דיכאון שאחרי פרישה

לגברים ונשים יש חוויות שונות בכל הנוגע לפרישה לגמלאות. שונות מספיק כדי לאיים על נישואים ומערכות יחסים שהתנהלו עד לאותו שלב בהרמוניה. כך קובע מחקר חדש, שהוצג לאחרונה בוועידה השנתית של אגודת הפסיכולוגים בבוסטון.
במחקר נמצא שסוגים שונים של פרישה לגימלאות, וההבדלים בין המינים, עלולים להשפיע על הסיפוק מחיי הנישואים - וגם לגרום לדיכאון. החוקרים מהמכון לתעסוקה ומשפחה במדינת ניו-יורק עקבו אחרי 534 גברים ונשים נשואים בגילאים 72-50. חלקם היו על סף פרישה וחלקם יצאו לגימלאות לפני זמן רב. הזוגות היו נשואים 31 שנים בממוצע.
בשלב הבא התאימו החוקרים את משתתפי המחקר לקטגוריות שאיפיינו את סטטוס הפרישה שלהם. משתתפים רבים עבדו במשרות חלקיות, או סיפקו שירותי ייעוץ בתחומם כעיסוק צדדי. החוקרים בדקו את רמת הסיפוק ממערכת היחסים ואת הקונפליקטים בנישואין, סימפטומים של דיכאון ורמת המורל.
גברים שעבדו לאחר הפרישה, דיווחו על הרמות הנמוכות ביותר של דיכאון ועל מורל גבוה. החוקרים משערים שההבדלים הפסיכולוגיים נובעים בין היתר מהעובדה שהגברים בחרו מרצונם לחזור ולעבוד, וגם בחרו לצאת לגימלאות מלכתחילה. הנשים, לעומת זאת, נוטות לפרוש מעבודתן בנסיבות של מחלת בן- הזוג. בדומה לגברים, גם הן מוצאות לעצמן משרות חלקיות, אך הדבר נובע בעיקר מצרכים כלכליים, ולא מבחירה, כמו אצל הגברים.
הגברים שפרשו ולא מצאו כל תעסוקה היו המדוכאים ביותר. גם נשים שיצאו לפנסיה לאחרונה היו מדוכאות יותר מנשים שעמדו לפרוש או שכבר היו בפנסיה זמן רב. אצל שני המינים, אחרי היציאה לגמלאות, הסיפוק מהנישואין ירד והקונפליקטים ביחסים החריפו. אבל נראה שהנשים קיבלו את השינוי ביחסים בצורה קשה יותר. הירידה באיכות הנישואין השפיעה בצורה חזקה יותר על נשים.
לדברי החוקרים, צריך להפנות יותר תשומת לב להשלכות הפסיכולוגיות שמתלוות ליציאה לגימלאות, "אחד ממעברי החיים הקריטיים ביותר". שני המינים צריכים להתאים את עצמם לשינוי על מנת שהמעבר הזה יהיה חיובי יותר.