שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    יין: לשתות את התווית

    כמעט בלי קשר לשנת הבציר, כשעל התווית כתוב "סאסיקאיה" אפשר להניח שהיין יהיה מוצלח. המפורסם ביינות איטליה, מבציר 97' המדובר, הגיע השבוע לארץ

    אולי גם אתם שמתם לב לאיזה דיבור שמסתובב בזמן האחרון אצל החברים החדשים במסדר היין, משהו כמו: כן, אני מאד אוהב יין, אבל אני לא מבין ביין? כאילו יש משהו פגום בעובדה שאתה רק אוהב יין ואין בכך די, ואתה נאלץ גם להצהיר על בורותך, שמא תידרש חלילה לפצוח מיד בשיר הלל לבוקה, לעפיצות ולסימני הווניל שנתגלו זה עתה.
    אז אפשר להירגע, זה בסדר "רק" לאהוב יין, מבלי שנצטרך לתאר את תת החלקה של הכרם, את מקור הענבים, או את רמת הסוכר שהיתה בהם ביום הבציר. זה אפילו בסדר אם לא מבחינים בטעמי האוכמניות, או שמא הן דומדמניות בכלל. זה לגמרי בסדר. אבל זה גם בסדר לדעת.

    כולנו שותי תוויות

    ובכל זאת, כשנלחש לעברי, באיזה אירוע יין שהייתי בו, הוידוי הבא - "ההבנה שלי ביין מסתכמת בכך שאני אמנם מסוגל לזהות את ההבדל בין יין שעולה 50 ש"ח לבין בקבוק במאתיים, אבל אני לא בטוח שאני יכול לזהות את ההבדל בינו לבין בקבוק בן אלף שקלים." - שאלתי את עצמי האם אני יודע את ההבדל.
    טוב, זו לא חוכמה גדולה להעריך יין כשיודעים מהו, כי הרי כולנו "שותי תוויות" אנחנו. הבעיה מתחילה כששותים ולא יודעים מה שותים. בעיה, לא? מעניין כמה מכם מוכנים להתחייב בנקיטת חפץ שיזהו ב"טעימה עיוורת" מהו קצרין 90' למשל, יין שעולה אלף שקלים ויותר, ומהו הקצרין החדש זה מ-96', שמחירו רק רבע.
    לשמחתי, זו לא היתה השאלה כשחלצנו את הפקקים משני הבקבוקים שלפנינו. לא היה כל ספק איזה מן היינות האלה "שווה" יותר. שניהם סאסיקאיה “sassicaia” אחד מבציר 90' ואחר מ-91'. קצת מוקדם אמנם לשתות אותם לאחר עשר שנים בלבד, (עדיף אחרי עשרים שנה), אבל אנחנו שותים אותם עכשיו, לכבוד הופעתו של בציר 97' שיש ואומרים עליו שהוא בציר כה מיוחד, אולי אפילו "בציר המאה" של איטליה.
    אך מה לעשות ואי אפשר בעתיד הקרוב ליהנות ממנו, ולכן כדי להיווכח מה זה סאסיקאיה, אנחנו נאלצים להסתפק בשניים האלה. חיים קשים.

    סלבריטי בזכות עצמו

    סאסיקאיה הוא המפורסם ביינות איטליה ואחד היינות המתוקשרים בעולם מאז הופעתו ב-68'. ובעצם אז רק הוחל בשיווקו המסחרי. את היין הזה הפיקו במשך עשרים שנה, עוד קודם בכמויות קטנות ולצריכה פרטית בלבד במשפחת אינצ'יזה, מראשית שנות ה-40', לאחר שהמרקיז מאריו אינצ'יזה דה לה רוקטה, החליט לעשות יין בסגנון בורדו האהוב עליו באחוזתו בבולגרי שעל-יד ליבורנו.
    היין הזה - שעשוי מענבים "צרפתיים", קברנה סובניון (85%) וקברנה פרנק (15%), כלומר מענבים שאינם מסורתיים לאזור גידולם, ובשיטת יישון צרפתית בחביות "באריק" קטנות - הפכו אותו למה שנקרא הסופר-טוסקאני הראשון.
    היבט נוסף, בהקשר לבורדו, הוא תנובת הענבים בבולגרי, המועטה באופן משמעותי מיבולי הכרמים של בורדו, ולכן איכות הענבים שייהפכו ליין סאסקאיה גבוהה בהרבה כנראה.
    העובדה הזאת ביחד עם תנאי המיקרו-אקלים השוררים בכרם של בולגרי, המרוחק רק כשלושה ק"מ מהחוף המערבי של איטליה, קובעים את האיכות העקבית באופן מרשים של יינות סאסקאיה – כמעט בלי קשר לשנת הבציר. גם בשנות בציר חלשות כמו שהיה ב-91' וב-94' למשל, הניבו בסאסיקאיה יינות מוצלחים, דבר שאי-אפשר לומר על בורדו. בשנים גרועות שם יוצאים יינות קלושים.
    משלוח ראשון, קטן מאד, של סאסיקאיה מבציר 97', הגיע אלינו השבוע ולמרות המחיר – 580 ש"ח לבקבוק – כדאי שתדעו שגם בלונדון או בניו-יורק אי אפשר יהיה להשיג אחד כזה בפחות מ-140 דולר.
    אגב, ה-90' וה-91' היו נהדרים. ומה חשבתם? זה די פשוט כשעל התווית כתוב "סאסיקאיה".

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נדב נויהוז
    אבי אתגר
    נדב נויהוז
    צילום: דודו פריד
    התווית לא מזייפת
    צילום: דודו פריד
    מומלצים