פרק שלישי: חומר הולנדי

באופן מפתיע, קבלה מאזדה עזרה בלתי צפויה ממיצובישי עצמה. בסוף 95' הוצגה אמנם לאנסר חדשה ביפן, אולם התוכניות של היצרן השתנו מהותית עם תחילת ייצור הכריזמה באותה שנה בהולנד, במפעל המשותף עם וולוו.
היבואן המקומי רצה אולי לאנסר, אך נאלץ לקבל כריזמה. מכונית מודרנית יותר אמנם, אך עם מחיר פחות תחרותי, המתנה ממושכת מדי לגרסת ארבע דלתות הכרחית ואיכויות של פס ייצור חדש בשלבי הרצה. בכלמוטור לא רצו ולא יכולים היו לבצע את המהלך של מאזדה עם מעבר למנוע 1.8 ליטר. להם לא הייתה לאנסר ישנה בצד. חוץ מזה, מיצובישי הפגינה שאיפה, יומרנית ומוגזמת ללא סיבה מיוחדת, לשווק את הכריזמה באירופה כמתחרה למשפחתיות גדולות דוגמת הפאסאט של פולקסווגן.
כדי להוסיף על כך עשתה הכריזמה שימוש במנוע ה-1.6 ליטר אירופאי, גמיש אמנם אך כזה שהסתפק ב-90 כ"ס בלבד, שנראו על הנייר מעט מדי מול מה שהיה למתחרים. בסופו של דבר, לקראת שנת הדגם 98', נשתלה גרסת 113 כ"ס מוכרת מהלאנסר והיא אכן הגיעה ארצה. מעט מדי ומאוחר מדי.
עבור מי שהתרגל ללאנסר הזריזה יחסית, נראתה כעת הכריזמה מעט איטית. היא גם הייתה פחות מצוידת מהלאנטיס, קצת פחות אמינה מהתוצר היפני המוכר ו… חסרת כריזמה לחלוטין. המרחב הפנימי הנאות והנוחות המשופרת כלל לא באו לידי ביטוי במכירות. בשנה הראשונה היא עוד הצליחה להתמודד איכשהו, אך חיש קל באה הקריסה הגדולה, שלה ושל כל מיצובישי. אצל היבואן עבר המשקל מכלמוטור לכלמוביל, זו שייצגה את יונדאי. מיצובישי נותרה הרחק מאחור.
שוב נערכה כלמוטור למבצע הצלה תאילנדי, משם הגיעה הפעם הלאנסר החדשה. זו כבר הייתה ישנה למדי וכאשר הגיעה אלינו כ"חדשה", הוחלפה כבר ביפן בדגם מודרני ממנה. מיצובישי שלמה אם כך מחיר כבד על שאננות ואי התאמת דגמי היצרן ללקוח הישראלי. זה שרק חודשים ספורים לפני כן כיכב במסע הפרסום העצמי בדמות "135,000 לקוחות אינם טועים". שוב הוכיח הנהג המקומי חוסר נאמנות. העדר הלך בכיוון מאזדה.