מעט הרמוניה, הרבה הורמונים

אחרי ההצלחה שליוותה את מופעו האחרון של מתיו בורן ולהקתו בישראל, ובעיקר אחרי הרחש התקשורתי שליווה את הגעתה לארץ של הלהקה עם המופע "כר-מן", אפשר לומר שההרמוניה רוויית ההורמונים שעלתה אמש (חמישי) על במת המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, היתה מעט מאכזבת. אין ויכוח על הכשרון הרב של בורן מבחינת עיצוב הבמה ותשומת-הלב לפרטים, אולם לאכזבתי הרבה הכוריאוגרפיה לא היתה הצד החזק של "כר-מן", עניין מצער בעיקר בזכות הרקדנים הנפלאים שמרכיבים את הלהקה ושהכוריאוגרפיה המינורית לא הביאה את כשרונם לכדי ביטוי.
בראיונות שנתן בעבר אמר בורן שהכוונה שלו במתן פרשנות משלו ליצירות שנחשבות קלאסיות, היא לנער אותן מהקיבעון המאובק בו הן שרויות, ולגרום לקהל הצעיר, שלא נחשף ליצירות המקוריות, לרצות להכיר אותן. כולי תקווה שזה אכן מה שיקרה. החשש הגדול הוא שהיצירה הקלאסית תשכח ובסופו של דבר מה שיישאר הוא המופע שיצר בורן. מהנה ככל שיהיה, הוא רחוק מלהיות חשוב מבחינה היסטורית.

מה הסיפור שלו?

העלילה מתרחשת בהרמוניה, עיר קטנה בת כ-300 תושבים בלבד שחייהם סובבים סביב המוסך והדיינר המקומי. בעל המוסך, דינו אלפאנו, הוא שיכור, ואשתו לנה היא ג'ינג'ית מיוחמת שמחפשת מישהו יותר טוב ממה שיש לה בבית. כמו במקרה מגיע לעיירה לוקה - נווד שמתחיל לעבוד במוסך של אלפאנו ובמקביל "לעבוד" על אשתו. בהזדמנות הראשונה שאלפאנו יוצא מהעיר, לוקה ולנה עושים את זה על השולחן במטבח, על הרצפה, במוסך, יו ניים איט. הם מלהיטים את כל העיירה ותוך שניות הבמה הופכת לאורגיה אחת גדולה שכוללת אקטים מיניים בין גברים לנשים ובין גברים לגברים. כאילו שלא די בחום התל-אביבי ובהורמונים שבאוויר, מסתבר שלוקה שלנו מחבב גם גברים הוא עושה את זה עם אנג'לו, הבחור שכולם אוהבים להיטפל אליו. העלילה מסתבכת ואת הסוף תצטרכו לראות בעצמכם.

השקיעו בעזרים טקטיים

"כר-מן" בגרסתו החדשה משלב מוטיבים קולנועיים שמולבשים על ז'אנר שמזכיר מחזמר נטול שירה, ומקושט בסצינות ריקודיות. הגדולה של "כר-מן" היא אולי בכך שבורן מחזיר ליצירת המחול את הסיפור. מדובר במופע עם התחלה, אמצע וסוף, דבר העומד כביכול בסתירה לזרם האבסטרקטי של המחול העכשווי.
יש לציין את הבמה המרהיבה, עליה אחראי לז ברדרסטון, שעובד בצמוד לבורן ולהקת "AMP" (הוא היה מי שעיצב את הבמה והתלבושות של "אגם הברבורים"). גם התאורה מרהיבה והשימוש שנעשה בה גאוני. בורן מנסה ליצור את הבלתי אפשרי ולהשאיל מושגים הלקוחים משפת הקולנוע כמו אפקטים של קלוז-אפים באמצעות זרקור שממקד את תשומת הלב, הילוך איטי, ואפילו פלאשבקים.
למרות הכריזמה של הגיבור הראשי ונוכחותו הבימתית הסוחפת, מי שבא לידי ביטוי מבחינת טכניקה וגם מבחינת כוריאוגרפיה הוא דווקא אנג'לו, הגיבור המשני. גם לנה, אשתו האדמונית והתוססת של בעל המוסך נהדרת. מלבד היותה רקדנית נפלאה היא משדרת נשיות וסקסיות, מלאת חן ושובבות.

הפנים להוליווד

למי שמכיר את "כרמן" בגרסת האופרה של ביזה ומצפה לשמוע אותה, נכונה הפתעה נפלאה. העיבוד של טרי דייויס והסוויטה "כרמן" של דרין היא יהלום שקבל שידרוג. המוזיקה מותאמת באופן כמעט אינטגרלי לרעיונות שבורן מעביר על הבמה.
"כר-מן" היא הפקה מושקעת בסגנון ה"ווסט אנד" עם הפנים לברודווי והוליווד, שבמסגרתה יצאו בעיקר יכולותיו הדרמטיות של בורן ופחות אלה הכוריאוגרפיות. כמי שבא מעולם התיאטרון והקולנוע, בורן מכר לנו גם הפעם סקס בקופסא של מחול מקושט בסרט, כמות נאה של בחורים חטובים במיוחד וסיפור בסגנון סרטי הקלאסיקה של שנות החמישים והשישים.