סיכום המחזור השלישי בליגת העל

מחזורי אוגוסט המיוזעים כבר מאחורינו, וליגת העל יוצאת לפגרת ליכטנשטיין. אם לשפוט על פי ההיסטוריה הקצרה של ליגת פלאפון, שום דבר עוד לא סגור והמירוץ לכל התארים עדיין פתוח. חוץ אולי מתואר אחד, המאמן המפוטר הראשון של העונה, שכבר חולק למועמד מפתיע.
השאלה הראשונה שצריכה להיבחן העונה בליגת העל היא האם צמצום מספר הקבוצות מ-14 ל-12 השפיע באמת על רמת התחרותיות בליגה, והתשובה על כך היא עדיין לא חד משמעית. לפני שנתיים, בליגה של 16 קבוצות, היו בשלב הזה רק שתי בלתי מנוצחות: הפועל חיפה (האלופה לעתיד) ובית"ר ירושלים. לפני שנה, עם 14 קבוצות, סיימו ארבע קבוצות את שלושת מחזורי הפתיחה ללא הפסד (שתי החיפאיות, אשדוד והרצליה).
העונה סיימו את חודש אוגוסט חמש קבוצות ללא הפסד. לכאורה מתרחש כאן פרדוקס, ככל שהליגה קטנה יותר היא אמורה להיות תחרותית יותר, בפועל קורה תהליך הפוך והקטבים מתרחקים. ימים יגידו אם המגמה הזאת תימשך.

ירוק דהוי

המפגש בין מכבי חיפה להפועל תל אביב, שנעל את חודש אוגוסט, היה משחק ה-0:0 הראשון העונה בליגה. תיקו נטול שערים הוא תמיד אכזבה לקהל, אבל לפחות בתחום הזה מראה הליגה שלנו שיפור, כי אשתקד רשמה הליגה בשלב הזה שלושה משחקים מאופסים. בכל מקרה, מההתמודדות בקריית אליעזר יוצאים האדומים מעודדים. הפועל הפגינה כדורגל מבריק לפרקים, והוכיחה כי גם הזרים החדשים התחילו להפנים את משחק ההתקפה המפורסם של קשטן, המבוסס על מסירות ופריצות באלכסון.
מכבי חיפה, שהפרשנים הכתירו אותה כמתמודדת על הכתר, עדיין רחוקה מלהפגין רמה של אלופה. התיקו המאופס מול מוז'יר עוד תורץ כמשחק על תוצאה. מול הפועל תל אביב רשמה חיפה אפס בעיטות למסגרת. גרנט אולי ייצב במעט את משחק ההגנה של הירוקים, וניר דווידוביץ' נמצא בכושר נפלא, אבל ההתקפה של חיפה נראית חסרת דמיון והשראה, אל תתפלאו עם בקרוב תתחיל תנועה ערה בנתב"ג.

תודה לטדי

בית"ר ירושלים פתחה את העונה עם שלושה ניצחונות והיא מובילה את הטבלה. זה עדיין לא גורם לגוטמן קורת רוח ובצדק. לאורך השנים בית"ר הייתה קבוצה שהתבססה על התלהבות ורוח לחימה, גוטמן מנסה לראשונה לבנות בטדי קבוצה טקטית וחושבת. סימנים ראשונים כבר נראים לפרקים במשחקים של בית"ר. הקבוצה מניעה את הכדור במסירות קצרות על ארבע-חמש מטר, ומגיעה לרחבת היריב עם מספר רב של שחקנים תוקפים.
כתוצאה מכך בית"ר מגיעה למצבים טובים. לראייה בעטו הירושלמים עד כה 47 בעיטות לכיוון השער ומתוכם פגעו 25 במסגרת, יותר מחמישים אחוז. למרות זאת, נזקקה בית"ר לפקטור טדי כדי לנצח את שני משחקי הבית.
בית"ר היא הקבוצה היחידה עד כה שזכתה בשני פנדלים. אם לוקחים בחשבון שב-18 משחקים עד כה נפסקו רק חמש בעיטות מ-11 מטר, הרי שלבחורים של גוטמן יש 40 אחוז מהתפוקה. זה הפירוש הפשוט לפקטור טדי.

משחק מוקדם

העסקנים מסבירים מדי שנה כי פתיחה מוקדמת של הליגה נועדה להכניס את השחקנים לכושר לקראת משחקי הנבחרת. שלמה שרף היה זה שתמיד תמך בהקדמת הליגה, למרות שלשכנים מקפריסין לא הפריעה הפגרה כדי לנצח את ספרד בבית לפני שנתיים, ואת ישראל בשנה שעברה.
ריצ'רד נילסן נראה בינתיים ביציעים כשארשת של דאגה על פניו. רוב שחקני הסגל שלו נמצאים רחוק מאוד משיא הכושר, והפציעה של גדי ברומר רק מוסיפה לתחושה המעיקה. מזל שליכטנשטיין היא רק יריב אימונים. הבלטה הכי בטוחה בנבחרת נראית כרגע עמדת המגן הימני. עופר טלקר נמצא בכושר הטוב ביותר בסגל של נילסן: מהיר, אנרגטי, מעורב ותורם בשני חלקי המגרש. אלמלא האדום המטופש מול מכבי תל אביב הוא היה נבחר לכדורגלן חודש ‏אוגוסט‏.‏‏ איזה מזל שהוא לא הלך לסקוטלנד.

משבר ביצוא

את פגרת הליגות האירופאיות ניצלו שני השגרירים הבכירים שלנו כדי לקפוץ לביקור מולדת. רביבו ביקר בטדי וברקוביץ' נצפה בקריית אליעזר. בקיץ הגדירו חלק מהפרשנים את העונה כשנת החזרה הביתה, לפני שנה היו לישראל 10 נציגים בחו"ל, השנה רק שלושה, כשעידן טל יהפוך באוקטובר לרביעי, משבר בענף היצוא.
מטבע הדברים העיניים מופנות לאלה שעומדים בראש הפירמידה. העיתונים טוענים כי ברקוביץ' נמצא במצב קשה, אך זה לא ממש מדויק. היכולות של אייל מוכחות, הוא רק זקוק למסגרת הנכונה כדי להפגין אותם. ההתעקשות של מרטין אוניל שלא לשחרר את אייל מוכיחה כי גם הוא מבין שבינתיים הוא לא יכול לוותר על שירותיו. למרות זאת, יכולת טובה של ברקוביץ' במדי הנבחרת יכולה להעיר את השוק מבחינתו. זה לא סוד שאייל שואף לחזור לליגה האנגלית, אבל הוא זקוק לסבלנות כדי למצוא את ההזדמנות הנכונה.
לעומתו, רביבו נמצא באופוריה מוחלטת. מי שעוקב אחרי שידורי הערוץ הטורקי (יום א', 21:30) רואה רביבו שנולד מחדש. הוא פעיל, הוא דומיננטי והוא מסכן את השער ללא הרף. בינתיים ההימור על פרנבחצ'ה נראה כבינגו. אחרי הכל, מה שחסר לרביבו ברזומה זה תארים, יש לו רק גביע אחד עם מכבי חיפה ב-95'. הסיכוי להיאבק בצמרת מוציא בינתיים מרביבו איכויות חדשות. לכן, עם כל הכבוד לליגה המקומית, כשיגיעו המשחקים מול ספרד ובוסניה בחודש הבא, שוב יתמקד הפוקוס בשניים שהביאו את בשורת הכדורגל הישראלי אל מעבר להרי החושך.

הנבחרים

נבחרי חודש אוגוסט. מצטיין: איציק זוהר. מאכזב: אבי נימני, ג'ובאני רוסו. המפתיע : יניב ווהבה. הזר המרשים: גאבור הולמאי ומיכאל אניצ'יץ'. השיפוט התמוה : עמית קליין, 103.20 דקות ברוטו במשחק בין מכבי פתח תקווה לנתניה.
הציטוט : "השנה לא תראו אותי הרבה בטלוויזיה", דני לוי, יו"ר הפועל פ"ת. בטח, בטח.