המגיב, קווים לדמותו

"אני שונאת את התקשורת, העיתונים, הכתבים, נמאס לי מהביקורת שלכם!!!! אתם אנשים רעים ומגעילים"



"מישהי2", צפון, מגיבה לביקורת על סדרת הטלוויזיה "חברים" שהתפרסמה ב-ynet

"אל תשנאו את התקשורת, היו התקשורת", זה הסלוגן של ארגון התקשורת האלטרנטיבי "אינדימדיה", שמאפשר לכל גולש להפוך לעיתונאי ולפרסם ידיעות או ביקורות. גם אזורי הפורומים באתרי האינטרנט הגדולים או אתרים פרטיים ובלוגים מספקים לכל גולש במה לביטוי עצמי.
עם זאת, גולשים רבים לא שותפים למהפכת התקשורת העממית באינטרנט, והם בבחינת "נוכחים נפקדים" ברשת. גולשים אחרים, כמו "מישהי2", נוטלים לעצמם את חופש התגובה (והמחאה) באינטרנט, אך מוותרים על הזכות לומר את הדברים מראש.
ובכל זאת, אי אפשר לבטל מהמשמעות של הקשר המיידי בין החדשות לקוראים באינטרנט, אשר צץ לראשונה בישראל באתר זה והתפשט מאז ברשת הישראלית. הטוקבקים, מערכת התגובות שמאפשרת לכל גולש להתבטא בכל נושא, בין אם מדובר במתכון לאוסובוקו, כתבה או משחק אונליין, הפכו כל כתבה לדינמית והעניקו לה חיים נוספים.
כמו בקהילות, המניע הבסיסי שמביא כל גולש להשתמש בכלי הביטוי הזה הוא רגשי – הקשר הרגשי שבין אדם לאדם או בין אדם למידע. הלהט שליווה את הוויכוחים הפוליטיים בשיחות סלון ובקרנות רחוב בישראל הועתק לשולי הידיעות החדשות באינטרנט.
האפשרות להגיב לידיעות חדשותיות, בעלות אופי בטחוני, מדיני או פוליטי, הצמיחה מעין כיכר שוק וירטואלי סטייל פופוליטיקה בסוף כל כתבה. יש גולשים ששונאים לקבל את הכתבות שלהם עם השובל הארוך והצעקני שיוצרים התגובונים, ויש כאלה שלא יכולים בלי זה, חלקם אף פוסחים על הידיעה וניגשים ישר לעיקר, מבחינתם.
קשה לומר שזכות התגובה (אשר בגירסה הישראלית שלהם הפכה ל"זכות הצעקה") הביאה ליצירת דיונים פורים. אזור הטובקים (הצעה לתרגום עברי: תגובון) בכל כתבה הוא תמונת ראי של החברה הישראלית ומייצג מגוון דעות והשקפות: תיאוריות קונספירציה, שמועות, קלישאות, שקרים, השמצות פרועות, הסתה, סהרוריות נטו, אך גם עובדות חדשות, עצות מועילות, תיקוני עובדות ומידע שנמסר מניסיון אישי.
חשוב להודות, כמות התגובונים בתחתית כל כתבה אינו מדד לחשיבותה או לאיכותה. הידיעות החשובות ביותר, שעשויות לחרוץ גורלות של מיליונים, לעתים אינן מביאות תגובות כלל. מילון המונחים הבא מתאר חלק מהתופעות והטיפוסים האופייניים לתגובונים. חלק מהמונחים מבוססים על ז'רגון ההאקרים וצמחו מקבוצות הדיון באינטרנט, אם כי הם נכונים גם לגבי התגובונים.

השתולים

גורמים שמאוזכרים בכתבה, אנשי שלומם או שונאים מושבעים שלהם. לעתים קרובות, גורמים אלה מפרסמים תגובות בכמות סיטונית תחת כינויים אנונימיים שונים, כדי להטות את הרושם שנוצר בכתבה או לחזקו וליצור "ספין אינסטנט", שישפיע על קוראים אחרים.
דוגמה 1: "תתביישו לכם, לכתוב דברים כאלה, כאילו אין מספיק צרות במדינה",
ד., קריית עקרון
דוגמה 2: "תגידו, מי שילם לכם לכתובות את השטויות האלה?",
א., ליד קריית עקרון, לא מכיר את ד.

לוחמי החירות

מגיבים אלה ילחמו עד דקת החיבור האחרונה שלהם כדי להביע את דעתם, הבלתי סובלנית בעליל, בדרך כלל. הם משוכנעים שמישהו מנסה לסתום את פיהם ולא יתנו למציאות לשנות את דעתם.
דוגמה: " ynet, אתם סותמי פיות וההוכחה לכך היא שאתם לא מפרסמים את התגובות שלי. אם כן תפרסמו, זו רק הוכחה לכך שאתם חסרי עמוד שדרה".
ח, שהתגורר בעבר בקריית עקרון.

הידענים

הם יגיבו בביטול גם על ידיעות חדשותיות שמבשרות על נחיתת חייזרים בגבעת הקפיטול, על זכיית ישראל בגביע העולם בכדורגל, פריצת מלחמה אטומית בין דודו טופז למיקרונזיה ומציאות חיסון משולב לכל המחלות הסופניות המוכרות לאדם.
דוגמה: "שטויות, אלה חדשות ישנות. גיליתי את זה בעצמי כאשר פיתחתי את האינטרנט בעצמי יחד עם אל גור ב-1969",
מ, אזור המרכז.

המזועזעים

המגיבים האלה מנצלים את זכות התגובה רק כדי להביע את הזדעזעותם הכנה מהכתבה או מתגובונים של אחרים. להגברת האפקט, הם נותנים דרור לאצבעם על מקש סימן הקריאה בסוף הזעזוע.
דוגמה: "תתביישו לכם!!!!!!!!!!",
מ.זועזעת, חדרה

המשועשעים

הנמנים על מחנה זה שותפים להשקפת עולמם של המזועזעים בעניין צרור סימני הקריאה, אך מקדימים להם ארבע חיתים. ה-"חחחח!!!!" פותח על ידי גולש אלמוני, תושב קריית עקרון והסביבה בסתיו של 1999.
דוגמה: חחחח!!!!!,
ג. אלמוני

המתחזה הסדרתי

המתחזה לידוען ינסה לנסח דברים אמינים ככל שניתן בתגובתו לגולשים אחרים או לדברים שנמסרו בכתבה. לעתים קרובות, תגובונים של ידוענים ואישי ציבור מתפרסמות רק לאחר שמתברר כי הם אכן עומדים מאחורי הדברים.
דוגמה: "רק ארצה לציין שהעבודה על תקליטי האחרון, 'צימאון', נמשכה שנה ולא כפי שנכתב בכתבה", בתודה, ש. ארצי.

הטרול

גולשים אלה מפרסמים תגובות מכעיסות כדי לטמון פיתיונות למשתמשים אחרים במטרה לעצבן. לטרול טיפוסי אין כל עניין אמיתי בוויכוח, הוא פשוט רוצה להצית ויכוח.
דוגמה: "אני לא רוצה להגיד שום דבר על הפועל ת"א. הניצחון גדול, אבל אבוקסיס ממשיך להיות שחקן קטן",
ט', קריית עקרון

הקוקי (kook)

מגיב שמפרסם מידע שאין לו אחיזה במציאות. סימני ההיכר של הקוקים הם פרנויה וגרנדיוזיות. לעתים קרובות ימציאו חברות מסחריות, אנשים מאורעות. למרות שהדברים הוכחו כשגויים. משתמשים אחרים עלולים להפיץ את המידע הלאה, מבלי לדעת שמדובר במידע שקרי ובכך ליצור וירוס טקסטואלי. "השפה היא וירוס", כפי שקבע ויליאם בורוז ושרה לורי אנדרסון.
דוגמה: "אחרי הפיגועים הגדולים שקרו באלג'יריה בסוף 1969, החליט נשיא צרפת דאז, שארל דה גול, לקבור את המתאבדים בעור חזיר. זה הצליח והכיבוש נמשך לנצח! זה קרה, אגב, כאשר שמעון פרס היה מנכ"ל תדיראן",
ז, קריית ארבע

המשקיף (lurker)

המשקיף קורא תגובות מבלי להגיב ואומנותו היא "השקפה", קריאת תגובונים מבלי להגיב עליהן. המשקיפים הם חלק מרוב דומם של קוראים מן היישוב, כוכבי רוק, אמנים, דוברים, מנכ"לים, עיתונאים ופוליטיקאים שקוראים תגובונים באדיקות כדי לראות מה אנשים חושבים עליהם באמת.

המבולבל

אוהב הסושי שהתאהב בחומוס, חסידו של שאול יהלום שמצא את הברק בעיני יוסי שריד, בעל דעות ימניות נציות שמנפנף ביוניותו לשעבר כדי לאושש את מדיניות היד הקשה בה הוא דוגל כעת. המפוכח אינו מסתיר את דעותיו השונות בעבר ואינו רואה בשינוי עמדתו סימן להפכפכות. המציאות היא זו שהשתנתה, יטען, וכעת הוא רואה את הפתרון הדרוש באופן חד וצלול.

מקלידי האנגלית

לרוב, מדובר במשתמשים שרחוקים מהמולדת ולכן חסרי מקלדת או מערכת הפעלה בעברית. המחנה הזה נחלק לכותבים באותיות גדולות (CAPS) וללא CAPS, אך ההבדלים בין שני החלקים הללו בטלים בשישים.
חלק מגולשים אלה, שמרבים להגיב לחדשות המדיניות והביטחוניות, יודעים שפטריוטיות מצויה בלב ולא במקום בו דורכות הרגליים. למשל, גולש בבוסטון משבח באנגלית את ממשלת ישראל בירושלים על פעולה שביצעה בדרום הר חברון. אם זו לא המשמעות האמיתית של הגלובליזציה, מה כן?