שתף קטע נבחר

בוקר טוב צרכנים

תודעתו הצרכנית של הישראלי נמוכה רק במקצת מתודעתו הסביבתית. אבל מה, שקל נוסף בתחנת הדלק הוא בדיוק מה שאמור להוציא אותנו מדעתנו, היישר לרחובות

בוקר טוב לחברים מהמועצה לצרכנות, שהתעוררו לפני כמה שניות לאחר מאה שנות תרדמת וגילו לחרדתם כי – אויה! – תחנות הדלק בישראל, החצופות, החלו לגבות מהלקוחות דמי שירות בסך שקל עד שני שקלים, המאיימים לשבור לרסיסים את הצרכן הישראלי שמוט-הארנק.
עכשיו, שבו תשמעו מה היה פה במאה השנים האחרונות. המון-המון גופים, מוסדות, חברות ויבואנים ניצלו את השינה העמוקה שלכם כדי לעשוק אותנו באופן מלכותי ביותר, ו – אולי כדאי שתשבו – אנחנו לא מדברים פה על שקל-שניים, אלא על מאות ואלפי שקלים! אתם ידעתם, למשל, ש"בזק" – מין חברת טלפוניה שכזו – גובה מכל לקוחותיה דמי שימוש קבועים בקו הטלפון בסך כ-80 שקל בכל חשבון? ככה סתם, כי יש לך קו טלפון, כי אתה בר-מזל לחיות בתקופה כה מתקדמת ולהשתמש בפלא הטכנולוגי המרשים והייחודי הזה.
ועל יבואני המכוניות שמעתם? על האנשים הסבורים, בחסות ממשלתית, כי הזכות להחזיק כלי רכב היא פריבילגיה בל-תשוער עבור ההומוס-ישראלוס, ושתעריפיה אינם יכולים, לפיכך, ליפול בהרבה מאלו של רכב-חלל קטן? האנשים האלה אינם ממצמצים בטרם ינקבו במחיר התחלתי של 140 אלף שקל עבור מכונית, בשעה שהמוצר הזהה נמכר בארצות שמעבר לים בכ-16 אלף דולר. סתם שתדעו.
אני יכול להמשיך ולדבר איתכם על הקבלנים, הירקנים, חברות הדיסקים, התיאטראות, ספקי הדלק וכל יתר הגופים שמרגישים כי לא עשו את היומית שלהם אם לא פוצצו מחירים בשעה שהמועצה לצרכנות נימנמה, אבל זה בדיוק השלב הנכון לעזוב את המועצה במנוחה ולעבור אלינו – הצרכנים הישראלים.
אנחנו, שמעולם לא חשבנו להפסיק נניח לקנות, ולהצביע ברגליים, לארגן עצומה, לצאת לרחוב. אנחנו, שספגנו כל העלאה, כל מחיר נקוב, כל הפקעה שערורייתית, כאיתן טבע, ככוח עליון, ככורח שהדרך היחידה להתמודד איתו היא דרך הארנק. אנחנו, שחסכנו פרוטה לפרוטה כדי לעמוד בציפיותיו תאבות-הבצע ושאינן תלויות בדבר של עוד יבואן, קבלן או מפקיע מחירים אחר מטעם עצמו. אנחנו, הפראייירים – פראיירים מיוזמתנו, פראיירים משום שהתודעה הצרכנית היחידה המוכרת לישראלי מסתכמת באינסטינקט הקדמון "לקנות עכשיו, לקנות מיד – רק שמישהו אחר לא יהיה בתור לפני".
זה מכבר יכולנו לשבור, למשל, את שוק הריהוט המקומי, שתבע מאיתנו למשכן את סבתותינו תמורת מערכת סלונית, אבל העדפנו להיפרד מסבתא ללא כחל ושרק, עד שבאה איקאה ואמרה לנו את שלא אמרנו לעצמנו: אנשים, אתם השתגעתם לשלם מחירים כאלה על ריהוט? מאז אנחנו דוחפים בתור בכניסה למחלף פולג.
רוצה לומר, תודעתו הצרכנית של הישראלי נמוכה רק במקצת מתודעתו הסביבתית, שנמוכה רק במעט מתוכניתו הממוצעת של דודו טופז. אבל מה – שקל נוסף בתחנת הדלק הוא בדיוק מה שאמור להוציא אותנו מדעתנו, היישר לרחובות. אז מצד אחד, צריך לברך על התעוררותה של המועצה לצרכנות ועל הניסיון לגרום לישראלים לעשות את הבל-ייעשה מבחינתם – להפסיק לשלם. מצד שני – היי, על מי אנחנו עובדים? נולדנו כדי לשלם, ונמות בתשלומים.


רענן שקד הוא עורך התרבות של ynet. דעתו אינה משקפת את עמדת המערכת


לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים