משמרים את הקרמיקה הארמנית

שלוש משפחות ארמניות הביאו לירושלים את אמנות הקרמיקה הארמנית כפי שאנו מכירים אותו כיום. יותר מ-80 שנה יושבים בני המשפחות הללו בירושלים, מעטרים את בנייניה ומייצרים כלים לאניני טעם. החוקרת נורית כנען-קדר הקדישה שנים רבות לחקר הנושא ועתה פרסמה בהוצאת יד יצחק בן צבי את הספר היפהפה "הקרמיקה הארמנית של ירושלים שלושה דורות, 1919-2000".
אם רוצים דוגמה מובהקת לשימור, הקרמיקאים הארמנים של ירושלים, הם דוגמה מצוינת לכך.

שלוש משפחות מקוטהיה

בשנת 1919, הבריטים, מושליה החדשים של ארץ ישראל, ביקשו לשפץ את אריחי מסגד כיפת הסלע בירושלים. הם פנו לראשי הקהילה הארמנית בעיר קוטהיה בטורקיה בבקשה לשלוח לירושלים אמני קרמיקה. שלוש משפחות נענו: דוד אוהנסיאן, נשיאן וטקוהיא בליאן ומגרדיש ואפקריס קרקשיאן הצטרפו באותה השנה לקהילה הארמנית הותיקה שחיה בין החומות.
בשלוש השנים הראשונות עסקו דוד אוהנסיאן, בני הזוג נישאן ומגדיש קרקשיאן בניסיון לשפץ את אריחי המסגד, אולם משלא הצליחו במשימה, פתחו סדנה ברחוב ויה דולורוזה בעיר העתיקה והחלו בייצור כלים ואריחים. ב-1922 החלה החבילה להתפרק: קרקשיאן ובליאן נפרדו מאוהנסיאן ופתחו סדנה משלהם בדרך שכם 14 במזרח ירושלים. אוהנסיאן המשיך להפעיל את הסדנה שלו עד 1948, אז עבר לביירות.
לאחר מות אבי משפחת בליאן (שהמשיך לעבוד עם קרקשיאן עד יום מותו), נפרדו בנו וכלתו - סטארק ומרי - מבניו של מגרדיש קרקשיאן - סטפן הצייר וברג' הקדר - שעברו לוויה דולורוזה. בני משפחת בליאן נשארו בדרך שכם מול הקונסוליה האמריקנית במזרח ירושלים. שתי המשפחות הסכימו כי הסדנה של בליאן תיקרא "פלסטין פוטרי" (Palestinian Pottery) והסדנה של קרקשיאן - "ג'רוזלם אולד סיטי" (Jerualem Old City). בימים כתיקונם היו הסדנאות הללו מלאות בקונים. לא כן כיום.

ממשיכי המסורת היחידים

נורית כנען-קדר מציינת בספרה, כי אמני הקרמיקה הארמנית בירושלים ממשיכים את המסורת האמנותית של אבותיהם מקוטהיה, והם מהווים קבוצה אחת ויחידה בעולם. בעקבות טבח הארמנים בידי הטורקים בשנת 1915 ועזיבת הניצולים, עבר ייצור הקרמיקה בקוטהיה לידי אומנים טורקיים שהתמקדו בעיקר בחיקויים של אמנות הקרמיקה של העיר איזניק (שאינה קשורה לארמנים).
הקרמיקה הארמנית מתאפיינת בצבעוניות רבה ועיקר עיטוריה הם מעולם החי והצומח. בני הדור השלישי של בליאן וקרקשיאן ממשיכים בסדנאותיהם לעטר את הכלים והאריחים בצורות המסורתיות. בין הצורות החוזרות ברוב העבודות, עוף החול (הפניקס), עצים, בעיקר ברושים ועצי תמר, ציפורים, איילות, פרחי צבעוני (במקור מטורקיה), טווסים, דגים, סיפורי התנ"ך ועוד.

נשיאים ותערוכות

האמנות הארמנית הפכה לחלק מהנוף הישראלי. אספנים בעלי תודעה אמנותית זיהו כבר מראשיתה את איכות האמנות הארמנית ורכשו פרטים. כך למשל, בבית הנשיא חיים ויצמן מצוי אוסף כלי קרמיקה וכן אריח ארמני על שולחן הכתיבה שלו. אורה הרצוג, הזמינה בעת כהונת בעלה המנוח, חיים הרצוג, כנשיא, לוחות קרמיקה ארמנית לבית הנשיא מהסדנה של מרי בליאן.
בישראל התקיימו עד כה שתי תערוכות בנושא הקרמיקה הארמנית, במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (ב-1986 "הקרמיקה הארמנית של ירושלים" וב-2000 "ציפורי גן העדן", מעבודותיה של מרי בליאן). את שתי התערוכות ליוו קטלוגים, שתעדו לראשונה את הנושא. ספרה של כנען-קדר הוא בעצם המחקר המקיף הראשון בעברית של הנושא.

חפשו קרמיקה ארמנית בירושלים

והיכן למצוא קרמיקה ארמנית (פרט לסדנאות האמנים)? מבנים רבים בירושלים מעוטרים באריחי קרמיקה ארמנית ישנה. תמצאו אותה, בכנסיית סנט ג'יימס בעיר העתיקה (המעוטרת באריחי קרמיקה מהמאה ה-17 שנשלחו מקוטהיה), בגן מצודת דוד, במלון אמריקן קולוני, הכנסייה הסקוטית סנט אנדריוז (ליד ימין משה), במוזיאון רוקפלר, על מצבות בבית הקברות הארמני, בבתים ברחביה וברחוב הלני המלכה ועוד ועוד.
מי שאוהב את הקרמיקה הארמנית שירוץ ויקנה את הספר. מחכים לו הנאה ועניין והרבה צבעוניות.