התקציב והשפם

עבור אנשים רבים, סוף עונת הקיץ הוא זמן טוב למשחקי אהבה חטופים אחרונים, לאכילת אבטיח אחרון בלי קמח ולפרידה מהים. אך לאחרונה נוספה מסורת ישראלית חדשה לתת-עונה זו: צפייה בגנרלים משופמים שהופכים לסלבריטאים.
הימים הם ימי דיוני התקציב. שר האוצר רוצה לקצץ. והרמטכ"ל מצידו, בארטילריה נגדית, חושף קצין אחר קצין לתקשורת, ומודיע על חזיתות חדשות שנפתחו לקראת אותה תת-עונה: למשל, דייגי מזרח קפריסין מתחמשים. מסייעים לו תמיד הכתבים הצבאיים, שנוטים לשתף פעולה עם המקורות שלהם.
ובאמת, הגבול עם קפריסין לא שקט לאחרונה, מודיעה הכותרת הראשית. לדברי אנשי המוסד, המסעדן אנדריאנפולוס, איש לרנקולוס, נשמע קובע ביוהרה: "צאו לי מהעסק, אחרת אני יורה. אנחנו סגורים". והוא בעל מסעדת דגים! ובכן, יש לחמש את חיל הים בטורפדות נפל"ם! ודחוף מכך, יש להעניק לכל חובל בחיל הים מכוניות מסוג קאדילק: החובלים נוטים להקאות כשהם נוהגים על רכב יפני. רק לחיל הים, גבירותיי ורבותיי שבעורף, דרושה תוספת של 10 מיליארד שקל, בעבור "שמירה על כוח ההרתעה", אבל גם 100 מיליון דינר (מלחי חיל הים מוכנים לקבל רק דינרים, אחרת הם יערקו בהמוניהם להיי-טק) זה בסדר.

לבנון שמבנון

הנה, גנרל חדש העונה לשם המשפחה עברי-סוקניק, נתגלה לאחרונה בחפירות. שפם יפה לגנרל. כן, גם אני גידלתי שפם לכבוד עונת התקציב.
הבזבוזים בקריה הם לא סוד, כולם יודעים שחצי מהישראלים בניו-יורק מחזיקים את הקוד של המוסד לטלפונים חינם לישראל, יודעים שצבא האויב היחיד המשמעותי, הסורי, הוא בדיחה גרועה, יודעים שרק בסעיף שעות טיסה מעל לבנון נחסכו לישראל סכומים בסדר גודל של תקציב משרד ממשלה בינוני, יודעים שבשני בינואר כל החזיתות החדשות שהוכרזו בעונת התקציב ייעלמו - אבל הגנרלים יאמרו תמיד שקיצוץ נוסף יפגע בבשר החי.
"אבל גנרל סוקניק", ממלמל תא העיתונאים בביישנות, "מאז התקציב הקודם יצאנו מלבנון". "ששש!!" מסקנק סוקניק מתחת לשפמו. "לא. יש לי מידע". חלקם של העיתונאים משתכנע מיד, אבל נשאר הנודניק שממשיך: "יצאנו. הצד"לניקים מקימים מתרסים במלונות שלושה כוכבים בנתניה".
"לא!", זועם הכל-גנרל, "אנחנו אוטוטו בלבנון. אנחנו נחים מעט ונשוב. החיזבאללה והחיזבולה מתקיפים בלי הפוגה. אנחנו צריכים עוד כסף. אם לא נקבל עוד, אל תתפלא".
"אל תתפלא מה?".
"אל תתפלא" אם תקום בבוקר ותראה לידך על הכרית את רב המרצחים נאסראללה. אותו שייח, לפי גורמים שונים, התפלל אמש שלא נרכוש לקציני הרבנות הראשית רכב אירופי'.

מחפשים אתגרים

היום, אחרי הנסיגה, מתברר כמה מופרכת הייתה הדרישה שהחרדים יקיזו דם בלבנון "כמונו", כאשר בכלל לא היה צורך באותה הקזת דם. אין צורך בכמות כל כך גדולה של חיילים במדינה שאינה מוקפת ב-22 נחשי-ערב, אלא גובלת באומה פרימיטיבית אחת שהסכסוך בינה לביננו עומד על כמה מאות דונמים.
טענה מוזרה נוספת הייתה שהרבה קצינים עוזבים כי אין להם אתגר כשם שהיה בעת השהות על אדמת לבנון. ולכן צריך לתגמל אותם. מוזר לאיזה שיאי ציניות מגיעים בשימוש במלה כמו אתגר. אותם קצינים לא ראויים לקבל מכוניות כדי שיישארו, אפילו לא שוורים טיבטיים. את המכוניות האלה עדיף לתת למורים למחשבים בדימונה. שם החזית. זה יועיל יותר לביטחון.

רועי (צ'יקי) ארד, חבר להקת "פינג פונג" ואמן