בריאות: תפעול לקוי של יחידות הטראומה בבתי"ח

בתחום שירותי הבריאות מותח מבקר המדינה ביקורת בשני תחומים: תיפעול לקוי של יחידות הטראומה בבתי חולים ותחום תרומות האיברים, בו מתברר כי מעט מאוד רופאים בארץ מיומנים בתחום.

באפריל 91' הורה משרד הבריאות על הקמת יחידות טראומה בבתי חולים. יחידות הטראומה מספקות טיפול רב-מערכתי הדרוש בעת פגיעות חיצוניות כגון נפילה מגובה רב, תאונת דרכים, דקירה ועוד. כאשר מגיע פצוע ליחידת הטראומה, כך קבעה ועדת רווח, יש להזעיק ליחידת הטראומה צוות רפואי מגוון הכולל בין היתר כירורג, מרדים, אורתופד ושתי אחיות. הביקורת העלתה כי כל בית חולים מבין 23 בהם ישנן יחידות טראומה - עושה ככל העולה על רוחו ולעתים כאשר מגיע פצוע לבית החולים, הרופא המומחה לתחום פציעתו מאחר לבצע את הבדיקה.

"בבית החולים פוריה", כותב המבקר, "אין מזעיקים אורתופד וכן יש להזעיק אחות אחת בלבד כדי לתת טיפול סיעודי ולבצע רישומים, למרות שוועדת רווח קבעה כי בחדר הטראומה יהיו שתי אחיות. בנהריה נדרש על פי הנחיות בית החולים שבצוות המטפל בנפגעי טראומה יהיו מרדים וכירורג בלבד. אף שוועדת רווח המליצה כי יהיה בצוות גם אורתופד ברמב"ם, נקבע בנוהל פנימי שבצוות המטפל יהיו כונן טראומה ושני כירורגים – ולא אורתופד ומרדים".

גם זמן השהייה של פצועים בחדר המיון או בחדר הטראומה עולה על הזמן הנדרש: במאמר שפורסם בירחון "הרפואה" ביולי 90' נכתב כי על פי קריטריונים אמריקנים, אם פצוע שהה בחדר המיון למעלה משעתיים, יש לברר את הסיבה לכך וכי הדבר יכול להעיד על ליקויים בטיפול.

המבקר מתאר בדו"ח את העיכוב והנזק שנגרם לפצועי טראומה בשל אי סדר: "באוקטובר 99 דיווח רופא ברמב"ם על פצוע הסובל מפגיעה מורכבת שהגיע לחדר הטראומה בשעה 13:50, ורק בשעה 21:00 התחילו לנתחו, בניגוד למקובל בלוח הזמנים המתואר בספרות האורתופדית. טכנאי רנטגן הגיע למקום רק ב22:15- , כשעה ורבע לאחר שנקרא. על פי הרישומים", מוסיף המבקר, "בגלל האיחור בביצוע הניתוח וזמן ההרדמה הממושך, סבל הפצוע מקשיים בנשימה ושהה זמן ממושך בחדר ההתאוששות.

"לבית החולים איכילוב הגיע פצוע תקיפה שסבל מחבלות רבות ובהן גם שבר בגולגולת. מהמידע שבתיק הרפואי עולה כי הפצוע שהה בחדר הטראומה 6 וחצי שעות והיועץ הנוירולוגי בא לבדוק אותו רק כעבור 3 וחצי שעות".

בדו"ח התייחס המבקר גם לתחום העדין של תרומות האיברים בישראל. בישראל רק 45 אחוזים מהציבור מסכימים לתרום את איברי יקירם. זאת לעומת מדינות המערב בהן אחוזי ההסכמה גבוהים בהרבה ומגיעים ל- 70 עד 80 אחוזים. ברשימת הממתינים לתרומות איברים נמצאים כאלף חולים הנזקקים לתרומות שונות.

לקיחת איברים מגוף הנפטר נקראת בשפה המקצועית "קצירת איברים", ובדיקה מעלה כי בישראל אין מספיק רופאים המיומנים בתחום זה. "קצירת איברים דורשת מומחיות מיוחדת", גורס המבקר, "לב וריאה נקצרים בדרך כלל על ידי הצוותים שמשתילים אותם. בביקורת הועלה כי אין בארץ רופאים רבים אשר יודעים לקצור את כל איברי הבטן: רק שלושה רופאים יודעים לקצור את כל איברי הבטן; רק שישה רופאים יודעים לקצור כבד וכליות; שני רופאים יודעים לקצור כליות בלבד; וניתוח כבד מחולק (ספליט ליבר) יודעים לבצע רק ארבעה רופאים".