יבגניה דורפמן, שנפגעה בדולפינריום, הובאה למנוחות

אתמול (ג') לפנות בוקר נפטרה מפצעיה יבגניה דורפמן, בת 16 מבת ים, שנפצעה בפיגוע התופת בדולפינריום. בכך עלה מספר הרוגי פיגוע התופת במועדון ה"דולפי-דיסקו" ל-21. הלוויתה נערכה ב-16:00 בגבעת שאול בירושלים.
דורמפן נפצעה בפיגוע באורח אנוש, ובשבועות שחלפו מאז נפגעה, היא אושפזה במצב קשה מאוד בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. רופאי בית החולים נאבקו על חייה וביצעו בה מספר ניתוחים, אולם לכל אורך התקופה התקווה כי יבגניה תשרוד - היתה קלושה, בגלל הנזק הכבד שנגרם למוחה. לפנות בוקר חלה הידרדרות במצבה, והיא נפטרה. יבגניה עלתה לארץ לפני שנים אחדות - יחד עם אמה, שהיתה לצד מיטתה מאז הפיגוע.
"קראנו ליבגניה - קרן, לא ידענו בכלל על השם השני שלה", סיפרה הבוקר אילנה זמר, יועצת חינוכית בבית הספר "ארן" בחולון בו למדה דורפמן במגמת מחול. "היא השתלבה בישראל יפה מאוד, והיתה תלמידה טובה ורקדנית מוכשרת מאוד. היא וחברתה סוניה, שנפצעה גם היא בפיגוע ומאושפזת בתל השומר, היו חברות שדבוקות כל היום אחת לשניה".
דורפמן עלתה לישראל עם אימה פאינה מטשקנט שבאוזבקיסטאן לפני שבע שנים. חייהן בישראל היו לא פשוטים, בשל קשיים כלכליים, אך נדמה היה שדורפמן שהגיעה ארצה בגיל 9 השתלבה היטב והיתה מאושרת. "יש להם קרובת משפחה אחת בירושלים ומצבן הכלכלי קשה ביותר", מספרת היועצת החינוכית. "אני מקווה שימצא מי שיעזור לאם שנותרה עכשיו לבד".
אירגון סל"ע (ארגון סיוע לקליטת עולים שמספרו הוא 5445161 או 5600323 בת"א) הגיש להן סיוע בימים הנוראים מאז הפיגוע הקטלני בדולפינריום. "היינו בקשר קרוב, ביקרנו, שוחחנו, נתנו להן כסף כי הן במצב קשה", מספרת לאה הפעילה באירגון. "עשינו מה שעלה בידינו כדי לסייע. הקשר הפך קרוב יותר ויותר והאימא פאינה לא זזה מבית החולים מאז הפיגוע".
כיתת המחול בה למדה דורפמן המנוחה היתה כיתה מגובשת מאוד. בעוד כשלושה שבועות היו אמורים לחגוג לה את יום הולדתה ה-16. בשבוע האחרון רקמו בנות הכיתה שמיכת טלאים צבעונית עבורה בהדרכת המורה, והיום הם התכוננו למסור לה אותה, אך זה כבר היה מאוחר מדי.

"היא אהבה את החיים בישראל"

"יבגניה היתה בת 16 רעננה ומלאת חיים", סיפרה אמה, "כזאת שמחזיקה בחשבון שיחות פלאפון מנופח, מנוי ל'ראש אחד' וחלום להפוך לרקדנית בלט מקצועית. היא אהבה את החיים בישראל כל כך, עד שאת כל הכספים שהרוויחה בעבודות מזדמנות בזבזה. לא היו לה כוונות לעזוב לשום מקום אחר. אמרתי לה תחסכי ותסעי לחו"ל לראות עוד מדינות, אבל היא אמרה טוב לי בארץ ועוד לא ראיתי את כולה, אז למה לי לנסוע".
לדברי האם, הבת נהגה לבלות במועדון הדולפי-דיסקו בערבי שבת, על אף החשש הגדול שכינן בה מפני פיגועים. "היא פחדה מגל הפיגועים האחרון", מספרת אימה פאינה, "פחדה ללכת ברחוב, פחדה ללכת לבית הספר בגלל הפירסומים בחדשות. אבל היא לא נתנה לכל זה להפריע לה ואמרה לי 'חיים רק פעם אחת'. בגלל זה היא הלכה לדיסקוטק, כי היא רצתה ליהנות מהחיים".
האם מתכוננת לעזוב את בקרוב את הבית בבת ים ולעבור לגור עם בת הדודה ממעלה אדומים - קרובת המשפחה היחידה שנותרה לה בישראל. "לא איבדתי תקוה", אומרת היום האם פאינה, "אמרו לי להוסיף לה את השם חיה ולבדוק את המזוזות בבית, אם הן כשרות. הכל עשיתי. ביקשתי כל הזמן מעם ישראל שיתפלל בשבילנו אבל הבוקר היא הלכה".