כרוניקה של אליפות

העונה בישראל היא ארוכה, ארוכה מאוד. היום כמעט לא זוכרים שבאוגוסט הייתה חתומה על התואר קבוצה אחרת - בית"ר ירושלים, שעברה מתיחת פנים משמעותית תחת ידיו של גד זאבי. אבל ירושלים התפרקה עד לסיבוב השלישי, הפועל תל אביב לא הצליחה לגייס את המומנטום של העונה הקודמת, וכך מצאו את עצמם הירוקים בודדים בצמרת, עם פלייאוף לפרוטוקול בלבד.

אברהם גרנט מציג: מקריית שלום למגרש קצף

לאברהם גרנט מניות רבות באליפות של מכבי חיפה. קשה להאמין איך המאמן שנראה מושפל ועגמומי בעונות הנפל שלו במכבי תל אביב, הפך לסמל ליציבות, שקט וביטחון תוך שנה אחת. ממש כמו בימים הגדולים שלו באמצע שנות התשעים.
גרנט, שנפרד בקיץ 2000 ממכבי תל אביב אחרי ארבע עונות קשות, נחת במגרש האימונים בקצף רק לאחר שיעקב שחר (שרצה בתחילה את זאב זלצר לתפקיד) שיכנע את גברי לוי, יו"ר ההתאחדות, לוותר על שירותיו. לוי הספיק כבר למנות את גרנט כמאמן האולימפית, אבל שחר ביקש, גרנט התרגש ולוי איפשר לגרנט להפר חוזה להצטרף לכנופייה הירוקה.

האדם השישי

כשהעניינים התחילו להתייצב, התחילו באימפריה של שחר לתכנן את ההסתערות השנתית על תואר האליפות. אנדריי אוסטרובסקי, שנבחן עוד בשלהי העונה הקודמת, הוחתם, ומנור חסן הגיע ממלאבס. ואליד באדיר חזר מה"קרייזי גאנג" של ווימבלדון, ובצוותא עם ננאד פראליה, שנחת עם רקורד מפואר באיטליה ובספרד, העמידו בקריית אליעזר קבוצה שאילולי חגיגת האשליות בבית"ר ירושלים, אפשר היה להגדיר אותה כבר אז כנבחרת החלומות. הצד הפחות הוגן של הסיפור היה החוק המיוחד שארגנו בהתאחדות כדי שחיפה תוכל לשתף זר שישי. מאוחר יותר הבינו גברי לוי וחבורתו שהעסק מסריח, אבל הוחלט שביטול חוק יעקובו ייכנס לתוקפו רק בעונה הקרובה. כפי שהתברר בהמשך, היה איבגיני יעקובו פקטור חשוב באליפות הירוקה.

ווינרים

כבר במשחק הראשון של העונה הציגה חיפה את האלמנט החשוב ביותר בזכייתה באליפות -הווינריות, או במלים אחרות - יוסי בניון. 9,000 צופים בקריית אליעזר ראו את צפרירים חולון מותחת את חיפה עד הדקה ה-94, אבל אז הגיע היהלום הירוק, ובשער ענק בתוך תוספת הזמן קבע 2:3 לחיפה. אז נכון שהניצחון היה רחוק ממרשים, ופראלייה נראה אז עדיין כחיקוי חיוור של הגיבן מנוטרדאם, אבל כשעל המגרש נמצא בניון, כך יודע היום כל ילד, הכל אפשרי.

ההתפוצצות

הירוקים המשיכו להתנהל ולנצח בעצלתיים, אבל פרט לשתי תוצאות 0:0 ביתיות (נגד בית"ר ירושלים והפועל תל אביב), המכונה של גרנט עשתה את העבודה. ואז, ב-2 באוקטובר, כל עומס הכישרון והאיכות בסגל התפוצץ לו ביום אחד - במשחק החוץ נגד מכבי תל אביב.
הקבוצה של גרנט הגיעה ליפו עם רצף של 16 שנים ללא ניצחון על מכבי תל אביב בבלומפילד, ופשוט נתנה הצגה. אריק בנאדו וסרגיי קלשצ'נקו הבקיעו תוך דקה את שני הראשונים, פראלייה קינח בטיל לחיבורים, ושלח את הקהל של הצהובים לעשות שפטים בשחקנים. מאז, כל המכונה החיפאית נראתה ממוקדת ומפוקסת אל מול מטרה אחת - להחזיר את האליפות לקריית אליעזר.

הכתם האדום ושער מתוך חלום

לא משנה כמה מרשימה היתה האליפות השנה, דבר אחד יתקשו אוהדי מכבי חיפה למחוק מזכרונם - את הכתם האדום של התבוסה 3:0 בדרבי. מינטואן אלין, רן בן שמעון ועמיר תורג'מן נעצו בירוקים שלושה מסמרים, הנחילו להם את הפסד הליגה הראשון העונה (והיחידי בינתיים) והראו שגם הקבוצה של גרנט פגיעה.
חודש מאוחר יותר הגיעה לקריית אליעזר הפועל תל אביב, האלופה והטוענת לכתר, שחשבה להוסיף כתם אדום נוסף על החולצה הירוקה. הפועל הוליכה כבר במחצית הראשונה, והבונקר שלה נראה כמו תמיד, בלתי פריץ. אולם בדקה ה-94, כשדני קורן כבר תיכנן לסיים את המשחק, הופיע לו אדורם קייסי ונגח שער שוויון, שכבר אז הוגדר כשער אליפות.

מנפצי האשליות

שבוע אחרי הקמבאק נגד הפועל תל אביב, הגיעה לחיפה בית"ר ירושלים. הצהובים-שחורים עוד האמינו ביכולתם לקחת את התואר, אבל עשר דקות בדיוק לקח לפראלייה לשגר את הראשון לחיבורים של איציק קורנפיין. אבישי ז'אנו הוסיף עוד אחד בפנדל וקלשצ'נקו חתם את ה-0:3, שהתחיל את חגיגות האליפות וסימן את התפרקותה הסופית של מי שהתיימרה להיות היריבה הגדולה ביותר של חיפה בתחילת העונה.

עם הבאזר

בלומפילד ומכבי תל אביב האירו השנה פנים למכבי חיפה. ב-12 במרץ שוב חזרו הירוקים לבלומפילד, וחזרו הביתה עם ניצחון מתוק במיוחד. אחרי 1:1 בסוף תשעים הדקות, שוב הגיע זמנו של הקוסם בניון. בניון עבר את טל בנין, דדי בן דיין וגדי ברומר, ניצל זינוק מאוחר של שטראובר, והבקיע עוד שער שסימן שחיפה לא מתכוונת לוותר על אף נקודה.

הישורת האחרונה

בזמן שבית"ר ירושלים התפרקה והפועל תל אביב המשיכה להציג יכולת מאכזבת, שמרה חיפה על המומנטום גם בחלק האחרון של הליגה. הרבה מהנקודות האחרונות סידר לקבוצה הניגרי יעקובו, ששותף למרות מחאות מצד כלי התקשורת והקבוצות האחרות. מחאות או לא, לאוהדים בירוק זה לא שינה דבר. אחרי שבע שנים בלי תואר, גרנט סיפק להם, בשקט וביעילות, בדיוק את מה שהם רצו: אליפות ירוקה.