שתף קטע נבחר

מפקירים את המורות

שרת החינוך ושר האוצר צריכים לחולל מהפכה בשכר המורות. המהפכה הזו תעלה אמנם מאות מיליוני שקלים - כפי שעולים מטוסים וטנקים ופצצות – אבל היא ההשקעה הבטוחה ביותר בעתיד המדינה

בתקופה הנוכחית, שבה אנחנו שקועים בשאלות ביטחוניות, אפשר לחוש בבירור את חשיבותה המכרעת של הסולידריות האזרחית. בחברה שסועה והטרוגנית כשלנו סולידריות זו נבנית, בראש ובראשונה, במקום שבו מותכת הישראליות בבית הספר. מערכת החינוך מופקדת על הפרוייקט האדיר, האזרחי והלאומי, של הנחלת ערכים משותפים לדור הצעיר, והיא יוצרת את ה"יחד" שלנו. אך במקום שנטפח את בתי הספר כבבת-עיננו, אנו מסתפקים ברטוריקה רוויה בקלישאות ובמליצות בדבר "חשיבות החינוך", ובעיקר אנו מפקירים את המורות - עמוד התווך של בית הספר - לאפיסת כוחות ולייאוש מהמקצוע.
עבודת ההוראה היא עבודה קשה ונפלאה אם עושים אותה ברצינות ובמסירות. כדי שהמעולים מביננו יגיעו למקצוע ואף ישארו בו, השכר צריך להיות הולם. עובדה שערורייתית היא שבישראל מורה מתחילה משתכרת 3,000 שקלים בחודש, ולכן מחצית מבוגרות הסמינרים והמכללות להוראה אינן פונות להוראה. גם מחצית מאלו המתחילות ללמד בשכר כה ירוד, נושרות תוך חמש שנים. גם משום שאינן מוצאות נחמה בחברותיהן בעלות הוותק, שאף השכילו ועשו תואר שני: אחרי עשר שנות ותק הן מקבלות 4,800 שקלים לחודש בלבד.
בארצות המערב מעמד המורים מכובד ושכרם גבוה מהשכר הממוצע במשק, ואילו בישראל הוא נמוך מן הממוצע ב-26%. נוסף לכך, הכיתות צפופות ועוזרי ההוראה מועטים. ולא רק זאת: מורות המבקשות לפרוש לאחר 25 שנות הוראה בשל תשישות ושחיקה, נתקלות בסירוב של משרד האוצר להוציאן לפנסיה מוקדמת.
ללא ספק ההתעמרות והזלזול בכוח ההוראה נעוצים בקוצר הראות ובטפשות של הציבור, אך לדעתי גם בעובדה ש-90% מכוח זה הן נשים. רבים בינינו נוטים להתייחס אל המורות כאל סוג של הכלאה בין בייביסיטר לגרמופון, ולכן להקל ראש בתנאי השכר המחפירים שלהן.
לפני שבועות אחדים נקטה הסתדרות המורים צעד לא שגרתי וביקשה משר האוצר במודעות ובעיתונים שיגיע להסכם שכר אתה עכשיו ולא ימתין להשבתה בספטמבר. יובל רכלבסקי, הממונה על השכר באוצר, זימן אחר כך את נציגי המורים וביקש שיסתפקו בהעלאה שניתנה להסתדרות (3.6%) ובמענק חד פעמי של 1,250 ש"ח. כלומר, הוא הציע למורה המתחילה כ-100 ש"ח נוספים למשכורתה. אכן, מרגש מאוד.
נציגי המורים ביקשו לדבר על לבו בדרך חינוכית ובשבוע שעבר ערכו לו סיור בבתי הספר של החינוך המיוחד, כדי שיווכח איך מורה נותנת את נפשה תמורת משכורת עלובה. הוא התרשם עמוקות אך לא שינה את עמדתו הבסיסית. וכך נחתם פרק נוסף בעלילה החוזרת על עצמה עד לזרא במו"מ של האוצר עם המורים, המשפיל אותם ודוחק אותם כצפוי לאיומי השבתה.
השאלה החשובה שאינה נשאלת היא מדוע שרת החינוך לבנת מפקירה את 130,000 המורות והמורים למו"מ נלעג ומתיש עם רכלבסקי, כאשר דווקא זה היה צריך להיות עניינה הראשון במעלה, גם אם פקידות האוצר אינה חושבת כך. לבנת היא זו שצריכה להידבר עם שר האוצר, ויחד הם צריכים לחולל מהפכה בשכר המורות. ללא ספק תעלה מהפכה זו מאות מיליוני שקלים, כפי שעולים לציבור מטוסים וטנקים ופצצות, אך לבנת ושלום, שהבטיחו סדרי עדיפויות חברתיים, יוכלו להסביר היטב לציבור שהשקעה גבוהה בחינוך מניבה פירות ברוכים והיא גם ההשקעה הבטוחה ביותר בעתיד של המדינה.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים