רק לא פורד

הבהרה - הטור "סיוט מוטורי" מיועד להציג ניסיון מוטורי רע של הגולשים. אתם מוזמנים לחלוק עימנו חוויות מסוג זה, ובתנאי שיהיו קריאות, קלילות ומבודחות. אין צורך בידע טכני יוצא דופן, ניסיון מוטורי עשיר או יכולת אבחנה וניתוח. לכן גם אין להתייחס לנכתב כהבעת דיעה מקצועית מכל בחינה שהיא.


לאחרונה לא יכולתי שלא לשים לב שהחדשה של פורד, הפוקוס, הפכה ללנטיס. כלומר, רואים אותה בכל מקום. פורד עשו את זה בעזרת קמפיין - ומחיר זול, כמובן - שהציג את הפורד כבחירה של דור ההיי-טק.
מעניין. המילה פורד עושה לי דווקא אסוציאציות אחרות מהיי-טק. למה? כי לי לא היתה פורד פוקוס, לי היתה פורד סיירה. ואם יש חברת מכוניות שייצרה פעם את הסיירה, הרי שלא ייתכן שהיא תייצר מכונית אחרת טובה. לפיכך, הרי הודעה לבוסים שלי לעתיד: לא רוצה פוקוס. תביאו לנטיס, תביאו אפילו רנו אקספרס, תביאו דייהטסו שרמנט. רק לא פורד.

גלגולו של סיוט

את הפורד סיירה שלי, מודל 88, קניתי מעורך דין. הוא היה נחמד, קצת הכרתי אותו, וגם היה לו חשבון הוצאות פתוח ממשרד עורכי הדין שבו היה שותף, מה שאומר שכל חשבון מוסך "עבר" דרכם ואפילו לא הגיע אליו.
זה דבר חכם מאוד, חשבון הוצאות. לי לא היה. אני שילמתי כל שקל מכיסי. והיו הרבה בעיות, מה שדרש ממני הרבה מאוד שקלים. רוצים דוגמאות? בבקשה:
- האדיוטים האלה - סליחה, הבטחתי לעצמי לא לקלל וברח לי - המציאו את "הצ'וק האוטומטי", שגורם לכך שהמכונית תקרטע ותיעצר כל עשרה מטרים, במיוחד כשהיא קרה, אלא אם כן שמתם הרבבבבבה גז. אלא שאז הצפתם את הרחוב בעשן שחור, עד שחזיתה המצודדת (אם כי גדולה) של מכונית מכבי האש במראה האחורית פסק מלהיות נדיר. כשניסיתי לתקן אותו בעזרת מומחים לצ'וק אוטומטי שייבאתי במיוחד מהמאדים (יש אחד מומחה במגרש שבו עושים טסט ביפו), הסתבר לי שאין דבר כזה "לתקן צ'וק אוטומטי" ולפתור את הבעיה. צריך פשוט להתאבד.
- בשלב מסוים הלך הגיר האוטומטי, מה שאילץ אותי לשלם 4,000 שקל, ורק אחר כך למכור את האוטו.
- נשבר לי חלק מברזל שבתוכו נע איזה זיז.
- גררתי את המכונית רק שש פעמים. אני כבר לא זוכר למה. לראשונה שמתי לב שיש בעיה כשהבנתי שביני לבין הגורר מתפתחת ידידות.
- המכונית, 1.8 ליטר אוטומטית, נוסעת מאוד מאוד לאט. מאוד לאט. אם אתם בעלייה לירושלים והלך לכם השוונג, אין ברירה אלא לעשות קיק-דאון, ולגלות את אותו ענן עשן שחור מוכר מיתמר מאחוריכם. החור באוזון? מצטער, זה אני.

שלא יספיק להתחרט

אבל בסוף הצלחתי למכור אותה. ביקשתי 12 אלף, קיבלתי תשע, במזומן. כשהבוחטה הייתה לי בכיס, אשכרה רצתי משם, בצעדים גדולים, כדי שהקונה לא יספיק להתחרט. ובגלל שהוא דפק אותי עם הכסף של העברת הבעלות - סיכמנו על חצי-חצי והוא לא החזיר לי - אני שמח בכל פעם שאני עובר ברחוב שבו הוא גר, מחופש לאהוד ברק שמחופש לאשה ליתר ביטחון, ואני רואה את השלט "למכירה" על האוטו שהיה שלי. שיאכל את הלב.