רובין בת"א: "ברק לא התווכח מספיק עם הפלסטינים"

ג'יימס רובין, הדובר לשעבר של מזכירת המדינה מדלן אולברייט, נתן אתמול (א') הרצאת אורח באוניברסיטת תל-אביב. רובין סיפק הסבר לשאלה החבוטה שכל פוליטיקאי ישראלי שאל את עצמו ואת קהל מאזיניו מאות פעמים בחודשים האחרונים: "מדוע לא הצליח המשא ומתן בקמפ דיוויד? הרי ברק הציע להם כמעט הכל?".
רובין, איש יחסי ציבור מבריק, שמטיב לנסח ניירות עמדה של מאות עמודים בסאונד בייטס של שש מילים, אומר שברק פשוט טעה. "הוא ניסה לדלג על תהליך חיוני, והציע לפלסטינים את כל מה שהיה לו, בלי להתמקח על כל אחוז וחצי אחוז מן השטח. לא חשבתם שאולי הם פשוט אוהבים ורגילים לקבל החלטות אחרי מיקוח קשה".
רובין נתן דוגמה מה"הסכם וואי שם ישבנו מאות שעות והתווכנו על כל אחוז מהשטח שצריך לעבור מישראל לפלסטינים. היינו חייבים לעבור את התהליך המתיש". לדבריו "הצעות ברק היו צריכות להיות חלק מתהליך שיאלץ את ערפאת לומר דברים נחמדים לבני עמו על כל הישג שלו. ברק רצה לסגור עניין מהר מדי".
כמי שטרם הצליח להשתחרר מתפקיד המתווך ההוגן, לא פסח רובין גם על החלק הפלסטיני באחריות. "הם נכשלו", לדבריו, "כיוון שלא הצליחו להפוך את ההישג שלהם במשא ומתן, הגשמת החלום שלהם – כל שטחי הגדה ועזה כמעט, חצי ירושלים ומדינה עצמאית – לדבר שהציבור שלהם ישמח בו".

חי עם הילד והאשה

רובין, שפרש מתפקידו הנחשק במחלקת המדינה האמריקנית לפני כשנתיים, חי כיום בלונדון עם אשתו, כתבת המלחמות של CNN קריסטיאן אמנפור, ובנו בן השנה וחצי (יש לו תמונות של הילד אבל הוא לא חשב שהקהל רוצה לראות). "כשמישהו בממשל עשה משהו רע מאוד ועומד על סף הדחה, הוא מכריז על פרישה כדי להיות עם המשפחה", הוא מספר, "אבל אצלי זו האמת. לא רציתי שהילד שלי יגיע לגיל 5 וישאל 'מי זה האיש הזה?, איך קוראים לך?'. הגעתי גם לשלב בו הרגשתי שאינני כה נסער ללכת בכל בוקר לעבודה. מישהו חכם אמר לי שכאשר אתה עובד עבור הנשיא או מזכיר המדינה, היום בו אינך נסער עוד ללכת לעבודה צריך להיות יומך האחרון בתפקיד".
רובין, המלמד כיום בבית הספר לכלכלה של לונדון, אחד המוסדות היוקרתיים בממלכה, עדיין חייכן, עדיין מהלך קסם על הקהל שלו. השם ג'יימי מתאים לו הרבה יותר מג'יימס. גם כשהוא חנוט בחליפת עסקים כחולה ומעונב, המזרח התיכון המהביל והחום השורר באולם ההרצאות של בניין גילמן באוניברסיטת תל-אביב, לא מותיר בו כל רושם, אף אגל זיעה. למנגינת טלפון סלולארי, שעולה לפתע מן האולם, מתחיל רובין לנענע בידיו ולרקוד מול דוכן המרצה, ממש כמו הבוסית לשעבר אולברייט, שהצטלמה כשהיא רוקדת עם ילדי כל מיעוט נרדף ברחבי הגלובוס.
הוא דוחה בנימוס שאלה של מישהי מן הקהל על חוסר ההגינות של CNN ומזכיר שיש בארץ כתב ישראלי של הרשת, ג'ראלד קאסל. "חוץ מזה", הוא אומר, "אני רוצה לחזור הביתה בעוד כמה ימים...".
ספק בצחוק הוא מעלה את האפשרות שממשלת ישראל תיעזר בו בעתיד בהתווית מדיניות ההסברה של סביב העימות האלים, אבל בינתיים, הוא מנדב גם כמה עצות חינם. אם לשפוט על פי רובין, הרי שהיוזמה של משרד החוץ להקים רשת לווין ישראלית לעולם הערבי קולעת לדעתם של גדולים. "הייתי מנסה לפתח כלי תקשורת אלטרנטיבים אל הקהל הערבי", מייעץ רובין. "הקהל בארצות הערביות שומע בכלי התקשורת הערבים קולות מסויימים שלא מכינים אותו לשלום. גם אם תגיעו להסכם יוכל המנהיג הערבי לומר, 'אני מוכן להסכם אבל העם שלי לא יקבל אותו וירצח אותי', בין אם הדבר נכון או לא. אתם צריכים לדאוג שהציבור הערבי יקבל אלטרנטיבה. יש היום אמצעים מתוחכמים לכך, מחשבים ולווינים".
אלטרנטיבה יש, מתכוני קסם של אשפי דוברות – אין גם לרובין, לאלה המבקשים לשפר את מעמד ישראל בעולם, הוא מציע להיות הגונים, והגיוניים: "כשדובר אומר כל הזמן אני צודק ב-100 אחוזים והצד השני טועה ב-100 אחוזים, עיתונאים לא יכבדו אותך. הם יפרסמו את דבריך כי הם צריכים למלא 24 שעות של חדשות, אבל אבל הם לא ישכחו לך אם אתה מטעה אותם. בקוסובו, טעות אחת בתקיפה ופגיעה ביעד של אזרחים תמימים עלתה לנו ב-10 ימים של דיווחים וכותרות במלחמת התעמולה. כשנשיא או גנרל עומד על במה ואומר 'טעיתי' התקשורת אוהבת את זה. היא תפרסם את הסיפור, אבל למחרת הוא יעלם".
רובין הוסיף כי "בעניין מעמד ישראל בעולם - דוברים ודפי מסרים, טובים ככל שיהיו, לא יכולים להחליף את המציאות, אי אפשר לצפות שמגע קסם של דובר, או המילים הנכונות ישנו את המעמד הבינלאומי של ישראל. תקשורת חופשית היא תקשורת חופשית, האנשים שם לא טיפשים, הם ימשיכו לנסוע לגדה המערבית ולעזה, וימשיכו לפרסם את מה שהם רואים – אנשים אומללים, שחיים בעוני ומאשימים בכך את ישראל".