תחבורה ציבורית: אף אחד לא מחכה לכם בתחנה

מצב התחנות המרכזיות

תחנות לאורך הדרכים

אימת הפיגועים

נוסעי האוטובוסים בישראל, ששייכים למגזרים החלשים יותר של האוכלוסייה - קשישים, מעוטי הכנסה וצעירים - מקבלים שירות גרוע בתחנות האוטובוסים המרכזיות בערים השונות, שחלקן נראות כמו תחנות אוטובוס במדינות העולם השלישי. שמונה מבין 14 התחנות המרכזיות שבדקו עבורנו סוקרי המרכז למחקרים צרכניים בראשות דוד עידן, יחד עם חני מונין, מנהלת מחלקת סקרים ברשות הצרכנות בהסתדרות, היו במצב גרוע. רק שתיים היו במצב טוב מאוד עד מעולה.
אחת מנקודות התורפה היא האבטחה: רק בארבע תחנות נערכה בדיקה בטחונית לכל אחד מהנכנסים וגם ניכרה נוכחות של אנשי ביטחון רבים בשטח. בשאר התחנות לא נערכה בדיקה, בין השאר בגלל מבנה התחנות עתיר הכניסות, אם כי במרבית המקרים הסוקרים הבחינו שניתן לסגור את הפתחים כך שיהיה אפשר לערוך בדיקות מסודרות.
בעיות נוספות הן תחזוקה לקויה, תחנות פתוחות שאינן מגוננות מפני קור וגשמים, מפגעי ניקיון, העדר שילוט ועמדות מודיעין סגורות. גם בתחנות האוטובוסים לאורך הדרכים המצב עגום ביותר. מבין כ-80 תחנות, 66 כשלו בכל הפרמטרים שנבדקו. הבעיות שחזרו על עצמן: מבנים חשופים לרוח וגשם, מבנים הרוסים, מושבים שבורים, העדר לוחות זמנים ולכלוך רב.
התחבורה הציבורית משרתת ציבור שלא נמנה עם העשירונים העליונים, משלם במיטב כספו ולא זוכה לתנאי המינימום המתבקשים, אומרת עו"ד בתיה מילר, מנכ"ל רשות הצרכנות בהסתדרות, זוהי תעודת עניות למדינה מתוקנת. העדר השקעה בנושא מעיד על סדרי עדיפות נמוכים ויחס מזלזל כלפי ציבור שזקוק לשירותי ההסעה ואין לו ברירה אחרת.
מילר פנתה עם ממצאי הבדיקה לראשי הערים והמועצות המקומיות שבשטחן נמצאות התחנות שנבדקו, וכן למשרד התחבורה ולאגד ודן, בבקשה לפעול כדי לשנות את המצב. אבטחת התחנות המרכזיות הועברה ב-1997 לידי המשטרה, שהקימה את יחידת יואב המטפלת בנושא. במשרד התחבורה מרוצים מההסדר. באגד פחות. שם רוצים לחדש את יחידת המאבטחים שהפעילה החברה באמצע שנות ה-90, אשר הורכבה מבוגרי יחידות קרביות ופעלה גם באוטובוסים וגם באזור התחנות. החברה פנתה לראש הממשלה ולשרים לתחבורה ולבטחון פנים, והנושא כעת בדיון.
אשר למצב התחזוקה הגרוע של התחנות, אחד הגורמים לכך הוא העדר גוף אחראי אחיד. רוב התחנות המרכזיות שנבדקו מופעלות על-ידי אגד, שאחראית גם לתחזוקתן, אבל היא בדרך-כלל שוכרת אותן מבעליהן, ויחסה לתחזוקה הוא כנראה בהתאם. בנוסף, לדברי רון רטנר, מנהל אגף שיווק באגד, היום מוציאים יותר ויותר תחנות מרכזיות חדשות מחוץ למרכזי הערים, ותוך 5-3 שנים תשתנה לחלוטין מפת התחנות המרכזיות, גם בגלל כניסת מתחרים לענף התחבורה הציבורית וכניסת הרכבת הקלה.
על רקע זה, ברור שאין רצון גדול להשקיע בתחנות המצויות בתקופת התפר. חלק מהן, כמו התחנה הוותיקה בראשון-לציון והתחנות בנס-ציונה ובגדרה, היו אמורות בכלל להיסגר אך ממשיכות לפעול לבקשת הרשויות המקומיות. באגד אפילו לא קוראים להן תחנות, אלא מסופונים.
האחראיות על תחזוקת התחנות לאורך הדרכים הן הרשויות המקומיות, אבל חלק גדול מהקווים עוברים בתחומי השיפוט של מספר רשויות מקומיות, והאחריות נזרקת מרשות לרשות. גם משרד התחבורה, שמסייע ומתקצב סככות ומתנה זאת בתחזוק התחנות, לא עורך פיקוח שוטף על המצב בשטח.
במסגרת כניסת מפעילים נוספים לענף התחבורה הציבורית, מבטיח דובר המשרד, אבנר עובדיה, המשרד יגביר את מעורבותו בתחזוק התחנות ויבטיח שהרשויות המקומיות אכן יתחזקו אותן כראוי.

מצב התחנות המרכזיות

גרועות מאוד

פתח-תקוה: אחת התחנות המרכזיות הבודדות בארץ שמשרתת גם קווי דן וגם קווי אגד, ונמצאת בפיקוח של דן. בעת הביקור בתחנה הסתובבו בה שוטרים ואנשי אבטחה רבים. הבעיה היא שלמבנה יש כניסות רבות וקשה לבדוק כל נוסע. המבנה עצמו במצב גרוע ביותר. אחראי ביטחון במקום הגדיר אותו המעברה האחרונה של מדינת ישראל.
הרצפות מלאות בורות, מהמורות ומים עומדים. בחלק מהתחנות הכיסאות שבורים ומלוכלכים. במתחם קווי אגד בעלי חנויות מוציאים החוצה אל המדרכה דוכנים ומוצרים, מה שמפריע מאוד לעוברים ולשבים. אין מקום חנייה מוסדר צמוד, ואין שילוט הכוונה. במרבית התחנות אין אפילו לוח זמנים מודפס. יש דוכן מודיעין רק לקווי דן, לא לאגד. בכניסה לשירותים יש לשלם (1 שקל), והם אמנם נקיים, אבל שורר בהם ריח לא נעים.
תגובת איציק כגן, דובר דן: את התחנה מפעילות אגד ודן, והיא של עיריית פתח-תקוה ובאחריותה. גם לנו קשה לחיות שם. את דרכי האישית התחלתי בתחנה הזאת לפני 31 שנה, ומאז לא השתנה הרבה.
גדרה: מבנה ישן ומוזנח. ספסלי העץ ישנים, חלקם שבורים וללא משענת. אין חנייה מסודרת, אין קופה, אין מודיעין ואין שילוט. שני חדרי השירותים היו סגורים.
חיפה: לדברי רטנר, ב-1 בינואר אמורה להתחיל לפעול תחנה מרכזית חדשה, בצומת צ'ק-פוסט, בבעלות משרד התחבורה וחברת יפה נוף (חברה עירונית של חיפה), שתשרת בעיקר את תושבי הצפון. ביוני-יולי 2002 אמורה להיפתח התחנה המרכזית של חיפה, בחוף הכרמל. זו כנראה הסיבה שהתחנה המרכזית הוותיקה בשדרות ההגנה הוזנחה מאוד. השבוע מצאו בה הסוקרים מבנה ישן, פרוץ לפגעי מזג האוויר, עם חנויות עזובות.
המפלס התחתון, המשרת קווים בין-עירוניים, עתיר מרצפות שקועות המהוות סכנה למעידה. במפלס האמצעי, המיועד להורדה, נראו מעט אנשי ביטחון, בתחתון נראו יותר, אבל בגלל מבנה התחנה קשה לערוך בדיקות מסודרות. המושבים בתחנות עשויים ממתכת ולא נוחים. חלק מהפחים עלו על גדותיהם ופסולת היתה מפוזרת על הרצפה. השירותים היו נקיים וריחניים, בתשלום (שקל), ויש גם שירותי נכים, אבל במקום עמדו מיכלים של חומרי ניקוי במקום נגיש, מה שיכול לסכן ילדים. אין חנייה מסודרת.
אפשרות ההתמצאות במקום סבירה, גם בגלל מבנהו, וגם בעזרת המודיעין במפלס הביניים והקופות במפלס התחתון שמתפקדות גם כמודיעין, ובעזרת שלושה לוחות דיגיטליים מרכזיים.

גרועות

טבריה: בימי תפארתה שימשה התחנה אלפי תיירים מדי יום. בהווה ירדה בה התנועה באופן דרסטי, אבל גם הנוסעים המעטים יחסית שנזקקים לשירותיה ראויים ליותר. הבעיות: למבנה יש כניסה מרכזית אחת, אבל היא אינה מגודרת ואין בדיקות בטחוניות. גם בכל שטח התחנה לא הבחינו הסוקרים במאבטחים כלשהם. יש חנייה צמודה חינם, אבל היא קטנה מאוד.
השירותים במצב מחפיר - מדיפים ריחות רעים, מלוכלכים, נטולי מושבים, וללא אבזור. התחזוקה גרועה מאוד. המבנה פרוץ לפגעי מזג האוויר, הרצפה מלאה בורות, המרצפות שבורות. יש ספסלים רבים אך מוזנחים, שבורים, עם צבע מתקלף, ולא נוחים לישיבה. בגלל פשטות המבנה אין בעיה להתמצא בו, והיו קופות ומודיעין פעילים.
חדרה: הבעיות: מבנה פרוץ, נטול שערים ודלתות. הסוקרים לא הבחינו באנשי ביטחון, ולא נערכה כל בדיקה בטחונית בכניסה, למרות שמדובר באזור ידוע פיגועים. המבנה מקורה, אבל פרוץ לגשמים ורוחות. הריצוף מיושן, עקום ושבור חלקית. יש הרבה ספסלים, אבל הם אינם נוחים, בגלל משענות ברזל לא נוחות. ברבים מהם הצבע מתקלף. השירותים בתשלום (שקל), ומשוועים לשיפוץ יסודי. הפחים מלאי אשפה ומדיפים ריחות.
החנייה הסמוכה גדולה ובחינם, אבל אינה מספיקה, שכן היא משרתת גם את באי משרדי המוסד לביטוח לאומי ומשרדי בזק הסמוכים. לא נמצאו לוחות זמנים עדכניים על התחנות. ההתמצאות קלה בגלל מבנה קטן וחד-מפלסי, ויש קופות ומודיעין פעילים.
נס-ציונה: תחנה ישנה במבנה חד-קומתי קטן למדי, שניכרים בו סימני שיפוץ, אבל לא מספיקים. גב התחנה שקוף ונאה, אם כי הממתינים בתחנות חשופים לרוחות וגשמים. הריצוף תקין והספסלים חדשים יחסית, נאים ונוחים. הבעיות הקשות: הסוקרים לא הבחינו כלל באנשי ביטחון, אין לוחות זמנים, וגם אין מודיעין, אלא רק חדרון מוזנח למכירת כרטיסים. השירותים מטונפים, ואין חנייה מסודרת.
באר-שבע: במקום בלט מספר רב של שוטרים ואנשי מגב, אבל לא נערכה בדיקה בטחונית, בעיקר מפני שהמתחם פתוח והתחנות מפוזרות על פני שטח גדול. בכניסה יש לוח זמנים דיגיטלי, אבל בתחנות אין לוחות זמנים. המבנה ישן ומוזנח. הרציפים לא ראו צבע כבר שנים, הספסלים מפלסטיק קשיח וללא משענת. השירותים מוזנחים ומזוהמים, למרות שגובים שקל בכניסה. נקודות האור: יש קופה ומודיעין פעילים, וגם שתי חניות סמוכות.
אשקלון: מבנה ישן משווע לשיפוץ, מהרציפים ועד השירותים. אזורי ההמתנה לקווים הפנימיים 8 ,2 ,1 ו-10 מסוכנים במיוחד: אין מעקה הפרדה החוסם את הירידה לכביש. ילדים רבים נראו יושבים על המדרכה, ונהגי אוטובוסים עלולים שלא להבחין בהם. במקום לא נראו אנשי ביטחון. בתחנות יש מושבי פלסטיק לא נוחים ונטולי משענות, והצבע על מעקות ההפרדה בין הרציפים מתקלף. השירותים בתשלום (שקל), ובפנים חלק מהדלתות שבורות, יש ריח רע עז, ואין סבון.
פחי האשפה גדושים בפסולת. המודיעין והקופה פעילים, ובסמוך יש מגרש חנייה סביר. המבנה קל להתמצאות, אם כי אין שילוט הכוונה ברור לקווי התחבורה הפנימית. חבל גם שאין לוחות זמנים על כל אחת מהתחנות, בנוסף ללוח הדיגיטלי בכניסה.

טעונות שיפור

עפולה: מבנה ישן המורכב מקירות וגגון וחשוף לפגעי מזג האוויר. התחזוקה גרועה. צבע העמודים מתקלף, הריצוף ישן ומלוכלך. פה ושם ניכרים נסיונות שיפוץ, ללא תוצאות משמעותיות. ספסלי הפלסטיק לא נוחים. בשירותים משלמים שקל ומקבלים מספר פיסות נייר טואלט. מבין ארבעה תאי שירותי הנשים, אחד לא היה פעיל, והשאר רטובים, מלוכלכים, בעלי קירות מקושקשים וידית ברזל מיושנת וקשה להפעלה להורדת המים. במקום נראו אנשי ביטחון ושוטרים. למבנה יש שני פתחים, שניתן לגדרם ולהציב בהם שומרים, אך זה לא נעשה, ובפועל אין בדיקות בטחוניות, למרות שגם זו תחנה ידועת פיגועים.
נקודות לחיוב: יש חנייה סמוכה חינם. המודיעין היה אמנם סגור (ב-5.30 אחרי-הצהריים), אבל יש לוח דיגיטלי מרכזי ולוחות זמנים ברציפים. גם הניקיון ברמה סבירה.
בניגוד לממצאי הבדיקה שלנו, רטנר דווקא מרוצה מהמצב בתחנות של טבריה ועפולה ואומר: כמי שמסייר הרבה מאוד בעולם, בעיקר בעולם המערבי, רמת התחנות שאגד מפעיל כשוכר היא מן הגבוהות בהן נתקלתי.
תל-אביב:מבנה גדול, שמספק את המספר הגדול ביותר של קווי תחבורה בארץ, סגור ומוגן מפגעי מזג האוויר, ומהווה גם קניון. אבל ההתמצאות בו בעייתית. קשה אפילו למצוא את אשנבי המודיעין, ויש אזורים מתים רבים, שנוסעים נקלעים אליהם ולא יודעים איך לצאת. בקומה 6, למשל, יש הפניה לשירותים, אבל כשהסוקרים עקבו אחרי השילוט הם הגיעו לגרמי מדרגות, לפרוזדורים חשוכים, ובמקרה אחד גם לאזור בנייה, אבל לא לשירותים.
באזורים רבים יש מפגעי אשפה. המושבים בתחנה נוחים, אם כי בחלק מהמקרים דהה צבעם. בקומה 6, ליד רציף 632, נראה ספסל מתנדנד שעלול להיות מסוכן. בקומות 4 ו-6 נראו כתמי מים בתקרות האקוסטיות ומים דולפים, שארגזי חלב עם שקיות ניילון הוצבו כדי לקלוט אותם. חלק מהמדרגות הנעות לא פעילות. בשירותים, גם אלה שבהם גובים תשלום, רמת תחזוקה בינונית עד גרועה. לעומת זאת, הרמה הבטחונית ראויה לשבח. נבדקו ארבעה פתחי גישה, ובכולם נערכו בדיקות בטחוניות.

בינוניות

ראשון-לציון: התחנה הוותיקה ברחוב הרצל במרכז העיר: התחנה פתוחה ואינה מגינה מפני קור ורוחות. אין מודיעין פעיל, אם כי המבנה קל להתמצאות. אין לוח דיגיטלי ובמרבית התחנות אין לוח זמנים מודפס. אין חנייה לנוסעים, רק לעובדים. השירותים נמצאים במבנה ישן מאוד, מדיפים ריחות קשים, ואין ניירות ניגוב וסבון. מושבי הפלסטיק נטולי משענת ולא נוחים. המרצפות שבורות ומלוכלכות. פחי זבל ישנים מלאים בערימות אשפה.
לדברי רטנר, תחנה זו היתה צריכה להתבטל עם פתיחה התחנה החדשה בחלק המערבי של העיר, אך היא הושארה פתוחה לבקשת עיריית ראשון-לציון. "אם התחנה מתפקדת, יש לתחזקה ברמה גבוהה יותר", הוא אומר.
התחנה החדשה בראשון-לציון מערב: מבנה חדש, עם חניון גדול בסמוך. בדיקה בטחונית יסודית נערכת בשתי הכניסות למבנה. ספסלי ההמתנה נוחים. התחזוקה לקויה. באזורים רבים הרצפה מלוכלכת, עם בדלי סיגריות ואריזות ריקות - במיוחד ברציפים 12 ו-13. דלת הכניסה לשירותי הגברים שבורה. יש מספר שירותים לנכים, אבל אין הפניה ברורה אליהם. לחלקם הגישה היא רק מהחנייה. הגישה מהתחנה עצמה מחייבת ירידה במדרגות. לוחות הזמנים הדיגיטליים במרבית הרציפים לא עבדו. המודיעין נסגר בחמש אחר-הצהריים.
בשעת ערב, בה נערך הביקור, גם הקופות היו סגורות.

טובה מאוד

ירושלים: תחנה מרכזית חדשה, גדולה ומשובחת, להוציא בעיות קטנות. כאן נערכה הבדיקה הבטחונית הקפדנית ביותר, בכל כניסה, כולל שיקוף לחלק מהתיקים. ניכר מספר גדול של אנשי ביטחון. המבנה עצמו יפה, חדיש ומואר, בתוך קומפלקס חנויות.
ההתמצאות נוחה. יש לוח זמנים דיגיטלי מרכזי וגם לוח מיוחד מעל כל רציף. תאי השירותים נקיים ומאובזרים, כולל מתקנים לייבוש ידיים, ויש שירותי נכים. בקומה העליונה יש מודיעין פעיל, אבל בקומה התחתונה הוא סגור והשלט מפנה לקומה העליונה. חבל גם שאין שילוט באנגלית, בתחנה המשרתת אוכלוסייה גדולה של תיירים. הסוקרים נתקלו בתיירים שביקשו מהם סיוע בהתמצאות. יש מעליות לנכים, אך הן לא פעלו בזמן הבדיקה.

מעולה

אשדוד: תחנה לדוגמה. חדשה יחסית, משולבת במרכז מסחרי, ויכולה לשמש מודל ליישובים קטנים ובינוניים. יש חנייה צמודה חינם. נערכה בדיקה בטחונית מדוקדקת בכניסה. הספסלים רחבים, חדשים ונוחים. המבנה סגור, ובין רציפי האוטובוסים יש מחיצות מזכוכית, מה שמאפשר מבט למרחק. מצב הניקיון למופת, מפחי האשפה הרבים ועד לחדרי השירותים, הכוללים גם תא תקני לנכים. יש לוחות דיגיטליים, לוח מרכזי ולוחות
נפרדים לכל קו. חבל שאין שילוט מכוון לטרמינל העירוני, ושהמודיעין והקופות פתוחים רק עד שלוש אחר-הצהריים.

תחנות לאורך הדרכים

לדברי רטנר, בישראל יש 29,000 תחנות לאורך הדרכים הבין-עירוניות. בבדיקה שלנו, מתוך 80 תחנות רק 12 נראו במצב תקין, וגם הן אינן מגוננות על הממתינים מפני רוח וקור. למשל, בצומת גלילות לכיוון תל-אביב יש שתי תחנות במבנה שקוף נקי ומואר, אבל הוא לא מגן נגד קור ורוחות. בלטו לטובה התחנות ביישובי התענכים ובמועצה האזורית עמק חפר.
דוגמאות לבעיות בתחנות האחרות: בצומת מטע וערערה ליד אום אל-פחם התחנה והמושבים הרוסים לחלוטין. בצומת דרור, בתחנה המשמשת את הקווים 823 ו-821 לקרית-שמונה, המבנה שבור ומלוכלך מאוד, והיושבים בתחנה מתקשים לראות את האוטובוסים הבאים. בצומת בית-ליד יש חמש תחנות המשרתות 25 קווי אוטובוסים ואוכלוסייה גדולה מאוד, הכוללת חיילים רבים. התחנות שבורות, מלוכלכות, ואין מקומות ישיבה נוחים.
תחנה שבורה מצאנו גם בכביש צומת גולני-עפולה מול מחנה נפתלי, המשרתת את הקווים 830 ,860 ו-442. בצומת בילו בתחנה לכיוון באר-שבע יש ערימות של חול וצמחיה עבותה, אין לוח זמנים ומפות מסלול, ופח האשפה שבור.
"אגד ודן צריכות לערוך רוויזיה מקיפה בכל מערך התחנות, לשקם ולשפץ תחנות הרוסות ולהשקיע בתכנון עתידי משופר", אומרת חני מונין.

אימת הפיגועים

הפחד מהנסיעה באוטובוס הוא הבעיה הגדולה של חברות התחבורה הציבורית היום. כמחצית מהציבור נוהגים לנסוע באוטובוסים, אבל יותר ממחציתם (75%) חוששים מכך. כך העלה סקר בלעדי לממון שערך מכון המחקר מידע שיווקי (סי.איי) בהנהלת נעם רז ומרב שפירא, בקרב מדגם מייצג של 501 מרואיינים גילאי 18 פלוס.
לפי הסקר, 20% חוששים במידה רבה, 27% במידה בינונית, 10% במידה מועטה, 42% כלל לא, ו-1% לא יודעים. נשים פוחדות כמעט פי-שניים יותר מגברים. צעירים גילאי 18-21 חוששים פחות מהמבוגרים יותר. מהסקר עולה עוד, שהציבור אינו מרוצה מרמת האבטחה בתחנות המרכזיות. כמחצית סבורים שהרמה בינונית ומטה.
אשר להרגלי הנסיעה: 39.5% נוסעים בנסיעות עירוניות, 25.9% בנסיעות בין-עירוניות, ו-49% לא נוסעים כלל (המספרים מסתכמים ביותר מ-100% בגלל חלק שנוסעים בשני סוגי הנסיעות). המסה הגדולה בנסיעות העירוניות היא מקרב גילאי 18-21 (58% מהם נוסעים באוטובוסים) וגילאי 61 פלוס (49% מתוכם נוסעים). בנסיעות בין-עירוניות דומיננטיים הצעירים: 74% נוסעים.