דיסקלאסי: מלחמת האוספים

לאחרונה אני נוטה להתלהב מן האוספים הרבים של מוסיקה קלאסית, הצצים אצלנו כפטריות המשוועות לגשם. ביני לביני אני תוהה האם באמת עלתה קרנה של המוסיקה הקלאסית באזני קוני הדיסקים, או שמא באמצעות האוספים הופכות היצירות היפהפיות למוסיקת רקע נוחה להאזנה. נדמה לי ששני האלבומים החדשים מציגים את הטוב ואת הפחות טוב שבמגפת האוספים.
מה שמאפיין את רוב האוספים הוא הבחירה בקטעים קצרים וקליטים מתוך יצירות מפורסמות ואהובות, המאוגדים יחדיו בכותרת המעניקה להם נושא משותף. בעבר נהוג היה להדפיס אוספים לחובבי המוסיקה, שהמכנה המשותף שלהם היה המלחין או המבצע. וכך זכינו לאוסף מיצירותיו של מוצארט או לדיסק המוקדש לפסנתרן ארתור רובינשטיין. לאחרונה, כאשר פונים האוספים אל הקהל הרחב, מציגות הכותרות נושאים כלליים כמו בדיסקים החדשים שלפנינו. לאחר האזנה רצופה גיליתי, שכאשר מאחורי הכותרת יש נושא מאחד, האוסף נעים להאזנה כמו משב רוח בימי הקיץ החמים, וכאשר הכותרת 'מזייפת', קופץ האוסף מיצירה ליצירה כמו משאית מקרטעת ביום חמסין.

ישו לא גר כאן יותר

'שירת המלאכים' כשמה כן היא. האוסף כולל שני דיסקים ובהם שלושים ושלושה קטעים, שרובם קטעי מקהלה ושירה בעלי אופי דומה. יש בו קטעים מיצירותיהם של באך ומונטוורדי, הנדל ומוצארט, שוברט וברהמס, מנדלסון ופורה ועוד רבים וטובים. מי שערך את האוסף הזה (ושמו לא מוזכר בחוברת המלווה את הדיסק) הקפיד ליצור רצף של קטנים הנובעים זה מזה, ומענגים את האוזן במעבר תואם בין מלחין למלחין. העורכים בחרו להשמיע בזה אחר זה פרקים דומים, כגון 'קיריה' או 'סנקטוס', מתוך מיסות ורקוויאמים של מלחינים שונים, ובכך ליצור האחדה המקלה על ההאזנה.
יבורכו העורכים על ההעזה בבחירתם להציג את מיטב המוסיקה הדתית הנוצרית בפני הקהל הישראלי. בעבר הלא רחוק, כששרתי במקהלת האקדמיה למוסיקה בירושלים, נהוג היה להחליף את הטקסטים הנוצריים במלות שיר השירים, בלחץ הנגנים הדתיים בתזמורת רשות השידור. נראה שמשווקי האוסף היו שמרניים יותר מן העורך, והם בחרו להכתיר את האוסף בשם שאינו מרמז על אופיו הנוצרי. כמה קל להסתתר מאחורי הכותרת: "מיטב הקלאסיקה השמימית", העשויה להתאים לכל מבחר של מוסיקה.

יא-ירח יא-ירח מה עשית?

כותרתו של האוסף השני מסחרית יותר, אך מאחוריה אפשר למצוא אוסף מקרי של יצירות שהקשר ביניהן אינו מובן מאליו. 'לילות ירח' מכיל שני דיסקים ובהם עשרים ושלושה קטעי מוסיקה מן התקופה הקלאסית הרומנטית, ואשר בעיני העורך, מרקו מילוביץ', הם 'רומנטיים'. אני יכול להבין את הבחירה בפרק הראשון מתוך סונטת 'אור-ירח' מאת בטהובן, אך אין לי מושג מדוע 'הטירה העתיקה' מתוך 'תמונות בתערוכה' של מוסורגסקי הוא קטע רומנטי, ומה הופך את 'תמונות הילדות' של שומאן לרומנטיות.
אמנם קטעי המוסיקה כולם יפים, והם ממיטב יצירותיהם של גדולי המלחינים, וביניהם בטהובן, באך, שוברט, ברהמס, מוצארט, שופן ואחרים. אבל הקשר שבין הקטעים לבין עצמם מקרי וקשה להאזנה, והמעבר בין נגינת פסנתר שלווה לבין תזמורת מיתרים, בין מוסיקה בארוקית לבין מוסיקה מן התקופה הקלאסית או הרומנטית קופצני ובלתי רציף. הקשר שבין הקטעים לבין עצמם, ובינם לבין הכותרת, נראה מלאכותי ומאולץ.

הביצוע, העיצוב והאריזה

כמו באוספים אחרים מסוג זה לקוחים קטעי המוסיקה מהקלטות ישנות של מיטב התזמורות והמנצחים, והתאמתם הדיגיטלית מבטיחה האזנה שקטה ואיכותית. שני האוספים ארוזים באריזות פלסטיק זולה ולא נוחה לשימוש, ובהן חוברות באנגלית הכוללות את תצלומי הדיסקים שמהם נלקחו קטעי המוסיקה. אין בחוברות הסברים כלשהם, ונראה שכל מטרתן לפתות את המאזין לרכוש את הדיסקים שמהם נלקחו הקטעים.

שירת המלאכים, מיטב הקלאסיקה השמיימית, אלבום כפול בהוצאת הד ארצי, סה"כ 146 דקות, מחיר בחנויות: 79.9 ש"ח. לילות ירח, מיטב הקלאסיקה הרומנטית, אלבום כפול בהוצאת הד ארצי, סה"כ 147 דקות, מחיר בחנויות: 79.9 ש"ח.