פסטיבל ישראל מכר למעלה מ70- אחוז מהכרטיסים למרות המצב

פסטיבל ישראל שננעל בתחילת השבוע חתם שישה וחצי שבועות שכללו למעלה מ-80 מופעים. בניגוד לציפיות ולמרות המצב הביטחוני והפוליטי הרעוע, רק קבוצת אמנים אחת ביטלה את הגעתה לישראל, וכל שאר המופעים התקיימו כמתוכנן. במקרים מסוימים אף נוספו הופעות כדי לענות על דרישות רוכשי הכרטיסים. מספר המבקרים השנה לא איכזב ומתוך 78 אלף הכרטיסים שהוצעו למכירה, נקנו 57 אלף כרטיסים לאחר שחלק מהכרטיסים הוחזרו לקופות על-ידי רוכשיהם עקב המצב הבטחוני. לחמישה מופעים במסגרת הפסטיבל נוספו תאריכים ("דאוס אקס מאכינה" של תיאטרון קליפה, "סופר דקה דאנס" של להקת בת-שבע, "Tap Dogs", "עבודה בצל" של תמי רבן ו"כוכב בין נגה ומאדים" של דורית שמרון) ולמספר גדול יחסית של מופעים אחרים אזלו כל הכרטיסים ("כוחו של גורל", קירי טה קנאווה, מקס רואץ', לונאסה, וואלאס רוני). פרוייקט דאנס אירופה, שמטרתו לנפק תמונה עכשווית על סצינת המחול האירופאי, זכה זו השנה השניה להצלחה הן במסגרת המופעים שהתקיימו בתל-אביב והן במסגרת המופעים שהתקיימו בירושלים. השנה סיים מיכה לבינסון, המנהל האמנותי של הפסטיבל את תפקידו ותחליף אותו בתחומי התיאטרון והמחול, המנהלת האמנותית של תיאטרון החאן הירושלמי, אופירה הניג. בימים הקרובים ייקבע הרכב הצוות המקצועי והאחראי על מוסיקה לסוגיה בפסטיבל.

ואגנר על תקן יחצ"ן

את הפסטיבל ליוותה, כזכור, השאלה האם לאשר לתזמורת הפילהרמונית של ברלין, בניצוחו של המאסטרו דניאל ברנבוים, לנגן את "הוואלקירות" של המלחין הגרמני ריכארד ואגנר. לבסוף החליטה הנהלת הפסטיבל שלא לאשר את הביצוע מפאת כבודם של ישראלים העלולים לחוש נפגעים מעצם הנגינה בפורום הממלכתי. בצעד חסר תקדים ובטונים צורמים משהו החליט המנצח על דעת עצמו, ותוך משא ומתן עם הקהל, לבצע כהדרן את "טריסטן ואיזולדה" של ואגנר. ברנבוים טען כי הרעיון לנגן קטע מתוך היצירה של ואגנר כהדרן עלה בו במהלך מסיבת העיתונאים שקיים עם נחיתתו בישראל ביום רביעי בשבוע שעבר. לדבריו במהלך מסיבת העיתונאים הוא שמע את אחד הטלפונים הניידים מצלצל כשנעימה של ואגנר משמשת לצילצול, ובאותו רגע גמלה בו ההחלטה. ברנבוים הוסיף כי התלבט עד לרגע בו זכה למחיאות כפיים רמות אחרי ההדרן הראשון, שאחריו פתח את שאלת ההשמעה לקהל באולם.
השנה זכה הפסטיבל, באופן לא שגרתי, לכיסוי רחב של התקשורת הזרה. אורה לפידות, מנהלת יחסי הציבור של הפסטיבל: "זיכנו לסיקור מאסיבי של עיתונות חוץ שכללה את רשת BBC, רשתות טלוויזיה מגרמניה, צרפת, יפן, ספרד ומדינות נוספות. זה נכון שהסיקור החל בגלל סיפור ואגנר, אבל בהמשך העולם כמו גילה את הפסטיבל וזכינו לכתבות גם על אירועים ספציפיים בפסטיבל".