שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    העיר היא מדבר בסמוך לים

    אסף נבו על אלבומים ישראלים נשכחים, אך ראויים למדף הדיסקים שלכם. והפעם, בלאגן

    אי שם לפני עשור, כשלדן תורן עוד היה שיער, ליובל מסנר לחנים מלאי השראה ולדנה ברגר שמלה אדומה מעוררת פטישיזם, יצא "גן עדן עירוני" של בלאגן, אחת מאותן סופרגרופס בדיעבד. גם בהאזנה רציפה וגם אם מפעילים את פונקצית ה-"SHUFFLE" מדובר ביצירה אורבנית שמצליחה להמחיש את אווירת הדקדנס (המדומה?) של עיר בלי הפסקה שוקקת מקומות בילוי, או בקיצור, זה הדיסק שהכי עושה להתגעגע לתל-אביב של פעם, כשמיתוס שינקין היה בשיאו. אם ניתן היה לנקז את הסקס-אפיל של המשולש "בלפור"-"הגלולה"-"מדבר" לאיזו אסופת יציאות רוק טובות, הרי ש"תער חד", "חוץ לארץ", "לצלול", שיר הנושא וכמובן "גברים מקצוענים" ו"שקט", בהחלט משרטטים את מה שנהוג לכנות "רוח התקופה", במעבר מ"הפינגווין" ו"סיפורים מהקופסא" ל"זמן סוכר" וה"רוקסן".
    האזנה נוסטלגית מובילה למסקנה ש"גן עדן עירוני" הוא אלבום מצוין שלא הוערך מספיק. יש כאן את כל מה שצריך כדי להפוך אותו לאבן דרך שבלי כוונה דילגו עליה. הדומיננטיות של ברגר הצעירה כסולנית מובילה ואטרקטיבית, בחירת שירים נבונה, טקסטים מתוחכמים של תורן בנקודת ההשקה של שפת המקומונים עם השפה הרזה של הספרות הצעירה, לחנים קודרים בנשמה, אך מזדמזמים בפה של מסנר, שהשאירו הרבה מרחב תמרון להפקת רוק-פופ גיטרות בריטית מעודכנת לזמנה, עם פזילות לגזרת משינה-נטאשה, גישה שהתבטאה בהשפרצת כמויות נכונות של גרוב ואולי החשוב מכל - הסטייל השינקינאי מודל 92'- 91'.

    המראה והבועה

    תורן, מסנר, ברגר וחבריהם העמידו במרכז תל אביב מראה גדולה בה השתקפה הבועה התל-אביבית, על הטוב והרע שבה. הם לא חששו לעסוק במופגן בפמיניזם, פוליטיקה ובעיות סוציו-אקונומיות וגם בתרבות הפאבים ה"חלולה", בייאוש הקיומי ובדקדנס. "לצלול", למשל, הוא קודם כל מסמך תיעודי לתקופה של מהפכה תרבותית שלא תחזור עוד, ורק לאחר מכן שילוב ייחודי בין רוק, דאנס וראפ בגישה שוברת צורה ותוכן, מבנה וטקסט, עם ציטוטים מהביטלס, איאן דיורי ודילייט.
    גם האסתטיקה של עטיפת האלבום מעידה על ייחודיות והשקעה עם מחשבה שיווקית תואמת. על רקע כחלחל-ירקרק, שבעטיפה האחורית מתברר כקרקעיתו של הים (בסמוך אליו נמצאת העיר שהיא מדבר, או המדבר שהוא עיר) מקיפים ראשיהם המאופרים של חברי הלהקה את ראשה וכתפיה של ברגר, הבלונדינית הז'ורנאליסטית. כתגובת נגד למאמץ השיווקי או סתם כבדיחה פרטית, מופיעה בתחתית העטיפה האחורית הקריצה החביבה של תורן: "ממש יופי של תקליט מותר לקנות שניים".
    במבט היסטורי התפספסה בלאגן, בין השמעות יפות ברדיו והופעות במועדונים לבין התפרקות מוקדמת מדי ופנייה לקריירות סולו, שנייה לפני שהרוק הישראלי התפוצץ עם קספר, איפה הילד וזקני צפת. "גן עדן עירוני" הוקלט בנקודת השיא של שנה רוויה בפעילות מבורכת ושיתוף פעולה עם כרמלה גרוס ואגנר של ערן צור, חברו של מסנר. "יובל עשה לי את המוות בהקלטה של 'שקט', לא חלמתי שאוכל לשיר כל כך גבוה", התוודתה לא מזמן זאת שפעם הייתה מלצרית בבלפור והילכה שם קסם בבגדים כהים, זאת שיש לה ריח של סתיו.

    בלאגן - "גן עדן עירוני" (1992)

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ארכיון ידיעות אחרונות
    דנה ברגר ודן תורן. דקדנס
    ארכיון ידיעות אחרונות
    לאתר ההטבות
    מומלצים