דראפט 2001: לקראת גיוס

שבועיים לאחר ששחקני הכדורסל הטובים בעולם סיימו עוד עונת NBA, הגיע תורם של ראשי הקבוצות להתעורר מתרדמת החורף/אביב הכבדה שלהם. בתפר שבין חוזים שנגמרים למשאים-ומתנים מפרכים הם מתחילים להתכונן לאירוע השיא של עונת המלפפונים.
דראפט ה-NBA. האול-סטאר של הג'נרל-מנג'רים והסקאוטים. זהו משחק פוקר מרתק בו עומדים על הכף יוקרה והרבה מאוד כסף. המהמרים הממולחים שומרים את הקלפים קרוב לחזה מחכים למצמוץ היריב וממתינים לג'וקר – קלף מנצח שיביא להם את הז'יטונים הגדולים בהמשך.

חמש דקות בגן עדן/גהנום

הדראפט כמו כל אירוע ספורטיבי אחר, דורש מ-29 המשתתפים כישרון, אינסטינקטים בריאים והרבה שעות אימון והשקעה מאחוריהם. בזמן אמת, בין בחירה לבחירה, ינתנו להם חמש דקות לקבלת החלטה שיכולה להיות משמעותית ביותר לעתיד קבוצתם (וגם לעתידם האישי לעיתים) בעונות הבאות. שעות על גבי שעות של סקאוטינג, צפייה בווידאו ואימונים אישיים, יביאו אולי את הבחירה הנכונה בשחקן שישנה את פני הקבוצה ואולי את הליגה כולה. ברוב המקרים זה לא קורה.

למה יש דראפט?

קיימים שני עקרונות מנחים לבחירה בדראפט: מי השחקן הטוב ביותר בנמצא ומהם הצרכים האובייקטיביים של הקבוצה. פעמים רבות העקרונות הללו מתנגשים כך שהשחקן הטוב בשלב הבחירה לא תואם את צרכי הקבוצה, אבל הפיתוי לבחור בו גדול מדי, למרות שלא ברור בדיוק מה יעשו איתו…. בדרך-כלל הדילמה של הקבוצות שבוחרות ראשונות והאחרונות קטנה יותר, השחקנים בהתחלה באמת טובים מדי בכדי לוותר עליהם ובסוף הסיבוב הראשון כבר לא ממש משנה את מי תבחר כל עוד הוא ישתלב בקבוצה. הדרמה מתחילה איפשהו בין הבחירה החמישית ל-25, שם נמצאות ההפתעות, ההימורים והכשלונות הגדולים.

הבריחה הגדולה

הצרה הגדולה של הצוותים המקצועיים היא הנטישה ההמונית של שחקני מכללות כבר בעונות הפרשמן והסופמור שלהם וגרוע מכך, הופעת שחקני תיכון בדראפט. הבעייתיות שבתופעה אינה נובעת מההיבט הלא-מוסרי (ע"פי דיוויד שטרן) של הוויתור על הלימודים לטובת הכסף הגדול, אלא בעיקר מהפגיעה ביכולתם של הסקאוטים לבדוק את כל החבילה שמציע השחקן הצעיר, ובעיקר ל נבות את יכולתו כשחקן לעתיד. השאיפה העכשווית היא לבחור בפוטנציאל ולאו דווקא בשחקן מושלם ובשל (כמו שיין באטייה השנה). הכלי המקובל היום בבדיקת המועמדים הוא הסרגל הסנטימטרי ולא המדד הפסיכומטרי, שכן הנתונים הפיזיים של הנער המוכשר הם הדברים היחידים שניתן להתייחס אליהם כבטוחים. את הכשרון והחוסן הנפשי יבדקו בהמשך, בהנחה שתמיד אפשר לשפרם. כך נבחרו לות'ר רייט ב-93 (18, יוטה) ולאון סמית' לפני שנתיים (29, סן-אנטוניו). שני ענקים צעירים שבמקום לככב על מגרשי ה-NBA שוהים בבתי-חולים פסיכיאטרים במימון הקבוצות שבחרו בהן.

בעקבות האוצר האבוד

הדראפט השנה מלא בשחקנים בוסריים (קוואמה בראון, אדי קאיר, אדי גריפין, טייסון צ'אנדלר, דיאגנה דיאופ ועוד) שמעל לראשם ניצבים סימני שאלה רבים. התקווה הבלתי-נשלטת של הג'נרל-מנג'רים למצוא אוצר בדראפט, היא שתביא אותם להמיר את סימן השאלה בסמל ה-$ ולתת להם חוזה אישי שמן, המובטח לשחקן שנבחר בסיבוב הראשון. כל שהעשירים הצעירים יצטרכו לעשות בתמורה - להראות שיפור מתמיד ביכולתם ואולי אפילו להצליח כשחקני NBA אמיתיים בהמשך.

מלפפונים תוצרת חוץ

כך מתנהלת גינת הירק של ה-NBA בניגוד לכל היגיון של מחזורים חקלאיים של דישון, חרישה וקצירה ובעיקר בדיקת איכות. מלפפוני הענק של הכדורסל האמריקני אינם רק גדולים יותר, אלא גם ירוקים יותר, "ירוקים" הרבה יותר.
יש הטוענים שהם גם רקובים באותה מידה.