שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אבידן חוזר למדפים
    האירוע החשוב ביותר בשירה העברית בשנה הנוכחית: "ברזים ערופי שפתיים" של דוד אבידן יוצא בהוצאה מחודשת. לאוהבים ולאלה שטרם התוודעו אליו, להלן שלושה שירים

    "ברזים ערופי שפתיים", ספרו הראשון והמהפכני של דוד אבידן מ-1954, ו"פסיכיאטור האלקטרוני שלי", שמונה שיחות עם מחשב שראו אור ב-1974, יוצאים בהוצאה מחודשת, יוזמה ברוכה של הוצאת "בבל", המחזירה את אבידן אל המדפים. אבידן היה אחד מאבות המודרניזם בשירה העברית, ממובילי המאבק נגד השירה המגוייסת והמחורזת יפה, מן הצעירים המרדנים שבעטו בשלטונו המתמשך של נתן אלתרמן בפנתיאון המקומי.
    המהפכה הצליחה בחלקה: הממסד הספרותי הכיר בגדולתו של אבידן, אבל הוא לא התיישב על ערימת זרי דפנה אלא המשיך לחדש ולהקדים את זמנו מבלי להתנחמד לקוראיו, מבלי לנסות להגיש להם שירה קלה לעיכול בכפית קטנה. כך שמשוררים אחרים קטפו את פירות הנצחון, וכשאבידן מת כבר אי אפשר היה למצוא בחנויות הספרים אפילו קובץ שירים אחד משלו. עכשיו, לשמחת אוהביו ולטובת מי שלא התוודעו אליו, השירים חוזרים.
    הנה שלושה מתוך "ברזים ערופי שפתיים".

    הרחוֹבוֹת ממריאים לאט

    הָרְחוֹב הַיָּפֶה-הַיָּפֶה יֵעָצֵר לְבַסּוֹף בְּדַרְכּוֹ.
    הַשַּׁלְוָה, אֲטוּמָה וְקָשָׁה, תֵּחָתֵךְ כְּמוֹ חַלָּה לְאָרְכּוֹ.
    וְהַבֹּקֶר הַלַּח יִתְפַּחֵם מִבָּרָק יְחִידִי. מִבְּרָקוֹ.
    ***
    אֲנָשִׁים יִתְנַשְּׁמוּ בִּכְבֵדוּת כְּמוֹ בְּתֹם דְּהָרָה עַתִּיקָה.
    חֲגוֹרַת-הַבֶּטוֹן שֶׁל הָעִיר הֲדוּקָה. בְּהֶחְלֵט הֲדוּקָה.
    הַקִּירוֹת הַכְּבֵדִים מְבִינִים מַשֶּׁהוּ וְנוֹפְלִים בִּשְׁתִיקָה.
    ***
    עַל הָעִיר הַגּוֹסֶסֶת בַּחוּץ צוֹנֵחַ אוֹר שֶׁמֶשׁ מֻחְלָט.
    בְּיוֹם שֶׁכָּזֶה מִן-הַסְּתָם בַּבָּתִּים שׁוּם תִּינוֹק לֹא נוֹלָד,
    אַף לֹא מֵת שׁוּם אָדָם. וְאָכֵן, הָרְחוֹבוֹת מַמְרִיאִים לְאַט.
    ***
    הָרְחוֹבוֹת מַמְרִיאִים אֶל הָאוֹר הַלָּבָן כְּמוֹ שְׁטִיחַ-קְסָמִים.
    הַקִּירוֹת שֶׁנָּפְלוּ מוּקָמִים אֵיכְשֶׁהוּ (אֶזְרָחִים חֲכָמִים).
    וְלָעִיר אֵין רֵאשִׁית וְאֵין סוֹף. וְכָל הַמְּבוֹאוֹת חֲסוּמִים.
    ***
    וְיָדֶיךָ שָׁרוֹת מִן הַקִּיר כְּמוֹ מִלְמוּל שֶׁל אֵזוֹב יְרַקְרַק.
    וְעֵינֶיךָ פּוֹרְחוֹת כְּמוֹ פְּנִינִים שֶׁל זְכוּכִית עַל צַוַּאר הַבָּרָק.
    רַק רֹאשְׁךָ הֶעָיֵף צָף בָּאוֹר הֶעָמֹק. וְרַק פִּיךָ שָׁרַק.

    בּדיחה

    כְּמוֹ אַמְבּוּלַנְס טָעוּן גּוּפוֹ שֶׁל אִישׁ יָגֵעַ
    דּוֹהֵר אַדְרֶנָלִין בְּתוֹךְ דָּמוֹ הֶחָם.
    אִם לֹא נִגְמוֹר מִיָּד אֲנִי עוֹד אֶשְׁתַּגֵּעַ.
    מַמָּשׁ מוּזָר אֵיךְ אִישׁ עִוֵּר כָּל-כָּךְ קוֹלֵעַ
    אֶל עַפְעַפֵּי-הַשַּׁחַר חֲתִיכוֹת פֶּחָם.
    ***
    מַמָּשׁ מוּזָר אֵיךְ אִישׁ חֵרֵשׁ כָּל-כָּךְ שׁוֹמֵעַ
    אֶת צַעֲדֵי הָרוּחַ הַנֶּחְנָק בַּחוּץ.
    מֵילֶא, כְּבָר רָאִינוּ אֵיךְ בַּרְזֶל דּוֹמֵעַ,
    אֲפִילוּ אֵיךְ מִפֶּצַע מַתְקִינִים קָמֵעַ, -
    אֲבָל כָּ זֶ ה ? (דָּמוֹ הֶחָם חָדַל לָרוּץ).
    ***
    הָאִישׁ כְּבָר מֵת. אוּלַי בְּדִיחָה קְצָת לֹא מֻצְלַחַת
    הִיא לְהַסְפִּיד אוֹתוֹ, וְעוֹד בַּחֲרוּזִים.
    אוּלַי קְצָת מְשֻׁנֶּה לִשְׁטוֹף אֶת הַצַּלַּחַת
    שֶׁלֹּא אָכַל מִמֶּנָּה, וְאֶת הַמִּקְלַחַת
    שֶׁלֹּא נִרְטַב תַּחְתֶּיהָ לְקַרְצֵף בְּנַחַת.
    סוֹף-סוֹף מָה אֲשֵׁמִים בְּכָל זֶה הַבְּרָזִים?
    ***
    אֲבָל אִם כְּבָר עוֹשִׂים חִשּׁוּב שֶׁל מַה יֵּצֵא פֹּה,
    אֲבָל אִם כְּבָר כּוֹפְרִים בַּשִּׁיר הַזֶּה בִּפְרָט,
    אוּלַי כְּדַאי לִזְכּוֹר כַּמָּה קְרָעִים שֶׁל סֵפֶר
    בְּתוֹךְ חָצֵר אַחַת שֶׁמֵּי-שׁוֹפְכִין מוּצֶפֶת, -
    וְזֶה בְּעֶצֶם כָּל אֲשֶׁר שָׂרַד.
    ***
    כִּמְעַט כְּמוֹ שְׁנֵי פְּקִידִים שֶׁמֵּתוּ בַּמִּשְׂרָד.

    סיכּוּם בּיניים

    כֵּן, הָעֶרֶב מָלֵא וְגָדוּשׁ. לְפָחוֹת
    שְׁנֵינוּ פֹּה, צְעִירִים, לְרַגְלֵי הַגֶּשֶׁר.
    שָׁם הָיוּ סַפְסָלִים וּגְדֵרוֹת נְמוּכוֹת.
    פֹּה נוֹשֶׁמֶת שְׁתִיקָה אֲטוּמָה וְעִקֶּשֶׁת.
    ***
    כֵּן, הָעֶרֶב מָלֵא וְגָדוּשׁ. לְפָחוֹת
    לֹא תָּלוּנוּ מֵעַל לִגְדֵרוֹת נְמוּכוֹת.
    ***
    וְנִסִּינוּ לִרְאוֹת בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת
    אֶת הָעֶרֶב הַזֶּה. וְנִסִּינוּ אֲפִילוּ
    הַשְׁקָפוֹת הֲגוּנוֹת פֹּה וְשָׁם לְחַוּוֹת.
    וְחִוִּינוּ כָּאֵלֶּה כְּאִילוּ.
    ***
    כֵּן, הָעֶרֶב הָיָה עֶרֶב עַז וְיָשָׁר,
    וְהָיִיתִי פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מְאֻשָּׁר.
    ***
    אַחַר-כָּךְ הִיא רָכְסָה אֶת עַצְמָהּ בָּרֻכְסָן,
    וְנִזְקַפְנוּ פִּתְאוֹם וְהִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת.
    וְרָאִינוּ אֵיךְ רוּחַ חַמָּה מְכַסָּה
    אֲפֵלָה וְרִצְפָּה שֶׁל בֶּטוֹן. מְלֻכְלֶכֶת.
    וְהַגֶּשֶׁר דָּמָה לְמִין עִיר הֲרוּסָה
    שֶׁנָּטַשְׁנוּ אוֹתָהּ וְנִזְקַפְנוּ לָלֶכֶת.
    ***
    כָּךְ אוֹ כָּךְ - זֶה הָיָה בִּלּוּי-עֶרֶב רָגִיל
    (הַנִּפּוּחַ נִזְקָף עַל חֶשְׁבּוֹן הַגִּיל).
    ***
    אַךְ מַדּוּעַ בְּכָל-זֹאת הִרְגַּשְׁנוּ בְּרוּרוֹת,
    שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹזְרִים כְּמוֹ אֶל אֶ רֶ ץ אַ חֶ רֶ ת ,
    שֶׁכֻּלָּהּ סַפְסָלִים וּדְחִיסוּת שֶׁל קִירוֹת
    וּרְחוֹבוֹת רְחוּצִים וְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת.
    ***
    כָּאָמוּר זֶה הָיָה בִּלּוּי-עֶרֶב רָגִיל
    (תְּהִיּוֹת נָא לִזְקוֹף עַל חֶשְׁבּוֹן הַגִּיל).
    ***
    כְּשֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה הָיָה כִּמְעַט בֹּקֶר.
    עָלִינוּ. פִּהַקְנוּ. הִרְתַּחְנוּ קָפֶה.
    וְהָעִיר הַבְּנוּיָה נִתְנַשְּׁמָה אֶל הַבֹּקֶר
    כְּמוֹ אִשָּׁה מְיֻחֶמֶת אֶל גֶּבֶר יָפֶה.
    וְהָעִיר הַבְּנוּיָה נָהֲמָה אֶל הַבֹּקֶר
    כְּמוֹ צַוָּאר אֶל סַכִּין. וְהַבֹּקֶר נוֹפֵל
    כְּמוֹ מַצְנֵחַ לָבָן וְקָרִיר. וְהַבֹּקֶר
    בֹּקֶר-קַיִץ בָּהִיר וַאֲפִילוּ יָפֶה.
    ***
    כָּךְ אוֹ כָּךְ - זֶה הָיָה בֹּקֶר-קַיִץ רָגִיל
    (הַגְזָמוֹת נָא לִזְקוֹף עַל חֶשְׁבּוֹן הַגִּיל).

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים