"אסור להחליט על פיטורים אחרי חופשת לידה"

מורה שבה לביה"ס באפריל ונמסר לה שתפוטר באוגוסט, אחרי תום "התקופה המוגנת" לנשים אחרי לידה. שופטת קבעה שהיא תפוצה ב-20 אלף ש'

עו"ד דוד סער | פסקדיןפורסם: 31.10.19 , 15:49

בית הדין לעבודה בחיפה פסק לאחרונה פיצויים של 20 אלף שקל למורה שקיבלה מכתב פיטורים במסגרת 60 הימים שבהם אסור לפטר לאחר חופשת לידה, אף שהפסקת העבודה אמורה הייתה להתרחש חודשים לאחר מכן. השופטת סאוסן אלקאסם הבהירה כי בתקופה זו המעסיק רשאי לזמן עובדת לשימוע לפני פיטורים, אך לא להחליט עליהם.

התובעת עבדה כשנתיים כמורה בתקופת ניסיון בבית ספר של עמותת דיאלה בכפר מג'ד אל כרום. בדצמבר 2016 היא יצאה לחופשת לידה ושבה לעבודה באפריל. כחודש לאחר מכן היא זומנה יחד עם מורים זמניים נוספים לשימוע לפני פיטורים, ויום למחרת נמסר לה מכתב פיטורים שקבע כי יחסי העבודה יסתיימו בסוף אוגוסט 2017. היא תבעה מהעמותה פיצויים של 40 אלף שקל וטענה שחוק עבודת נשים אוסר לא רק על פיטורים בפועל, אלא גם על מתן הודעת פיטורים במסגרת 60 הימים שלאחר חופשת הלידה (התקופה המוגנת). התובעת הוסיפה כי לא זומנה לשימוע כדין וכי הופלתה בשל היותה אישה.

דיני עבודה

טעות בתלוש גררה כתב אישום נגד הגננת

עו"ד אביבה בורנובסקי | פסקדין

מנהלת הגן הואשמה שדיווחה על נתונים שלא משקפים את ניצול ימי החופשה של עובדת. אבל היא הוכיחה שמדובר באי-הבנה מול רואה החשבון שלה

טעות בתלוש גררה כתב אישום נגד הגננת

מנגד טענה העמותה שפעלה כדין שכן אין איסור להודיע על פיטורים בתקופה המוגנת כל עוד מועד כניסתם לתוקף נקבע לאחר שהסתיימה – וכך היה במקרה של התובעת. היא הוסיפה שלא הייתה לה ברירה שכן תקנון עובדי ההוראה מחייב אותה להודיע על פיטורי המורים עד סוף מאי.

באשר להליך הפיטורים עצמו נטען כי כמו המורים האחרים, גם התובעת זומנה לשימוע מבעוד מועד, והוא נערך לה כדין על ידי מנהל בית הספר. לדבריה המורה לא פוטרה עקב היותה אישה אלא משום שתקופת הניסיון שלה הסתיימה ובית הספר נתן עדיפות למורים הקבועים.

השופטת סאוסן אלקאסם הפנתה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מ-2016 שקבעה כי אסור למעסיק למסור לעובדת הודעת פיטורים במהלך התקופה המוגנת. במילים אחרות, הפרשנות שנתן בית הדין הארצי לחוק עבודת נשים היא כי האיסור לפטר בתקופה זו כולל גם איסור למסור הודעת פיטורים.

בפסק הדן צוין כי אין כל מניעה לזמן עובדת לשימוע, משום שהוא לא מעיד בהכרח על כך שתתקבל החלטה לפיטורים. האיסור, הודגש, הוא על קבלת ההחלטה הסופית בדבר הפיטורים בתקופה המוגנת.

השופטת ציינה כי היא מודעת לבעייתיות שאליה נקלעה העמותה עקב הוראות התקנון, אלא שהוראות החוק גוברות. לכן, הצעד שהיה עליה לעשות הוא לפנות לממונה ולבקש היתר לפיטורים. מאחר שהעמותה לא עשתה זאת – הרי שהחלטת הפיטורים נלקחה בניגוד לחוק.

עם זאת, היא דחתה את טענות המורה בדבר השימוע והאפליה. השופטת העדיפה את גרסת העמותה שלפיה התובעת קיבלה זימון לשימוע, כפי שנעשה גם בשנה הקודמת בהתאם למתכונת הנוהגת כשמדובר במורים זמניים, והשימוע נערך מול מנהל בית הספר שהסביר לה שאין לו תקן עבורה. כמו כן השופטת לא השתכנעה שההחלטה על הפיטורים נלקחה עקב מינה או הורותה של התובעת.

לפיכך הוחלט שהתובעת תקבל פיצויים רק על הפרת חוק עבודת נשים. הסכום הועמד על 20 אלף שקל בנוסף לכיסוי הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 8,000 שקל.