדשות.
    ביום ראשון השבוע נחתנו בנמל התעופה. אחרי שקיבלנו את המזוודות, יצאנו להמתין לאוטובוס שייקח אותנו למגרש החנייה לטווח ארוך. את השירות מפעילה חברה פרטית, שזכתה במכרז של רשות שדות התעופה, וזו דואגת שתדירות האוטובוסים בקו לא תהיה גדולה מדי. העובדה כי באותה עת יש נחיתות רבות ומחוץ לטרמינל עומדים עשרות אנשים - עם מזוודותיהם והמוצרים שרכשו בחנויות הפטורות ממס - לא ממש מעניינת אותם.
    אחת לרבע שעה מגיע האוטובוס המדובר, כך שלא רבים הנוסעים שיוכלו להיכנס פנימה. זו לא הבעיה שלי, אומר נהג האוטובוס, אני פועל על-פי הכללים. האוטובוסים נוסעים על-פי לוח זמנים קבוע מראש. זה מה שיש.
    אחרי שהאוטובוס מעמיס את בני המזל שהצליחו להידחק אליו, שואל הנהג אם יש מישהו שרוצה להגיע למגרש מספר 10. מגרש מספר 10, למי שלא יודע, הוא ההמצאה החדשה של נמל בן גוריון: מגרש חנייה חדש יחסית, שנמצא על המדשאה הגדולה, ממש בכניסה לנמל התעופה.
    אחד הנוסעים משיב שרכבו חונה שם, וכך מיטלטלים ארבעים הנוסעים העייפים והעצבנים למגרש המדובר, כדי להוריד את הנוסע הבודד בדשא. זהו המסלול, משיב הנהג למחאות, זה שרק אדם אחד יורד שם, זו לא בעיה שלי.
    אלו שהופנו לחנות במגרש החנייה החדש על המדשאה נתקלים גם הם בבעיה. הם נאלצים לנסוע עד למגרש המקורי, לעמוד שם בתור כדי לשלם, ורק אחר כך להחנות את המכונית במגרש במדשאה. מדוע אי אפשר לשים קופה במגרש המדשאה, ולמנוע את טירטור הנוסעים. האם חיסכון בשתי משרות מצדיק את מריטת עצבי הלקוחות?
    כל אלו בטלים לעומת מה שמחכה לנו בקופות לתשלום עבור החנייה. יש שם שתי קופות, ותור ארוך של עשרות מכוניות. למי שמעדיפים לשלם באשראי, צפויה הפתעה. המחשב לכרטיסי האשראי לא עובד, אומרת העובדת, ומבטיחה כי הוא יפעל שוב בעוד רבע שעה, תוך דחיפת ראשה אל תוך ארנקי. אני רואה שיש לך דולרים. תוכל לשלם גם עם דולרים, היא מכריזה בצהלה. אני מתעקש לשלם בכרטיס אשראי, אך היא בשלה. כדאי לך לשלם בדולרים, כי יש תור ארוך.
    כדי לפתור את הבעיה אני מציע לה שתרשום את מספר כרטיס האשראי שלי, ותחייב אותי מאוחר יותר. היא מסרבת, ומשדלת אותי לשלם בדולרים. אני מנסה להוריד את עניין הדולרים, ומסביר לה שאנחנו במדינת ישראל, וזכותי לשלם בכרטיס אשראי. כאן מתחילה מלחמה של ממש, עד שהיא נשברת ומגלה פתאום, שהמחשב עובד ואפשר לשלם באשראי.
    האמת, אם זו היתה הפעם הראשונה שהיו מספרים לי שהמחשב בקופות התקלקל, והיו מבקשים ממני דולרים, הייתי מאמין ללא היסוס. אבל שיחה קצרה עם מספר סוכני נסיעות, שטסים לחו"ל לפחות פעם בשבועיים, העלתה השערה כי מדובר פשוט בתקלה קבועה במחשב.
    השאלה המתבקשת היא, האם החברה המתפעלת את החניון נמנעת מלגבות תשלום בכרטיסי אשראי, בגלל העמלה הכרוכה בכך?
    דובר רשות שדות התעופה, פיני שיף, מסר בתגובה כי הפעלת שירות ההסעה הפנימית גמיש, ואף מתוגבר בימי עומס בנמל. לדבריו, ההסעה מגיעה כל עשר דקות, פרק זמן סביר בהחלט, שעונה על הביקוש. באשר לסוגיית כרטיסי האשראי, טוען שיף, כי החוזה עם מפעיל השירות מגדיר במפורש את החובה לכבד כרטיסי אשראי של המשתמשים בשירותי החנייה, ומפעיל החנייה אף קיבל על כך הבהרה מהלשכה המשפטית של רשות שדות התעופה. בכל מקרה בו תהיה חריגה, תגיב רשות שדות התעופה באופן נקודתי, ובכפוף לתנאי החוזה, אומר שיף.

    לפנייה לכתב/ת
    המקצוענים
    מומלצים